קטגוריה:שמות לב א

תרגום

קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ

(אילן סנדובסקי)
סיפור העגל קורה לאחר שמשה בנה מזבח, העלה עולות ושלמים, אסף את הדם וזרק חצי על המזבח וחצי זרק על העם כדם הברית בין ה' והעם (שמות כד ח). משה עלה להר ולא חזר. עברו 40 יום ואף אחד לא ידע מה קרה לו. רבים חשבו שעכשו הגיע הזמן לחזור למצרים,^[1] כפי שמשה הבטיח לפרעה.^[2] מהסיפור נראה שה' חיכה בכוונה עד שזה יקרה, ואם הם לא היו מבקשים ביום ה40 ה' היה ממשיך לחכות.

כיון שבני ישראל חששו שמשה אבד, הם ביקשו 'אלוהים', במשמעות מנהיג חדש (ולא אלוהים חדש),^[3] שיקיים את דברי משה. בני ישראל הראו שהם "קשי עורף" ורוצים להפנות עורף לתוכניתו של ה' ולשוב למצרים. הסיום של דבריהם מראה שהם בקשו בנימוס הסבר מה קרה למשה ומתי הוא יחזור. הם לא איימו על אהרון.

לאחר הבקשה הזו, אהרון עשה "מַסֵּכָה", ככתר מלכות המסתיר את זהות האיש, והמסכה נראתה כמו פרצוף מעוות של עגל. הקהל קיבל בשמחה את אות המנהיגות, ואמר: "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב ד). אם אהרון היה עושה ארגז מעץ ומעליו שני פסלים של אנשים עם כנפים (כרובים) (שמות כד יח), האם זה היה בסדר? הבעיה לא היתה בפסל. הבעיה היתה שחלק מהעם באמת חשב שעגל המסכה הזה הוא אלוהים חדש שלהם, והם רצו לעזוב את משה ואת ה'. לכן האנשים, שהטעו את העם ואלו שהלכו אחריהם, נענשו.

הכתוב בכוונה השתמש במילם "קוּם עֲשֵׂה לָנוּ", במקום 'קום מנה לנו' או 'משוח לנו מלך'^[4], וכך נוצרה האפשרות שבני ישראל חטאו לה'. ללא ההטעיה הזאת כל הסיפור היה משתנה ומאבד את חשיבותו הגדולה בתולדות עמינו.

ה' פקד, ומשה עשה את ארון העדות עם הכרובים, שהיה פסל מזהב (שמות לז ח), ומשה התחיל ללבוש מסוה (מסכה) על פניו כאשר הוא היה בציבור. (שמות לד ה)

מה דרש העם?

העם העלה דרישה צודקת. העם דרש מערכת בה יש יורש להוביל את העם כאשר המנהיג נעלם. רואים שהעם המשיך לדרוש מנהיג ושיטת שלטון עד שמואל הנביא, ככתוב שהעם דרש: "שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם" (שמואל א ח ד). יתרו היה האדם שהמליץ למשה לכתוב את החוקים ולמנות שופטים ושוטרים. (שמות יח כד). ה' לא יסד לנו שיטת שלטון: דמוקרטיה (רוב), רפובליקה (נציגים), או מלוכה (יחיד), וכך נשאר לנו רק אנרכיה (אף אחד -"אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" שופטים יז ו). ה' לא כתב מסמך דומה לקונסטיטוציה האמריקאית או תוכנית מדינית אחרת. נראה שה' היה עסוק בחוקים אזרחיים וחוקי פשע, והזניח את המערכת הפוליטית, (ראה את תקופת השופטים וממלכת ישראל), וכך אנחנו חסרי נסיון בארגון פוליטי עד ימינו. נראה שה' ידע שתוכנית פוליטית תפגע בתוכניתו לחינוך מוסרי, והוא השאיר לעם לבחור את צורת השלטון.

משה הרג 3,000 מורדים, וה' נגף באחרים, אבל את הבעיה הפוליטית הם לא פתרו. משה מינה את יהושע, בפקודת ה', אבל יהושע לא מינה יורש, והאנרכיה התחילה. למה שעם יכבד את אלוהיו אם מצבו כל כך מדוכדך.

מה העם ואהרון ידעו?

• ה' אמר למשה: "לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה" (שמות כ ג), וגם "אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם" (שמות כ יט).
• משה אמר את זה לעם (ולאהרון), והעם ענה: "נַעֲשֶׂה" (שמות כד ג).
• משה כתב את דברי אדוני והקריא לעם (ולאהרון), והעם ענה: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד ז).

ניתן להבין שאהרון והמנהיגים שמעו והבינו, שאר העם אולי שמעו, והרוב לבטח לא הבינו לגמרי.

מי היה האחראי לעם כאשר משה עלה להר?

לפני עליתו להר, משה מינה את אהרון וחור להיות אחראים לעם, ככתוב: "וְאֶל הַזְּקֵנִים אָמַר שְׁבוּ לָנוּ בָזֶה עַד אֲשֶׁר נָשׁוּב אֲלֵיכֶם; וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם, מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם" (שמות כד יד). מהכתוב נראה שמשה התכוון שאהרון וחור חייבים להסכים ביחד, כי משה הדגיש "יִגַּשׁ אֲלֵהֶם", ברבים. אהרון פעל לבד, כפי שקרה בסיפור עגל הזהב. אהרון שגה כאשר הוא פעל לבד, וחור שגה כשהסכים למעשיו של אהרון בשתיקתו. אחרי מעשה העגל חור לא מוזכר יותר. ה' לא העניש את אהרון, וזאת ההוכחה שה' גרם שהמסכה תצא כעגל. להפך, ה' הורה למשה ללמד את אהרון (אהרן) את תפקידי הכהן הגדול, ואהרון מילא את תפקידו בנאמנות כל חייו.

נסיון לעם ונסיון למשה

• ה' רצה לוודא אם בני ישראל שאמרו: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" באמת ימלאו את הבטחתם. כך ה' חיכה, ונוכח לדעת שבני ישראל הם קשי עורף ולא מוכנים ללמוד ולהצטרף לתוכניתו. כך משה למד איך להיות מנהיג, ומה העם עושה ויעשה בתנאים דומים.
• ה' רצה לנסות את משה. ה' ידע שמשה היה בטוח שהעם שמע את חוקי אדוני, והנה הם כאילו שברו את החוק. ה' הציע למשה: "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי, וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם, וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (שמות לב י) במטרה לוודא אם משה יקבל את ההצעה או יתנגד לה. משה עבר בהצלחה את הנסיון, וירד להעניש את המורדים נגדו.

מה העם ביקש באומרו: "קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ"?

• אפשרות אחת: העם ביקש 'אלוהים' חדשים במקום ה', כי משה נעלם, ולכן אהרון עשה להם פסל של 'אלוהים' בצורת עגל.

זה לא הגיוני שהעם שראה ושמע את עוצמת ה' יעבור על החוק, שאהרון יעבור על החוק, וחור, שמונה לעבוד ביחד עם אהרון, ישתוק. לכן מוכרח להיות הסבר שונה.

• אפשרות שניה: העם ביקש מנהיג זמני במקום משה, כי משה נעלם, ולכן אהרון עשה מסכה. הפרעונים במצרים היו קבורים עם מסכה, ואפשרי שבחייהם, הפרעונים השתמשו במסכה כדי להסתיר את רגשותיהם וזהותם. ואכן לאחר שמשה חזר מההר בפעם השניה, פניו של משה קרנו, ומאז והלאה משה לבש מסוה (מסכה) כאשר הוא דיבר עם העם, ככתוב: "וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת הַמַּסְוֶה עַל פָּנָיו עַד בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ" (שמות לד לה).

1. קוּם עֲשֵׂה

דרישה לפעולה מידית. קום עכשו ותתחיל לעשות לנו. ללא סוף המשפט המתנצל "כי לא ידענו", ניתן לחשוב שהדרישה הזאת היא איום. אהרון ידע שהמילה "קוּם" תראה שהעם לחץ עליו ולכן הם יותר אשמים, ולכן הוא לא הזכיר את המילה הזאת כאשר הוא הסביר למשה מה קרה (ביאור:שמות לב כג).

2. משמעות המילה 'אלוהים' היא מנהיג, שליט, מלך

חז"ל מעלים את האפשרות שבני ישראל ביקשו מנהיג חדש.
רש"י הסביר שבפסוק: "הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה, וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים" (שמות ד טז), 'אלוהים' הוא רב, שר. כלומר פרוש המילה 'אלוהים' היה מושל, מלך, שליט או אדון. לדוגמא, פרעה היה 'אלוהים' למצרים.

3. אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ

הפעלים בפסוק מכוונים אותנו שנושא הפסוק הוא ברבים - אלוהים. הסיומת 'ים' היא ברבים.
המילה אלוהים מופיעה ברבים למרות שה' הוא אל יחיד. מלכים ושליטים דיברו על עצמם בגוף שלישי ברבים. כך שההגדרה "עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ" לא מחייבת שמדובר במספר רב של אלים או מנהיגים, אלא מדובר באישיות אחת.
פרעה היה כאלוהים במצרים, שליט כל יכול, ואסור היה לראות אותו. המומיות של פרעה היו מכוסות במסכה מזהב. אפשרי שפרעה לבש מסכה מלכותית מזהב כאשר הוא הופיע בפני אנשים כדי להסתיר את רגשותיו, וכדי שהוא יוכל להשתמש בכפיל.

עיקר דרישת העם היתה שימנו להם מנהיג אשר "יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ". כך גם דרשו בני ישראל משמואל הנביא: "שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם" (שמואל א ח ד). העם לא רצה לשבת במקום. הם לא רצו רעמים וברקים מהשמים. לא בטוח שהם רצו חוקים חדשים (ומשונים). העם רצה מלך שיוביל אותם לנצחונות, יכבוש אדמה, יישב אותם באדמתם, יגרש את אויביהם, יאחד אותם למעצמה, וישפוט אותם בצדק.

לא ברור האם המנהיג או הסמל של המנהיג ילכו לפני העם כמובילים או פשוט ידחפו על ידי העם לנוע קדימה בלי יכולת להתנגד או לכוון. למעשה זה מה שהעם עשה לאהרון כאשר הם לקחו ממנו את המנהיגות.

למעשה, בזמן שהעם ביקש מאהרון לעשות להם 'אלוהים שילך לפניהם', ה' פקד על משה, כאשר משה היה בהר, לעשות דבר דומה - את ארון העדות (הברית) עם הכרובים (שמות כה י). בהמשך ה' פקד על יהושע: "כִּרְאֹתְכֶם אֵת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאִים אֹתוֹ, וְאַתֶּם תִּסְעוּ מִמְּקוֹמְכֶם וַהֲלַכְתֶּם אַחֲרָיו" (יהושע ג ג), ובתקופת עלי הכהן העם המשיך לרצות לקחת את הארון למלחמה לפניהם, ככתוב: "וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, לָמָּה נְגָפָנוּ יְהוָה הַיּוֹם לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים, נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ" (שמואל א ד ג).

4. מֹשֶׁה הָאִישׁ

ההדגשה על איש, ולא ה' שלא יכול להעלם, מראה שהם ביקשו מנהיג חדש לתקופה שמשה איננו. אם בני ישראל בקשו מנהיג חדש אז הם לא שברו את חוקי ה'. מותר היה להם לבחור לעצמם מנהיג, כפי שרואים, מנהיגים רבים קמו בתקופת השופטים.
הקהל העליב את משה ולא קראו לו: 'מנהיג', 'מושיע', 'נביא אלוהים', 'אדון'. העם קרא לו: 'איש', אדם אשר הוביל אותם בדרך ממצרים. העם חיכה 40 יום, והם החליטו שמשה מת או אבד, הוא לא יחזור, ואין צורך לחכות יותר. הם יעשו מנהיג חדש, יעניקו לו את כבוד הישועה במצרים, ויובילו את העם כרצונם. לכן אחד הדברים הראשונים שה' עושה זה לחזור על דבריו: "וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ" (שמות לג ב),^[5] וכך בני ישראל לא יוכלו ללכת לבד, ולעזוב את משה ואת ה'.

5. הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם

בהקשר ליציאת מצרים ברוב המקרים משתמשים בפועל "הוציאנו" בהקשר לה'.
משתמשים בפועל 'העלנו' כאשר בני ישראל וה' מדברים עם משה או על משה -

1. "וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם, וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא" (שמות יז ג).
2. "כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם"
3. אפילו ה' מציין שמשה הוא האיש אשר העלה את העם ממצרים: "לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב ז), "לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה, אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לג א).

נראה שהעם הפריד בין הפועל 'הוציא' הקשור לה', ובין הפועל 'העלה' שקשור למשה המנהיג. המילה "הֶעֱלָנוּ" רומזת לשקר שמשה אמר לפרעה שהם יצאו רק לשלושה ימים לזבוח לאלוהיהם (שמות ה ג), במשמעות להעלות עולה לאלוהיהם.

6. לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ

האנשים שבאו לדבר עם אהרון סיימו את בקשתם בהתנצלות, כי משה נעלם - "לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ". הסיום הזה מזמין את אהרון להגיד להם מתי משה יחזור, במידה והוא יודע, ואז אין צורך לעשות "אלוהים" (מנהיג) חדש.

ה' הבין שבני ישראל לא חטאו, ולכן ה' לא העניש את כל העם מיד, אלא אמר: "וּבְיוֹם פָּקְדִי, וּפָקַדְתִּי עֲלֵהֶם חַטָּאתָם" (שמות לב לד).

בשלב זה, לפני שבני ישראל רקדו לפני עגל המסכה, אם היתה פגיעה במשהו, זאת היתה פגיעה במנהיגות של משה ולא בכבודו של אדוני.

סיכום

אהרון הבין שבני ישראל רוצים מנהיג, ולא היתה בעיה חוקית לתת להם מנהיג לתקופה קצרה עד שמשה יחזור ויקח את תפקידו חזרה.

קיימת אפשרות שאהרון חשב לעשות מסכה מזהב (כתר מלכות), ומאחורי המסכה יעמוד איש, ובלי לגלות את זהותו, האיש ינהיג את העם כאילו שהוא המנהיג שהעלה אותם ממצרים. משה אכן קיבל את הרעיון הזה ולבש מסוה כאשר הוא דיבר עם העם.^[6]