קיצור שולחן ערוך י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן י | במהדורה המנוקדת | >>

הלכות תפילין
ובו כו סעיפים:

א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו


(א)[עריכה]

  • מצוות תפילין היא גם כן מצווה יקרה מאוד, שכל התורה הוקשה לתפילין, שנאמר: "למען תהיה תורת ה' בפיך". ומי שאינו מניח תפילין, הרי הוא בכלל פושעי ישראל בגופן. ומי שמניח תפילין פסולין, לא בלבד שאינו מקיים את המצווה, אלא שמברך כמה וכמה ברכות לבטלה, שהוא עוון גדול.
ולכן ידקדק לקנות תפילין מסופר מומחה וירא שמים. וכן רצועות יקנה מאיש נאמן, שהוא בטוח שנתעבדו לשמה מעורות טהורות. ובעוונותינו הרבים רבה המכשלה במה שקונים תפילין ורצועות ממאן דהוא, לפי שמוכרים בזול, והם פסולים. וכל ירא שמים יתן אל לבו: אם על מלבושיו וכליו הוא מהדר שיהו כתיקונן, מכל שכן בחפצי ה' יתברך שמו, שלא יצמצם ויחוס על הכסף, אלא יהדר לקנות אותן שהם בוודאי כשרים, אף שמחירם רב.
וישגיח עליהם שיהיו מתוקנים ושחורים, הבתים והרצועות. ויש למשוח הרצועות תדיר בשומן, שיהיו שחורים (ולא ימשחם בשומן דג הניקרא פישטראן, כי הוא מדג טמא). ואם נתקלקלו התפילין, אפילו רק במקצת, או שנפסקו התפירות, יעשה מיד שאלת חכם אם הם כשרים. וביותר יש לדקדק על הקרנות,[דרכי הלכה 1] ובפרט בשל ראש, שהוא שכיח מאוד שמשתחקות ונעשו שם נקבים ונפסלו. וכן שכיח מאוד שמחמת שנתישנו התפילין, נפרד קצת מהעור העליון של ראש ונפסל. וצריכים להשגיח על כל זה במאוד.
  • וכל הזהיר במצוות תפילין, לנהוג בהם קדושה, שלא לדבר בהם דברי הבלים ושיחת חולין, מאריך ימים ומובטח שהוא בן עולם הבא, שנאמר: "ה' עליהם" (שנושאין עליהם שם ה' בתפילין) – יחיו, ולכל בהן חיי רוחי, ותחלימני והחייני".
  • תפילין הוא לשון פלילה והוכחה (ולכן הלמ"ד דגושה למלאות חסרון השניה), כי התפילין הן עדות והוכחה שהשכינה שורה עלינו, כמו שאמר הכתוב: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך" וגו', ודרשו רז"ל: אלו תפילין שבראש, שיש בה שי"ן מהשם שד"י. ולכן אין לכסות תפילין של ראש לגמרי עם הטלית.[דרכי הלכה 2]

(ב)[עריכה]

זמן הנחתן בבוקר, משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת ברחוק ארבע אמות ויכירנו.[דרכי הלכה 3] אחר שלבש את הטלית, מניח את התפילין. והא דמקדימין את הציצית לתפילין, משום דמצוַת ציצית תדירה יותר, שנוהגת בין בחול בין בשבת ויום טוב, ומצוַת תפילין אינה נוהגת אלא בחול, וקיימא לן תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם.

ואם פגע תחלה בתפילין, אף על פי שהן בתוך כיסן, צריך להניחן תחילה ואחר כך יתעטף בטלית (כן כתב בחיי אדם), משום דאין מעבירין על המצוות, דכתיב: "ושמרתם את הַמַּצּוֹת", קרי ביה את המצוות, מצוה שבאה לידך אל תחמיצנה.[דרכי הלכה 4]

(ג)[עריכה]

כתיב: "והיה לאות על ידכה" (בפרשת והיה כי יביאך). מדכתיב "ידכה" בה"א, דרשו רז"ל דהיינו יד כהה, זו שמאל, שהיא תשה וכהה. ויניחה שם במקום שהבשר הוא גבוה, שנאמר: "ושמתם את דברי אלה על לבבכם", שתהא שימה כנגד הלב. ולכן יניחה שמה ויטה אותה מעט לצד הגוף, שכשיכוף הזרוע למטה תהיה כנגד לבו.

והא דכתיב בתפילין של ראש: "בין עיניך", קיבלו רז"ל שאין זאת בין עיניך ממש, אלא כנגד בין עיניך. ומקומה היא ממקום שהשערות מתחילין לצמוח, ונמשך מקומה למעלה עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס. דהיינו שקצה התיתורא שלמטה לא תהא למטה ממקום התחלת צמיחת השערות, וקצה המעברתא שלמעלה לא תהא למעלה ממקום שמוחו של תינוק רופס. וצריך ליזהר מאוד שתהא מונחת במקומה הראוי. ואם מניח אפילו מקצתה על המצח במקום שאין שערות גדלות, או אפילו הניחה כולה במקום שיער, אלא שהוא מן הצד ולא כנגד בין העינים, לא עשה את המצוה ובירך לבטלה.

והקשר יהא מונח כנגדו מאחורי הראש למעלה, בגובה העורף שהוא סוף הגלגולת, במקום שיער, שהוא כנגד הפנים, ולא יטה לכאן או לכאן. וצריכה שתהא מהודקת בראשו. והנה כשהבית עם המעברתא רחבים, קשה שתהא מהודקת כראוי, וצריכין ליזהר בזה מאוד.

(ד)[עריכה]

מניחין את התפילין מעומד.[דרכי הלכה 5] לא ינער את התפילין מן התיק, משום ביזוי מצוה, אלא יקחם בידו.

מניח תחילה של יד. וקודם שמהדק את הקשר, מברך "לְהָנִיחַ תְּפִלִּין" (הה"א בקמ"ץ והלמ"ד של תפילין דגושה). ומהדק את הקשר, ועושה שבע כריכות על ידו, ואחר כך מניח תיכף של ראש. וקודם שמהדקה על ראשו מברך על מִצְוַת תפילין (הוא"ו בפת"ח), ומהדקה על ראשו ואומר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" (עיין פרי מגדים). והטעם שצריך לומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", הוא מפני שיש קצת ספק בברכה זאת (עיין לעיל סימן ו' סעיף ד'). ומפני שיש ספק בברכה זאת, לכן יש גם כן ספק אם השומע יענה אמן או לא (פרי מגדים). על כן נראה לי כי טוב לברך ברכה זאת בלחש.

לאחר שהניח של ראש, עושה ברצועה של יד שלוש כריכות על האצבע האמצעי, אחת בפרק האמצעי ושתים בפרק התחתון.[דרכי הלכה 6]

(ה)[עריכה]

אפילו אם אירע לו שהוציא מן הכיס של ראש תחילה, צריך להעביר על המצוה, ויניחה מתוך ידו ויכסה אותה באיזה דבר ויניח תחילה של יד; דכיוון דקדימת של יד לשל ראש הוא מן התורה, שנאמר: "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך", לפיכך אין משגיחין על העברת המצוה בזה.

(ו)[עריכה]

לא יהא דבר חוצץ בין תפילין לבשרו, לא שנא של יד לא שנא של ראש.[דרכי הלכה 7] ושערות קצרות לא הויין חציצה, שדרכן בכך. אבל אותן המגדלין בלוריות, מלבד שהוא דרך שחץ וגאוה ויש בזה איסור (עיין סימן ג' ס"ב), יש עוד איסור משום הנחת תפילין, דכיון שגדולים הרבה הויין חציצה.

(ז)[עריכה]

ייזהר בתפילה של יד, שלא יזוז הקשר מן הבית[דרכי הלכה 8] (וגם כשהן בתוך כיסן צריכין ליזהר בזה). והיו"ד של הקשר תהיה לצד הלב. המעברתא אשר בה הרצועה תהיה לצד מעלה והבית לצד מטה. ובשעת הדחק, כגון איטר שהוא מניח בימין, ועתה אין לו תפילין אלא שאולין ממי שמניח בשמאל (וכן איפכא), ואינו יכול לשנות את הקשר, ואם כן, אם יניח תפילין באופן זה, המעברתא לצד מעלה והבית לצד מטה, תהיה היו"ד עם הקשר לצד חוץ, על כן יהפוך ויניח שהמעברתא תהיה לצד מטה והבית לצד מעלה, כדי שתהיה היו"ד והקשר לצד הלב.

(ח)[עריכה]

אסור להפסיק בשיחה בין של יד לשל ראש, ואפילו לרמוז בעיניו ולקרוץ באצבעותיו אסור. שנאמר: "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך", צריך זכירה שיהיה תיכף תפילה של ראש לשל יד, כדי שתהיה הויה אחת לשתיהן. ואפילו אם שומע קדיש או קדושה, לא יפסיק, אלא ישתוק ויכוין למה שאומרים הקהל. אך אם שומע שאחד בירך ברכת "להניח תפילין", יכול לענות אמן, שהרי אמן הוא האמנת הדברים, שהוא מאמין במצות תפילין, והוי כמו הויה אחת.[דרכי הלכה 9]

בתפילין דרבינו תם גם כן אסור להפסיק בין של יד לשל ראש, אך לקדיש ולקדושה יכול להפסיק.[דרכי הלכה 10]

(ט)[עריכה]

אם טעה והפסיק, ימשמש בשל יד ויברך שנית "להניח תפילין",ויחזק את הקשר, ואחר כך יניח של ראש ויברך עליו. ואם הפסיק לצורך התפילין, אינו צריך לברך שנית על של יד.[דרכי הלכה 11]

(י)[עריכה]

יכוין בהנחת תפילין, שציוונו הקדוש ברוך הוא להנית תפילין,[דרכי הלכה 12] שיש בהם ארבע פרשיות שכתוב בהן יחוד שמו יתברך ויציאת מצרים, על הזרוע כנגד הלב, ועל הראש כנגד המוח, כדי שנזכור תמיד ניסים ונפלאות שעשה עמנו, שהם מורים על יחודו, ואשר לו הכוח והממשלה בעליונים ובתחתונים לעשות כרצונו. וישעבד לו את הנשמה שהיא במוח, וגם הלב שהוא עיקר התאוות והמחשבות, ובזה יזכור את הבורא וימעיט הנאותיו, ויקיים "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". ולכן כתיב בתפילין "בין עיניך".[דרכי הלכה 13]

(יא)[עריכה]

תפילין של יד ושל ראש – שתי מצוות הן, ואינן מעכבות זו את זו; שאם אין לו אלא אחת, או שמחמת איזה אונס אינו יכול להניח אלא אחת, מנית אחת. אם מניח של יד, מברך "להניח תפילין" לבד; ואם מניח של ראש, מברך על זה "להניח תפילין" וגם "על מצות תפילין", ואומר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".[דרכי הלכה 14]

(יב)[עריכה]

איטר גמור, אפילו נעשה איטר מחמת שהרגיל את עצמו כן, מכל מקום יניח בימין של כל אדם, שהיא שמאלו. ואם עושה כל מלאכה בימין, רק שכותב בשמאל, או בהיפוך, היד שכותב בה היא חשובה ימין, ויניח התפילה בידו השניה. ואם שולט בשתי ידיו, מניח בשמאל של כל אדם. וכן אם לא נולד איטר כלל, אלא שלאחר כך הרגיל את עצמו לכתוב בשמאל, ועושה כל מלאכתו בימינו, מניח בשמאל של כל אדם.[דרכי הלכה 15]

(יג)[עריכה]

שיעור רוחב הרצועות, בין של ראש בין של יד, לא פחות מאורך שעורה.[דרכי הלכה 16] ושיעור אורכן, של ראש, מימין ומשמאל, עד הטבור או למעלה ממנו מעט. ויש אומרים דשל צד ימין תגיע עד המילה (שימושא רבה), וכן נכון להחמיר לכתחילה. ושל יד, כדי שיהדקה ויעשה בה שבע כריכות על הזרוע ושלוש כריכות על האצבע ויחזקה. ואם נפסקה הרצועה, בין של ראש בין של יד, יעשה שאלה.[דרכי הלכה 17]

(יד)[עריכה]

יזהר שיהיו הרצועות בצד השחור לחוץ. ואם אירע לו שנתהפכה הרצועה שסביב ראשו או סביב זרועו בצד הלבן לחוץ,[דרכי הלכה 18] יתענה או יפדה בצדקה.[דרכי הלכה 19] וכן אם נפלו לו התפילין לארץ בלא נרתיקן, יש לו גם כן להתענות. אבל אם נפלו בנרתיקן, אינו צריך להתענות, אלא יתן איזה דבר לצדקה.[דרכי הלכה 20]

(טו)[עריכה]

אם הסיר את התפילין מפני שצריך ללכת לבית הכסא, כשחוזר ומניחן, צריך לחזור ולברך עליהם. ואם עומד בברכות של קריאת שמע, דהיינו מן ברכת "יוצר אור" ולהלן, לא יפסיק בברכות שעל התפילין, אלא יניחן בלא ברכות, ולאחר תפילת שמונה עשרה ימשמש בהם ויברך עליהם.[דרכי הלכה 21]

(טז)[עריכה]

כל זמן שהתפילין עליו, לא יסיח דעתו מהן כלל, חוץ מבשעת תפילת שמונה עשרה ותלמוד תורה. אסור לאכול בהן סעודת קבע, אבל אכילת ארעי מותר לאכול בהן. ולישן, אפילו שינת ארעי, אסור בהן.[דרכי הלכה 22]

(יז)[עריכה]

חייב אדם למשמש בתפילין בכל שעה ושעה שנזכר בהם, שעל ידי זה לא יבוא לידי היסח הדעת גמור. וימשמש תחילה בשל יד, ואחר כך בשל ראש. ומנהג יפה למשמש בהן כשמזכיר מצוותן בקריאת שמע: כשאומר "וקשרתם לאות על ידך", ממשמש בשל יד ונושק; וכשאומר "והיו לטוטפות בין עיניך", ממשמש בשל ראש ונושק.[דרכי הלכה 23]

(יח)[עריכה]

מעלין בקודש ולא מורידין. ותפילה של ראש קדושתה גדולה משל יד, לפי שיש בה ארבעה בתים וגם השי"ן, ולכן רצועה שהיתה בשל ראש אסור לעשותה של יד, אבל משל יד מותר לעשותה לשל ראש. וכן רצועה של יד שנפסקה למעלה אצל הקשר, ורוצה להפכה, שיעשה עתה הקשר בקצה האחרון, אסור, אלא צריך לעשות הקשר בהקצה שנפסקה שם (עיין בשערי תשובה). וכן ברצועה של ראש, אסור להפוך מה שהיה בתוך הקשר שיהיה חוץ לקשר.

כיס שעשאו להחזיק בו תפילין וגם החזיקן בו, שוב אסור להשתמש בכיס זה דבר של חולין.[דרכי הלכה 24]

(יט)[עריכה]

  • אין לחלוץ את התפילין עד אחר קדושת "ובא לציון", כשאומר "יהי רצון... שנשמור חקיך" (עיין אליהו רבא). ובמקום שנוהגין שביום קריאת ספר תורה אין מחזירין את הספר תורה עד אחר קדושת ובא לציון, אין חולצין את התפילין עד שיחזירו את הספר תורה להיכל. סימן לדבר, "ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם".[דרכי הלכה 25] וביום שיש מילה, אין לחלוץ עד אחר המילה.
  • בראש חודש חולצין קודם תפילת מוסף. בחול המועד סוכות (לנוהגים להניח, ראה להלן סעיף כ"ה), חולצין קודם הלל. ובחול המועד פסח, הציבור חולצין קודם הלל, והש"ץ אחר הלל.

(כ)[עריכה]

  • חולצין מעומד.[דרכי הלכה 26] מסיר את הכריכות מן האצבע, ושתיים או שלוש כריכות מהזרוע, וחולץ תחילה של ראש, ואחר כך חולץ של יד, משום דכתיב: "והיו לטוטפות בין עיניך"; ומדכתיב "והיו" – לשון רבים, דרשו רז"ל: כל זמן שבין עיניך, יהיו שתים. ולכן מניחין תחילה של יד, וחולצין תחילה של ראש, שכל זמן שיש עליו של ראש, תהיה עליו גם של יד.
  • ויש לחלוץ של ראש ביד שמאל, שהיא יד כהה, כדי להראות שקשה עליו חליצתן, מפני שהמצוה היא שיהיו עליו תפילין כל היום; אלא שמפני שאין לנו גוף נקי, חולצין מיד לאחר התפילה. ולא יחלוץ את התפילין לא בפני ספר תורה ולא בפני רבו, אלא יסלק עצמו לצדדין.
  • מנהג חכמים לנשק את התפילין בשעת הנחתן ובשעת חליצתן.
  • אין להסיר את הטלית עד לאחר חליצת התפילין.

(כא)[עריכה]

יניח את התפילין בתוך הכיס שלהן באופן שידע למחר להוציא תחילה של יד. אבל לא יניח של יד על של ראש, כיון דשל ראש קדושתו גדולה משל יד, אלא יניחם זו אצל זו. ויניח הכיס עם התפילין בתוך כיס הטלית למטה, והטלית למעלה, כדי שיפגע בטלית תחילה.

(כב)[עריכה]

  • מי שאין לו תפילין והציבור מתפללין, מוטב שיתעכב עד לאחר תפילת הצבור לשאול לו תפילין מֵאַחֵר, כדי שיקרא קריאת שמע ויתפלל שמונה עשרה בתפילין, ממה שיתפלל עם הציבור בלא תפילין. אבל מי שמתירא שמא יעבור זמן קריאת שמע עד שימצא תפילין, קורא קריאת שמע בלא תפילין. ואם מתירא שמא יעבור גם זמן תפילה, מתפלל גם כן, וכשימצא אחר כך תפילין, יניחם בברכות, ויאמר בהם איזה מזמור, או מתפלל בהם מנחה[דרכי הלכה 27] (ועיין להלן סימן י"ד סעיף ח').
  • אבל לילה לאו זמן תפילין הוא, ואסור להניחן בלילה.

(כג)[עריכה]

  • תפילין צריכין גוף נקי. וצריכין ליזהר שלא להפיח בהם (ועיין להלן סימן י"ב סעיף ד').
  • חולה מעיים, אפילו אין לו צער, פטור מן התפילין, מפני שאינו יכול לשמור את עצמו בנקיות כראוי. ואם נראה לו שיכול להיות בגוף נקי בשעת קריאת שמע ותפילת שמונה עשרה, יניחם אז.
  • אבל שאר חולה, אם מצטער בחליו ואין דעתו מיושבת עליו מפני צערו, פטור, מפני שאסור להסיח דעתו מהן; ואם לאו, חייב.

(כד)[עריכה]

קטן היודע לשמור תפילין שלא יפיח בהם ושלא יישן בהם, אביו חייב לקנות לו תפילין שיניחם. ועכשיו נתפשט המנהג שמתחיל הקטן להניח תפילין שניים או שלושה חודשים קודם שנעשה בן שלוש עשרה שנה.

(כה)[עריכה]

בעניין הנחת תפילין בחול המועד, יש מחלוקת הפוסקים וחילוקי מנהגים. יש מקומות שאחזו כדעת הפוסקים שלא להניחן, ויש מקומות נוהגין כדעת הפוסקים להניחן, אלא שאין מברכין עליהם בקול רם בבית הכנסת כמו שאר ימות השנה. ויש נוהגין להניחם בלא ברכות (ויש לו לכוין שאם חול המועד לאו זמן תפילין, תהינה כרצועות בעלמא. פרי מגדים).

ואף על פי שאינו מברך, מכל מקום אסור להפסיק בין של יד לשל ראש, אך לקדיש ולקדושה יפסיק. וצריכין ליזהר, שהמתפללים בבית הכנסת אחת, לא יהיו קצת מניחין וקצת אין מניחין (כן נראה, דבזה ודאי איכא משום לא תתגודדו).[דרכי הלכה 29]

(כו)[עריכה]

תפילין שהוחזקו בכשרות – מן הדין, כל זמן שהבית שלם, גם הפרשיות הרי הן בחזקתן ואינן צריכין בדיקה. ומכל מקום נכון לבודקן, מפני שלפעמים מתקלקלין מן הזיעה. ואם אינו מניח אותן אלא לפרקים, צריכין בדיקה שני פעמים בכל שבע שנים, כי יש לחוש שמא נתעפשו. וכן אם נקרע הבית, צריכין גם הפרשיות בדיקה. וכן אם נשרו במים. ומכל מקום, אם אין לו מי שיודע לבודקם ולחזור ולתופרן, יניחן כך בלא בדיקה, שלא יתבטל ממצוַת תפילין; אבל לא יברך עליהם[דרכי הלכה 30] (פרי מגדים).

דרכי הלכה[עריכה]

הערות הרב מרדכי אליהו ע"פ מרן השו"ע, בן איש חי וכף החיים

  1. שהריבוע לא יתקלקל.
  2. נהגו ע"פ הסוד לכסות בטלית לגמרי את התפילין של ראש (בא"ח וירא יח).
  3. נהגו להניחם עד שעה קודם הנץ. ויש אומרים שאפשר להניחם כעשר דקות אחר עמוד השחר ( ארץ החיים ל כה"ח שם ס"ק ח).
  4. ישתדל ליקח את הטלית תחילה, אך אם שכח ולקח התפילין תחילה, יתעטף קודם בטלית ואח"כ יניח תפילין כי כך סדר הנחתם ע"פ הפשט וע"פ הסוד (בא"ח וירא ד).
  5. מניח תפילין שעל היד בישיבה ומברך "להניח תפילין" ויכוון לפטור גן תפילין של ראש. קושרו על זרועו בנסתר מתחת לטלית וכורך על הזרוע ז' כריכות שלמות. עומד ומניח תפילין "של ראש" בלי ברכה ואח"כ כורך את רצועות היד על אצבע האמה ואומר "וארשתיך לי וכו'" (בא"ח וירא)
  6. ואחר כך מכניס את הרצועה ימנית "של ראש" מתחת לחגורה ואת הרצועה השמאלית מעל לחגורה (עיין בא"ח וירא יז).
  7. וכן לא יחצוץ ברוצעות "של יד" שמסביב לזרוע, וברצועה שעל האצבע באמצעית ורוצעות "של ראש" שמסביב לראש (בא"ח וירא ה).
  8. ונהגו לכרוך את קשר היו"ד שעל תפילין על יד עם התפילין ברצועה לפני שכורכים ז' כריכות על הזרוע כדי שהקשר לא יזוז ממקומו . ויש טעם לזה על פי הסוד, (בא"ח וירא טו). ויש נוהגים לחבר את הקשר לתפילין ע"י גיד (כה"ח כז ס"ק יא יב).
  9. אם הפסיק בין תפילין "של יד" לשל ראש בענין התפילין כגון שענה אמן על ברכת תפילין של אדם אחר, או שענה על קדיש או קדושה, אע"פ שאינו רשאי, אינו מברך "על מצוות תפילין".
  10. אם הפסיק בזמן הנחת תפילין של ר"ת בין יד לראש לדבר שבקדושה או לחולין – יסיר את התפילין של יד של ר"ת או יזיזם ממקומם, ואח"כ יניחם במקומם בלי ברכה, ויניח מיד אחריהם תפילין של ראש בלי הפסק ביניהם (בא"ח וירא כו).
  11. אם הפסיק בין תפילין "של יד" לתפילין "של ראש" ודיבר דיבור שאינו מענין התפילין, יעמוד ויברך על תפילין "של ראש" בלבד:"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו על מצוות תפילין".
  12. על כן טוב לומר פרשת "קדש" , "והיה כי יביאך" מיד אחרי הנחת תפילין (במיוחד בר"ח) או אחרי התפילה. (עיין בא"ח וירא כה).
  13. ולכן נהגו לומר "לשם יחוד" קודם הנחת התפילין ככתוב בסידורים (עיו"ח וירא א).
  14. אם מניח תפילין של יד בלבד, יברך "להניח תפילין" בלבד. אם מניח תפילין של ראש בלבד יברך "על מצוות תפילין בלבד" (שו"ע כו).
  15. ולהלכה אם עושה כל המלאכות וכותב בשמאלו הוא הנקרא "איטר" ומניח תפילין בידו השניה שהיא ימין כל אדם. אבל אם כותב או עושה מלאכה בימין, מניח בשמאל כמו כל אדם. ומנהג חסידות לאטר זה להניח אחר התפילה תפילין אחרות בשמאל כל אדם ולא יברך עליהם (בא"ח חיי שרה ז ר"פ ח"ב ט).
  16. רוחב שעורה הוא כס"מ ואם נפתחה הרצועה מרוחב זה יניח תפילין אלו בלי ברכה. (שו"ע כז סע' יא ונו"כ שם).
  17. אם נקרעה הרצועה בתפילין של ראש במקום הקפת הראש, ובתפילין של יד בקטע שמתפילין עד האצבע האמצעית ללא כריכות – פסולות. ובשעת הדחק יכול לתפור את הרצועה בגידים (עיין ספה"ל סע' קכז).
  18. ומתוך עצלות לא סדרן כראוי (עיין ספה"ל עמ' לו).
  19. יש שנהגו לצבוע את שני צידי הרצועות בשחור בכדי שלא יתענו אם יתהפכו (בא"ח חיי שרה ד). ואם לא צבע ונתהפכו טוב להתענות או לפדות בצדקה בסכום שצערו שווה לצער התענית.
  20. אם נפלו התפילין לארץ בלא נרתיקן מגובה ג' טפחים (24 ס"מ). צריך להתענות (בא"ח חיי שרה יח).
  21. יש חולקים ואומרים שלא יברך על תפילין אחר שחזר מבית הכסא וכד', ומדין ספק ברכות יברך בלי שם ומלכות ויהרהר שם ומלכות בליבו (בא"ח וירא יג).
  22. העוסק בצרכי ביתו או בעסקיו באימה ויראה אינו נקרא "מסיח דעתו",אך אם עושה כן בשעת קריאת שמע נקרא "מסיח דעתו" (עיו"ח חיי שרה ג).
  23. כמו כן כשיתחיל ברכת "יוצר אור" ימשמש בתפילין של יד בלבד ולא יסיר עד שיאמר "בורא חושך" כשאומר "קדוש קדוש קדוש" שבברכות קריאת שמע ימשש תפילין של יד וינשקם. כשאומר "גאל ישראל" קודם תפילת י"ח ימשמש בתפילין של ראש וינשקם. ויש אומרים שגם בסיום תפילת י"ח ימשמש תפילין של ראש אחרי "יהיו לרצון" הראשון (בא"ח שמות א בשלח א).
  24. אם התנו מתחילה, מותר להניח כסף צדקה או סידור וכד' בתוך שקית הטלית ותפילין (עיו"ח חיי שרה יט).
  25. ביום רגיל משתדלים לחלוץ תפילין אחרי "עלינו לשבח" כדעת האר"י (בא"ח חיי שרה י). בר"ח חולצין תפילין אחרי קדיש לפני תפילת מוסף (בא"ח ש"ש ויקרא יז). ולענין חול המועד עיין סעיף כה.
  26. "כאשר יחנו כן יסעו" בדרך שאדם מניח תפילין כן חולצם, ולכן יחלוץ תפילין "של יד" בישיבה (בא"ח חיי שרה ט).
  27. כשמתפלל בלי תפילין ומוצא אח"כ תפילין, יניחם בברכה ויקרא בהם כל קריאת שמע (כה"ח כה ס"ק כח).
  28. בימינו שאנשים מקפידים שלא ישתמשו בתפיליהן, לא יקח תפילין מאדם אחר אם לא בטוח לחלוטין שהוא מסכים שישתמשו בתפיליו (בא"ח וירא יד).
  29. בחו"ל ספרדים אינם מניחים תפילין בחול המועד (שו"ע לא סע' ב). ובארץ ישראל נהגו גם האשכנזים לא להניח תפילין בחול המועד (ארה"ח כללים כד).
  30. נהגו לבדוק תפילין בחודש אלול ובמיוחד בעשרת ימי תשובה.