קיצור שולחן ערוך לא

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן לא | במהדורה המנוקדת | >>

לכוין בכל מעשיו לשם שמים
ובו ז' סעיפים:

סעיף א - ב - ג - ד - ה - ו - ז

(א)

אמרו רבותינו ז"ל: איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה? "בכל דרכיך דעהו". פירוש, שאפילו בדרכיך שאתה עושה לצורך גופך, דע את ה' ועשה את הדברים לשמו יתברך, כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והשכיבה והקימה והתשמיש והשיחה; כל צרכי גופך יהיו כולם לעבודת בוראך, או לדבר הגורם לעבודתו.

(ב)

אכילה ושתיה כיצד? אין צריך לומר שלא יאכל וישתה דברים האסורים חס ושלום, אלא גם בדברים המותרים, אם היה צמא ורעב, ואכל ושתה להנאתו – אינו משובח. אלא יתכוין באכילתו ושתייתו שיהיה לו כוח לעבודת הבורא. לפיכך לא יאכל כל שהחיך מתאווה לו, ככלב וחמור, אלא יאכל דברים המועילים וטובים לבריאות הגוף. ויש אנשי מעשה שקודם אכילה אומרים, הנני רוצה לאכול ולשתות כדי שאהיה בריא וחזק לעבודת הבורא יתברך שמו.

(ג)

הישיבה והקימה וההליכה כיצד? אין צריך לומר שלא ישב במושב לצים, ושלא לעמוד בדרך חטאים, ושלא לילך בעצת רשעים. אלא אפילו לישב בסוד ישרים ולעמוד במקום צדיקים ולילך בעצת תמימים, אם עשה להנאת עצמו להשלים חפצו ותאוותו, אין זה משובח. אלא יעשה לשם שמים. ומכל מקום גם אם אי אפשר לו לכוון לשם שמים דווקא, אל ימנע את עצמו מדברים אלו, כי מתוך שלא לשמה יבא לשמה.

(ד)

שכיבה כיצד? אין צריך לומר בזמן שיכול לעסוק בתורה ובמצוות, אם מתגרה בשינה לענג את עצמו, שאינו ראוי לעשות כן. אלא אפילו בזמן שהוא יגע וצריך לישן כדי לנוח מיגיעתו, אם עשה להנאת גופו, אינו משובח. אלא יתכוין לתת שינה לעיניו ולגופו מנוחה לצורך בריאות גופו, ושלא תטרף דעתו בתורה מחמת מניעת השינה.

(ה)

תשמיש כיצד? אין צריך לומר שלא יעבור עבירה חס ושלום, אלא אפילו בעונה האמורה בתורה, אם עשה להנאת גופו או להשלים תאוותו, הרי זה מגונה. ואפילו אם נתכוון כדי שיהיו לו בנים שישמשו אותו וימלאו מקומו, אינו משובח. אלא יתכוין שיהיו לו בנים לעבודת בוראו. או שיתכוין להברות את גופו, ולקיים מצוַת עונה, כאדם הפורע את חובו.

(ו)

השיחה כיצד? אין צריך לומר שלא יספר לשון הרע או רכילות וליצנות ונבלות פה חס ושלום, אלא אפילו לספר בדברי חכמים, צריך שתהא כוונתו לעבודת הבורא, או לדבר המביא לעבודתו.

(ז)

• וכן כשהוא עוסק במשא ומתן או במלאכה להשתכר בה, לא יהא בליבו לקבוץ ממון בלבד, אלא יעשה כדי שיהא לו לפרנס בני ביתו, ולתת צדקה, ולגדל בניו לתלמוד תורה.
• כללו של דבר, חייב אדם לשום עיניו וליבו על דרכיו, ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו. וכשרואה דבר שיבוא לידי עבודת הבורא יתעלה – יעשהו, ואם לאו – לא יעשהו. ומי שנוהג כן, נמצא עובד את בוראו כל ימיו, אפילו בשעת שבתו וקומו והילוכו, ובשעת משאו ומתנו, ואפילו באכילתו ושתייתו, ואפילו בתשמישו ובכל צרכיו. ועל עניין זה ציוו רז"ל ואמרו: "וכל מעשיך יהיו לשם שמים". ובדרך הזה זקף רבינו הקדוש אצבעותיו למעלה בשעת מיתתו ואמר, גלוי וידוע לפניך שלא נהניתי מהם אלא לשם שמים.