קטגוריה:שמות כ טו
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות
המהדורה המנוקדת: וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים פֶּן נָמוּת.
פרשני המקרא
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַרוּ לְמֹשֶׁה מַלֵּיל אַתְּ עִמַּנָא וּנְקַבֵּיל וְלָא יִתְמַלַּל עִמַּנָא מִן קֳדָם יְיָ דִּלְמָא נְמוּת׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמָרוּ לְמשֶׁה מַלֵּיל אַנְתְּ עִמָּנָא וּנְקַבֵּיל וְלָא יִתְמַלֵּל עִמָּנָא תּוּב מִן קֳדָם יְיָ דִלְמָא נְמוּת: |
| ירושלמי (קטעים): | וְכָל עַמָּא הֲווּ חָמִין יַת קָלַיָא וְיַת לַפִּידַיָא וְיַת קָלָא דְשִׁיפּוּרָא וְיַת טוּרָא עַטִיר וְחַמְיָין עַמָּא וְזָעוּ וְקָמוּ לְהוֹן מֵרָחוֹק: |
מפרשי רש"י
[כג] נרתעין לאחוריהן י"ב מיל כאורך מחניהן. שתוך י"ב מיל, שעור מחניהן, לא נקרא "ויעמדו מרחוק", דהא על מקום המחנה היו, ולא יצאו חוץ למקום המחנה:
רשב"ם
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" וירא העם" התבוננו מה לעשות:
" וינועו" כמתנועע תנועה בלתי מכוונת לגבול מה שאליו, יקרא נע, כענין ויניעם במדבר, תנוע ארץ כשכור, וזה כי מיראתם נסוגו אחור מגבול מה שממנו, בלתי מכוונים לגבול מה שאליו:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כמו הקולות והמראות שהשיגו הנביאים בעת החזון, ב] קולות ומראות ממשיים שראו ושמעו בעיניהם ובאזניהם הגשמיים, כי כבר אמרו חז"ל (שבת דף פח) שעל כל דבור ודבור ששמעו מפי ה' יצאה נשמתן, ר"ל שאחר שלא היו מוכנים אל הנבואה והיה חומרם מסך מבדיל בינם ובין הקדש ולא יכלה נפשם להפרד בעודה בגויה לכן התפשטה לגמרי ונפרדה מגופם כמו בעת המיתה, ובעת ההיא ראו הקולות והלפידים בעין הנפשי הפנימי בעין הנבואיי, ועז"א וכל העם רואים את הקולות ואמרו חז"ל שהיו רואים את הנשמע ושומעים את הנראה שזה ע"י החוש המשותף הפנימי, ואחרי כלות הדבור שחזרה נפשם לגופם וכמ"ש חז"ל הזיל הקב"ה טל של תחיה והחזיר נשמות לפגרים מתים אז ראו הקולות והלפידים בעין בשר כי היו ג"כ קולות ולפידים נמצאים בפועל, ואז חזרו לאחוריהם י"ב מיל כמ"ש חז"ל (שם), ועז"א שנית וירא העם. שהוא על ראיה המוחשת ואז וינועו ויעמדו מרחוק, ובאשר דבר זה נמשך בכל משך הדברות הקדים את השם אל הפעל שזה מורה על דבר שנעשה קודם לכן, ובמ"ש ויאמרו אל משה, יש פלוגתא במדרש שלמ"ד ששמעו כל הדברות מפי הגבורה היה זה אחר גמר הדברות, ולמ"ד שרק שתי דברות שמעו מפי הגבורה היה זה אחר הדבור השני, ועכ"פ מבואר שלא כדעת הרמב"ן שפי' שזה היה קודם עשרת
הדברות, שאם כן למה אמר ה' למשה רד העד בעם, אחר שהם בעצמם כבר נעו ועמדו מרחוק עוד קודם הדברות:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
2 והנה קרוב לשמוע שכל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה, מיד נתגשם אותו דבור והיה בו כ"כ ממשות עד שהיו רואין באויר כל האותיות פורחות וכאילו היה הכל כתוב לפניהם, וראיה לזה ממ"ש (תהלים לגו) בדבר ה' שמים נעשו וגו'. הרי שכל דבור שיוצא מפי הקב"ה בורא בריאה חדשה, וכן לאחר היצירה אמרו (חגיגה יד.) שמכל דבור שיוצא מפי הקב"ה נברא מלאך וכן כל דברות אלו אחר שיצאו מפי הגבורה היה בהם ממשות, ולפיכך ארז"ל (פסחים פז:) שכששבר משה הלוחות היו האותיות פורחות ואם לא היה ממשות באותיות איך היו פורחות, וראיה גדולה מזו שבלוחות אחרונות כתיב (שמות לד.א) וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים, כדברים אשר היו לא נאמר אלא את הדברים אשר היו למד שאותן אותיות שהיו פורחות מן לוחות ראשונות נקבעו בשניות וא"כ ודאי היה ממשות באותן אותיות, ע"כ נאמר וכל העם רואים את הקולות דהיינו קול אלהים המדבר אתם אותן קולות ראו בעיניהם.
3 ותבין ותדע כי חוש הראות יותר דק באדם מן חוש השמע, כי אדם יכול לראות ברחוק הרבה מילין אבל אינו יכול לשמוע כ"כ ברחוק כי חוש השמע אינו שולט כ"כ למרחוק כמו חוש הראות, וישראל היו מפחדים עכ"פ מן קול אלהים כי נורא הוא ע"כ כשראו ישראל שיוכלו לראות את קול דברו ית' אז חשבו אף אם יעמדו ברחוק ולא ישמעו את הקול מדבר אתם מ"מ די להם כשיראו לפניהם תמונת האותיות באויר לכך נאמר וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק ר"ל לפי שוירא העם שראו תמונת האותיות לפיכך ויעמדו מרחוק כי אמרו בראייה לחוד סגי לנו אף בלא שמיעה, ואח"כ נתחרטו ישראל ואמרו למה ה' יעמוד ברחוק, הלא טוב לנו להתקרב אל מקום קדשו וכדי להנצל מן פחד הקול אמרו למשה דבר אתה עמנו ונשמעה כי אע"פ שאינו דומה שמיעה לראיה מ"מ די לנו כשנשמעה אף אם לא נראה כל תמונת האותיות ורז"ל אמרו (שבת פח:) כשחזרו ישראל לאחוריהם היו מלאכי השרת מדדין אותן לקרבם לצד שכינה כו', ועל אותו זמן נאמר פסוק דבר אתה עמנו ונשמעה. אע"פ שלא פורש במקרא זה שהיו מדדין אותן מ"מ בא דוד ופרשה ואמר מלכי צבאות ידודון ידודון וגו' (תהלים סח.יג).אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
מאותה שעה זכו ישראל להעמיד מהם המקום נביאים, שנאמר (דברים יח טו) "נביא אקים להם", נביא עתיד אני להעמיד מהם, אלא שקדמו הם בזכות, שנאמר (דברים יח יז) "ויאמר ה' אלי הטיבו אשר דברו". אשרי בני אדם שהמקום הודה לדבריהם.
- וכן הוא אומר (במדבר כז ז) "כן בנות צלפחד דוברות", (במדבר לו ה) "כן מטה בני יוסף דוברים". אשרי בני אדם שהמקום הודה לדבריהם. וכן הוא אומר (במדבר יד כ) "סלחתי כדבריך".
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
וינועו. בגימטריה י"ב מילין. שהיו נרתעים לאחוריהם:
וינועו. ב' במסורה הכא ואירך וינועו אמות הספים מקול הקורא מה התם ע"י מלאך אף הכא ע"י מלאכים כדכתיב מלכי צבאות ידודון ידודון:
ראו גם
ויקי על הפסוק
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות כ טו.
וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים, פֶּן נָמוּת
פֶּן נָמוּת
בני ישראל שמעו את עשרת הדברות, ואז אלוהים הראה את עוצמתו ככתוב: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת הָהָר עָשֵׁן" (ביאור:שמות כ יד). בני ישראל נבהלו והתרחקו, ככתוב: "וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק" (ביאור:שמות כ יד).
עכשו בני ישראל מסבירים למשה למה הם נסוגים - הם מפחדים שאלוהים יהרוג אותם.
סביר שרבים ידעו שהם עברו על החוק, במידה זאת או אחרת. סביר שרבים ידעו שגם בעתיד, בהסתר או בגלוי, הם ימשיכו לחטוא.
- אלוהים הביא את בני ישראל לעקדתם.
- היו הרבה עקדות בתולדות האבות והאמהות, וכולם פחדו למוות, אולם והראו את נכונותם לציית והאמינו באלוהים -
- אברם ציית לפקודת אלוהים ללכת לכנען, לארץ שונה ומסוכנת. והנה אברהם הצליח בכנען.
- יצחק בעקידתו קיבל את גורלו וציית לאביו ואלוהים, ורק התפלל שאלוהים יציל אותו ממצוקתו. והנה מלאך אלוהים הציל אותו והעניק איל במקומו.
- יעקב נשלח לחרן בחוסר כול והוא יוצא לדרך בפחד, והנה אלוהים הבטיח לשמור עליו עד שובו.
- יוסף נמכר לעבדות, והנה אלוהים שמר עליו והעלה אותו להיות משנה למלך.
אולם בני ישראל לא מוכנים למות. הם לא מאמינים שאלוהים ישמור ויציל אותם. הם נרתעים ומתרחקים. הם שמים את ערך חייהם מעל חשיבות לימוד דרך אלוהים וזכיה בברכת אלוהים. והנה, לאחר פסל הזהב, משה קורא: "מִי לַיהוָה אֵלָי. וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי" (ביאור:שמות לב כו), וכך חלק מהאנשים שפחדו למות, מתים עכשו על חטאיהם. ובהמשך, כול הבוגרים שעמדו בהר סיני ימותו במדבר.
וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלֹהִים
בני ישראל אוסרים על אלוהים לדבר איתם ישירות.
ואכן מאז והלאה, אלוהים לא דיבר עם כל העם, אלא דיבר עם המנהיגים והנביאים. אלוהים הבין שבני ישראל, כקבוצה, לא מסוגלים לשמוע להבין.
דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה
בני ישראל ממנים את משה להיות המנהיג שלהם.
הם מבטיחים להשמע לו.
הם מקבלים שכל מה שהוא יגיד בשם אלוהים, הם יאמינו שזה בא מאלוהים.
- דף מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מפורט של הפסוק
- דפים באתר ויקיטקסט המקשרים לפסוק
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
- ^ זאת ע"פ מסורת חז"ל שקבעו: "אנוכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום". להרחבה נוספת, ראו בספרו של הרב מרדכי ברויאר, "פרקי מועדות", הוצאת "חורב" ירושלים, פרק יז.
- ^ זאת ע"פ מסורת חז"ל שקבעו: "אנוכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום". להרחבה נוספת, ראו בספרו של הרב מרדכי ברויאר, "פרקי מועדות", הוצאת "חורב" ירושלים, פרק יז.
דפים בקטגוריה "שמות כ טו"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.