קידמה ועוני יז
קידמה ועוני: א - ב - ג - ד - ה - ו - ז - ח - ט - י - יא - יב - יג - יד - טו - טז - יז - יח - יט - כ - כא - כב - כג - כד - כה - כו - כז
בחינת ההצעה בהתאם לעקרונות המקובלים של מיסוי[עריכה]
כל דיון פופולרי חייב להתמודד עם המוחשי, ולא רק עם המופשט. לכן ראוי שנבחן את התיקון שהצעתי לאור העקרונות המקובלים של דיני מיסוי. תוך כדי כך, נשים לב לכמה עניינים חשובים אשר באופן אחר עלולים לחמוק מתשומת לבנו.
הדרך הטובה ביותר לגיוס הכנסות לקופת הציבור היא מס העומד בתנאים הבאים:
1. מטיל נטל קל ככל האפשר על הייצור - כדי שלא לחסום את הגדלת הסכום הכולל שממנו משתלמים המסים ושבו משתמשת הקהילה.
2. ניתן לאספו בקלות ובזול, ולגבותו ישירות מהמשלמים הסופיים - כדי שלא לקחת מהאנשים סכום גדול יותר מהסכום שמגיע בסופו של דבר לקופת הממשלה.
3. ניתן לאספו בוודאות ובבטחון - כדי שלא לתת לפקידים הזדמנויות לשחיתות, ולא לתת לאזרחים פיתוי להתחמק.
4. שיוויוני - כדי שלא לתת לאף אזרח יתרון על-פני אזרח אחר, ולא לשים אף אזרח בעמדת נחיתות ביחד לאחרים.
הבה נבחן מה צורת המיסוי המתאימה ביותר לתנאים אלה. זו תהיה הדרך הטובה ביותר להגדיל את הכנסות הציבור.
השפעות על ייצור[עריכה]
כל המסים בבירור צריכים לבוא מתוצרת האדמה ומעבודה, כי אין כל מקור אחר של עושר פרט לאיחוד של המאמץ האנושי עם החומר והכוחות הטבעיים. אבל דרכים שונות להטלת מיסים עשויות להשפיע באופן שונה מאד על ייצור העושר. מיסוי שמקטין את התגמול של היצרן, בהכרח מפחית את התמריץ לייצור; מיסוי המותנה בפעולה של ייצור, בשימוש בכל אחד משלושת גורמי הייצור, בהכרח מדכא את הייצור.
לכן, מיסוי המפחית את הרווח של העובד, או את התשואה של בעל ההון, נוטה להפוך את הראשון לפחות חרוץ ומוכשר, ואת השני פחות מעוניין לחסוך ולהשקיע. מיסוי המוטל על תהליכי הייצור מציב מכשול מלאכותי ליצירת עושר.
מיסוי המוטל על פועלים רק כשהם הולכים לעבוד, על שפע המונח wealth מציין את כל הדברים החומריים, אשר נוצרו ע"י עבודה אנושית, לצורך סיפוק רצונותיהם של בני אדם, ושיש להם ערך-חליפין כלשהו. תרגום אפשרי לעברית - שפע. רק כשהוא משמש כהון המונח capital מייצג עושר המשמש בתהליך הייצור, כולל עושר המשמש לצורך חליפין. capital הוא תת-קבוצה של המושג wealth (המוגדר למטה). כל פריט-רכוש (הנכלל במושג wealth) יכול לשמש לצריכה, או לייצור; אם בוחרים להשתמש בו לייצור, הוא נחשב capital. בעברית נשתמש במושג הון., או על קרקע רק כשהיא מעובדת, בבירור ירתיע את הייצור הרבה יותר מאשר מיסוי באותו סכום המוטל על עובדים בין הם עובדים או משחקים, על שפע המונח wealth מציין את כל הדברים החומריים, אשר נוצרו ע"י עבודה אנושית, לצורך סיפוק רצונותיהם של בני אדם, ושיש להם ערך-חליפין כלשהו. תרגום אפשרי לעברית - שפע. בין אם הוא משמש לייצור או לא, או על אדמה בין אם היא מעובדת או שוממה.
צורת המיסוי היא, למעשה, חשובה כמו הכמות. משא קל, המונח בצורה לא נכונה על גבו של הסוס, מעיק עליו הרבה יותר ממשא כבד יותר, המסודר על גבו כראוי. כך גם אנשים עלולים להיעשות עניים יותר, וכוחם לייצר עושר עלול ליהרס, על ידי מיסוי אשר אם יוטל בדרך אחרת, יכול להילקח בקלות.
מס על עצי התמר, שהוטל על ידי מוחמד עלי, גרם לפלאחים המצריים לכרות את העצים שלהם; אבל מס גדול פי שניים, שהוטל על הקרקע, לא גרם לתוצאה דומה.
חסימת הייצור מאפיינת, במידה זו או אחרת, את רוב המסים של הממשלות המודרניות. כל המסים על ייצור, כל המסים על מסחר, כל המסים על הון, כל המסים על שיפורים, הם מסוג זה. הנטייה שלהם זהה לזו של המסים של מוחמד עלי על עצי התמר, למרות שההשפעה שלהם לא תמיד גלויה כל-כך.
בניגוד למסים על סחורות, על חליפין, על הון, או על כל כלי או תהליך ייצור אחר, מסים המוטלים על ערך הקרקע אינם מטילים נטל על הייצור. ערך הקרקע אינו מבטא את התגמול על ייצור כמו ערכם של גידולים חקלאיים, בקר, בניינים, או כל אחד מהדברים שהם רכוש אישי ושיפורים עליו. ערך הקרקע מבטא רק את ערך החליפין של המונופול. לכן, הקהילה יכולה לקחת את כל הערך הזה, בלי לגרום להפחתה כלשהי של התמריץ לשיפורים, ובלי להפחית את ייצור העושר. ניתן אף להגדיל את המס על ערך הקרקע, עד שכל הרנטה המונח rent הוא אותו חלק מהתוצר אשר ניתן תמורת השימוש ב-land (=קרקע ומשאבי טבע). לדוגמה, כאשר האריס משלם 25% מהתבואה לבעל הקרקע, תבואה זו נקראת rent. בעברית משתמשים לעתים במושג "דמי שכירות", אולם כדי למנוע טעות עדיף להשתמש במושג רנטה. תילקח על ידי המדינה, מבלי להפחית אף במעט את המשכורת המונח wage הוא אותו חלק מהתוצר אשר ניתן תמורת ה-labor (=העבודה). זה כולל משכורת שהמעסיק משלם לעובד, אבל גם רווח שהאדם עצמו מרוויח מעבודתו, לדוגמה, אדם הקוטף תפוחים במטע של עצמו - התפוחים הם wage כי הם תוצאה של עבודה. המושג המדוייק בעברית הוא תמורת-עבודה, אולם זה מושג שקשה להטות אותו, ולכן נשתמש במושג המקובל יותר משכורת. על עבודה או את התגמול של ההון, מבלי להגדיל את המחיר של סחורה בודדת, ומבלי להקשות באופן כלשהו על הייצור.
יתרה מזו: מסים על ערך הקרקע, לא רק שלא יחסמו את הייצור כפי שעושים מסים אחרים, הם אף יגדילו את הייצור על ידי חיסול הרנטה המונח rent הוא אותו חלק מהתוצר אשר ניתן תמורת השימוש ב-land (=קרקע ומשאבי טבע). לדוגמה, כאשר האריס משלם 25% מהתבואה לבעל הקרקע, תבואה זו נקראת rent. בעברית משתמשים לעתים במושג "דמי שכירות", אולם כדי למנוע טעות עדיף להשתמש במושג רנטה. הספקולטיבית. הרנטה המונח rent הוא אותו חלק מהתוצר אשר ניתן תמורת השימוש ב-land (=קרקע ומשאבי טבע). לדוגמה, כאשר האריס משלם 25% מהתבואה לבעל הקרקע, תבואה זו נקראת rent. בעברית משתמשים לעתים במושג "דמי שכירות", אולם כדי למנוע טעות עדיף להשתמש במושג רנטה. הספקולטיבית חוסמת את הייצור לא רק בכך שקרקעות יקרות עומדות ללא שימוש, אלא גם בהתקפים של האטה תעשייתית שמקורם בעליה הספקולטיבית של ערכי הקרקע, הנוטים להפיץ את עצמם ברחבי העולם התרבותי כולו, ומשתקים את התעשייה בכל מקום. מיסוי שייקח את הרנטה המונח rent הוא אותו חלק מהתוצר אשר ניתן תמורת השימוש ב-land (=קרקע ומשאבי טבע). לדוגמה, כאשר האריס משלם 25% מהתבואה לבעל הקרקע, תבואה זו נקראת rent. בעברית משתמשים לעתים במושג "דמי שכירות", אולם כדי למנוע טעות עדיף להשתמש במושג רנטה. לשימושים ציבוריים ימנע את כל זה. אילו הקרקע הייתה ממוסה באותו סדר גודל של הרנטה המונח rent הוא אותו חלק מהתוצר אשר ניתן תמורת השימוש ב-land (=קרקע ומשאבי טבע). לדוגמה, כאשר האריס משלם 25% מהתבואה לבעל הקרקע, תבואה זו נקראת rent. בעברית משתמשים לעתים במושג "דמי שכירות", אולם כדי למנוע טעות עדיף להשתמש במושג רנטה. שלה, אף אחד לא היה יכול להרשות לעצמו להחזיק בשטחים שהוא לא משתמש בהם. וכתוצאה מכך, קרקע שאינה בשימוש תיעזב, ותהיה פנויה למי שירצה להשתמש בה.
ברור כי בכל הקשור לייצור, מס על ערך הקרקע הוא המס הטוב ביותר שניתן להטיל. נטיל מס על ייצור - והוא יחסום את הייצור; נטיל מס על שיפורים - והוא יפחית את השיפורים; נטיל מס על מסחר - והוא ימנע את החליפין; נטיל מס על הון - והוא יבריח את ההון לחו"ל. אבל את ערך הקרקע אפשר לקחת בשלמותו כמס, וההשפעה תהיה לעורר את התעשייה, לפתוח הזדמנויות חדשות להון, ולהגדיל את ייצור השפע המונח wealth מציין את כל הדברים החומריים, אשר נוצרו ע"י עבודה אנושית, לצורך סיפוק רצונותיהם של בני אדם, ושיש להם ערך-חליפין כלשהו. תרגום אפשרי לעברית - שפע..
קלות וזולות הגביה[עריכה]
פרט, אולי, למספר קטן של רישיונות ובולי מכס, העשויים באופן שהם כמעט אוספים את עצמם, אלא שהם מספקים רק כמות זניחה של הכנסות, מס על ערכי קרקע יכול, יותר מכל שאר המיסים, להיגבות בקלות ובזול. ארץ לא ניתן להסתיר או להבריח; הערך שלה יכול להתברר בקלות; ולאחר שהערך חושב, כל מה שדרוש הוא גובה.
מס על ערך הקרקע אינו מתווסף למחירים, ועל כן הוא משולם ישירות על ידי האנשים שעליהם הוא מוטל. לעומת זאת, כל המסים על דברים שכמותם אינם קבועה מעלים את המחירים, ובמהלך החליפין הם עוברים מהמוכר לקונה, ותוך כדי כך גדלים והולכים.
אם נטיל מס על הלוואות, כפי שניסו לעתים קרובות, המלווה יגבה את המס מהלווה, והלווה יהיה חייב לשלם אותו או שלא יקבל את ההלוואה. אם הלווה משתמש בהלוואה לצורך העסק שלו, הוא בתורו יהיה חייב לקבל את המס הזה מלקוחותיו, או שהעסק שלו לא יהיה רווחי.
אם נטיל מס על בניינים, משתמשי הבניינים יהיו חייבים לבסוף לשלם אותו, כי הקמת בניינים חדשים תיפסק עד שדמי שכירות יהיו מספיק גבוהים כדי לממן את הרווח הרגיל בתוספת המס.
אם נטיל מס על יצרנים או על סחורות מיובאות, היצרן או היבואן יגבו אותו מהקונה בצורת מחיר גבוה יותר, כך גם הקונה מהקמעונאי, והמשווק מהצרכן. אבל הצרכן, שעליו ייפול נטל המס בסופו של הדבר, יחוייב לשלם לא רק את סכום המס, אלא גם רווח על סכום זה לכל מי שבא לפניו בשרשרת - כדמי-תיווך על העברת כספי המס.
כך, כל המסים אשר מתווספים למחירים עוברים מיד ליד, ותוך כדי מעבר הם גדלים וגדלים, עד שסופו של דבר הם מוטלים על הצרכנים, אשר משלמים הרבה יותר מהסכום שהממשלה מקבלת בסופו של דבר.
למרות שמס על רנטה המונח rent הוא אותו חלק מהתוצר אשר ניתן תמורת השימוש ב-land (=קרקע ומשאבי טבע). לדוגמה, כאשר האריס משלם 25% מהתבואה לבעל הקרקע, תבואה זו נקראת rent. בעברית משתמשים לעתים במושג "דמי שכירות", אולם כדי למנוע טעות עדיף להשתמש במושג רנטה. מחייב את בעלי הקרקע לשלם, הוא אינו נותן להם כוח כדי להשיג מחיר גבוה יותר תמורת השימוש באדמתם. להיפך, מכיוון שמס ערך קרקע מעודד אנשים המחזיקים בקרקע כספקולציה למכור אותה או להשתמש בה, מס על ערכי קרקע נוטה להגביר את התחרות בין בעלי הקרקעות, ובכך להפחית את מחיר הקרקע.
גורם הוודאות[עריכה]
ודאות היא מרכיב חשוב במיסוי, כי כאשר גביית המס תלויה בחריצותם ונאמנותם של פקידי הגביה, וברוח הציבוריות והיושר של האזרחים האמורים לשלם אותו, נפתחות הזדמנויות רבות לעריצות ולשחיתות מצד אחד, ולהתחמקויות והונאות מצד שני.
הערכות-החסר התמידיות של בית המכס, השקרים המגוחכים של החזרי מס הכנסה, והבלתי-אפשריות המוחלטת להשיג הערכה אמיתית של הון אישי, כולן מפורסמות וידועות לשמצה. האובדן החומרי שמסים כאלה מסבים - העלות שחוסר-ודאות זה מוסיף לסכום המשולם על ידי הציבור אך אינו מתקבל על ידי הממשלה - הוא גדול מאוד.
לאורך כל החופים והגבולות מוצב צבא של אנשים, שכל תפקידם הוא למנוע הברחות; לעומתם ישנו צבא אחר של אנשים, שכל מטרתם היא לעקוף אותם. ברור שהתחזוקה של שני הצבאות הללו צריכה לבוא מהתוצרת של עבודה והון. ההוצאות והרווחים של המבריחים, כמו גם השכר של פקידי בית המכס, מהווים מס על התעשייה של האומה, בנוסף למס שמתקבל על ידי הממשלה. כך גם כל הכספים שהושקעו בהשגת אישורים להימנעות ממיסוי; כל הדרכים היקרות להביא סחורות באופן שיאפשר להתחמק ממכס; כל ההוצאות של הליכים משפטיים ועונשים, לא רק לממשלה, אלא גם לאלה שהועמדו לדין, כל אלה מסים הנלקחים מהקרן הכללית של העושר, מבלי להוסיף להכנסות.
אולם זהו החלק הקטן יותר מהעלות. מסים שחסר להם גורם הוודאות מטילים נטל מדאיג מאד על מוסר. חוקי מס ההכנסה ראויים לשם "חוקים לקידום השחיתות של עובדי הציבור, לדיכוי היושר, לעידוד ההונאה, למתן פרס על עדות שקר והדחה לעדות שקר, ולהפרדת החוק מהצדק". זה האופי האמיתי שלהם, ובכך הם מצליחים להפליא.
מס על ערך הקרקע הוא בעל רמת הוודאות הגבוהה ביותר. אפשר להעריך ולגבות אותו באופן ברור והחלטי, משום שהקרקע בלתי ניתנת להברחה או להסתרה. אם יהיו כל המסים מוטלים על ערכי הקרקע, ללא השיפורים שעליה, תוכנית המיסוי תהיה כל כך פשוטה וברורה, ותשומת הלב הציבורית תהיה מכוונת אליה, עד כי הערכת השווי למיסוי תיעשה באותה הוודאות כמו כאשר סוכן נדל"ן קובע את המחיר שהמוכר יכול לקבל עבור חלקת אדמה.
גורם השוויון[עריכה]
הרעיון המקובל, שכל מערכות המיסוי שלנו מנסות לשווא לבצע, הוא שכולם צריכים לשלם מסים ביחס לאמצעים שלהם, או באופן יחסי להכנסותיהם. אולם, בנוסף לכל הקשיים המעשיים הבלתי-עבירים ברעיון זה, הוא גם אינו צודק.
הנה, למשל, שני אנשים בעלי אמצעים שווים, או הכנסה שווה. לאחד מהם יש משפחה גדולה, והשני מפרנס את עצמו בלבד. על שני האנשים האלה, המסים העקיפים מטילים נטל מאוד לא שוויוני, האחד אינו יכול להימנע מתשלום מיסים על מזון, ביגוד, וכו', הנצרכים על ידי בני משפחתו, והשני משלם רק על הצרכים של עצמו.
אולם נניח שהמס מוטל באופן ישיר, כך שכל אחד משלם אותו הסכום. ההכנסה של האחד צריכה לתמוך בשישה, שמונה או עשרה אנשים; בעוד ההכנסה של האחר צריכה לתמוך באדם אחד בלבד.
אולם, ניתן לומר שזה קושי שאי אפשר להימנע ממנו: הטבע עצמו הוא הגורם לכך שילדים מגיעים לעולם חסרי-אונים ותלויים בתמיכתם של ההורים; הטבע גם נותן תגמולים מתוקים ונפלאים על התמיכה הזאת. טוב ויפה, הבה נפנה לטבע ונקרא את הצדק בחוקיו.
הטבע נותן לעבודה, ולעבודה בלבד. אפילו בגן עדן, אדם ירעב אם לא יעשה כל מאמץ. כעת, הנה שני אנשים בעלי הכנסות שוות - זו של האחד נובע מהמאמץ של עבודתו, וזו של האחר נובעת מהשכרת קרקע. האם זה צודק שהם יתרמו באופן שווה להוצאות המדינה? ברור שלא. הרווח של האחד מייצג שפע המונח wealth מציין את כל הדברים החומריים, אשר נוצרו ע"י עבודה אנושית, לצורך סיפוק רצונותיהם של בני אדם, ושיש להם ערך-חליפין כלשהו. תרגום אפשרי לעברית - שפע. שהוא יצר והוסיף לעושר הכללי של הקהילה; ההכנסה של האחר מייצגת רק שפע המונח wealth מציין את כל הדברים החומריים, אשר נוצרו ע"י עבודה אנושית, לצורך סיפוק רצונותיהם של בני אדם, ושיש להם ערך-חליפין כלשהו. תרגום אפשרי לעברית - שפע. שהוא לוקח מהמאגר הכללי, ואינו נותן דבר בתמורה. זכותו של האחד להנאה מהכנסתו נשענת על חוק הטבע, שמחזיר שפע המונח wealth מציין את כל הדברים החומריים, אשר נוצרו ע"י עבודה אנושית, לצורך סיפוק רצונותיהם של בני אדם, ושיש להם ערך-חליפין כלשהו. תרגום אפשרי לעברית - שפע. תמורת עבודה. זכותו של האחר להנאה מהכנסתו היא זכות פיקטיבית בלבד, יצירה של חקיקה עירונית, שאינה ידועה ומוכרת על ידי הטבע. אם נאמר לאב, שהוא חייב להשתמש בהכנסה מעבודתו כדי לפרנס את ילדיו, הוא יהיה חייב להסכים לזה, כי זהו חוק הטבע. אבל הוא יכול בצדק לדרוש, שמההכנסה שהוא צבר על ידי עבודתו לא יקחו לו אפילו אגורה אחת, כל עוד ישנה אגורה אחת של הכנסות המתקבלות באמצעות לקיחת מונופול על הזדמנויות שהטבע מציע באופן שווה לכולם, ובהן לילדים שלו ישנה זכות מולדת לחלק שווה.
מקובל להתעקש על הטלת מיסוי שווה על כל סוגי הנכסים, בטענה שכל הרכוש מוגן באופן שווה על ידי המדינה, שהרי ההנאה מהרכוש מתאפשרת על ידי המדינה. לרכוש ישנו ערך שנוצר ומתוחזק על ידי הקהילה, וניתן לדרוש חלק ממנו כדי לממן את ההוצאות הקהילה. כעת, לגבי אילו ערכים בדיוק טענה זו נכונה? רק לגבי ערך הקרקע. זהו ערך שמתעורר רק כאשר נוצרת קהילה, ובניגוד לערכים אחרים, הוא גדל עם צמיחתה של הקהילה. הוא קיים רק כשהקהילה קיימת. פזר את הקהילה הגדולה ביותר, והקרקע, שעכשיו היא כל כך יקרה, תהיה חסרת כל ערך. עם כל גידול באוכלוסייה, ערך הקרקע עולה; עם כל הקטנה, הוא יורד. זה נכון רק לגבי דברים אשר, כמו הבעלות על קרקע, הם בטבעם מונופולים.
המס על ערך הקרקע מוטל על אלו שמקבלים מהחברת הטבה ייחודית ויקרת-ערך, ובאופן יחסי לתועלת שהם מקבלים מהטבה זו. זו לקיחה על ידי הקהילה, לשימושה של הקהילה, של הערך שהוא היצירה של הקהילה. זהו שימוש ברכוש המשותף לצרכים משותפים. כאשר כל הרנטה המונח rent הוא אותו חלק מהתוצר אשר ניתן תמורת השימוש ב-land (=קרקע ומשאבי טבע). לדוגמה, כאשר האריס משלם 25% מהתבואה לבעל הקרקע, תבואה זו נקראת rent. בעברית משתמשים לעתים במושג "דמי שכירות", אולם כדי למנוע טעות עדיף להשתמש במושג רנטה. נלקחת על ידי מיסוי לצרכי הקהילה, לאף אזרח לא יהיה יתרון על פני כל אזרח אחר, פרט למה שנוצר ע"י החריצות, המיומנות והתבונה שלו. כל אחד יקבל את מה שהוא מרוויח ביושר.