<< | ספר שמות • פרק י"ז • פסוק ז' | >>

נוסח המקרא

ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסתם את יהוה לאמר היש יהוה בקרבנו אם אין

וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְהוָה לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן.

המהדורה המוטעמת:

וַיִּקְרָא֙ שֵׁ֣ם הַמָּק֔וֹם מַסָּ֖ה וּמְרִיבָ֑ה עַל־רִ֣יב ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְעַ֨ל נַסֹּתָ֤ם אֶת־יְהֹוָה֙ לֵאמֹ֔ר הֲיֵ֧שׁ יְהֹוָ֛ה בְּקִרְבֵּ֖נוּ אִם־אָֽיִן׃

המהדורה הדקדוקית:

וַ/יִּקְרָא֙ שֵׁ֣ם הַ/מָּק֔וֹם מַסָּ֖ה וּ/מְרִיבָ֑ה עַל־רִ֣יב׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְ/עַ֨ל נַסֹּתָ֤/ם אֶת־יְהוָה֙ לֵ/אמֹ֔ר הֲ/יֵ֧שׁ יְהוָ֛ה בְּ/קִרְבֵּ֖/נוּ אִם־אָֽיִן׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת וסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה.

לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וּקְרָא שְׁמֵיהּ דְּאַתְרָא נִסֵּיתָא וּמַצּוּתָא עַל דִּנְצוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל דְּנַסִּיאוּ קֳדָם יְיָ לְמֵימַר הַאִית שְׁכִינְתָא דַּייָ בֵּינַנָא אִם לָא׃
ירושלמי (יונתן):	וּקְרָא שְׁמָא דְאַתְרָא הַהוּא נִסְיוֹנָא וּמַצּוּתָא בְּגִין דְּנָצוּ בְּנֵי יִשְרָאֵל עִם משֶׁה וּבְגִין דְּנַסְיַין קֳדָם יְיָ לְמֵימַר הַאִין קוּשְׁטָא אִיקַר שְׁכִינְתָּא דַיְיָ שַׁרְיָא בֵּינָנָא אִין לָא:

רשב"ם

עריכה

• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק •

היש ה' בקרבנו: אם יתן לנו מים:

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

היש ה' בקרבנו אם אין. היה ראוי הכתוב לומר אם לא כמו (שמות טז) הילך בתורתי אם לא, אבל ירמוז על המדה הנקראת אין ונקראת יראה ושניה לה נקראת יש ונקראת חכמה וזהו (איוב כח) והחכמה מאין תמצא, ועל כן סמך לו ה' ואמר היש ה', והוא דבר יעקב שאמר (בראשית כח) אכן יש ה', והוא מאמר שלמה ז"ל (משלי ח) להנחיל אוהבי יש, וכבר ידעת שאין להפריד החכמה מן היראה ועל זה רמזו חכמי האמת באמרם אם אין יראה אין חכמה אם אין חכמה אין יראה כי הכל נקשר ומיוחד זה בזה, והנה ישראל הפרידו בכאן וקצצו ונטעו ולכך נענשו מיד ויבא עמלק והבן זה.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"ויקרא שם המקום". אמר ששם המקום רפידים, שפי' רפיון ידים, שרפו ידיהם מד"ת, הוא סבב מסה ומריבה, שהמריבה עם משה היה ע"י מסה שרצו לנסות את ה', לאמר

היש ה' בקרבנו שאז ראוי שימלא כל צרכיהם בנס, אם אין רק הנהגתם ע"י מלאך ושליח מאתו שאז יתנהגו קרוב אל הטבע, וחז"ל אמרו אם יודע מה שבלבבנו נעבדהו ואם לאו לא נעבדהו, כי המלאכים אינם יודעים מחשבות ורצו לנסות אם מתנהגים על ידו בעצמו שהוא ראוי לעבוד אותו, ואם מתנהגים ע"י מלאך שאין ראוי לעבדו כי אסור לעבוד זולתו, וזה

יתברר אם יודע מחשבות, הוא ה' לבדו ויעבדוהו, ואם אינו יודע מחשבות, הוא מלאך ולא יעבדו אותו:

בעל הטורים

עריכה

• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •

אם אין. ד' במסורה דין ואידך אם אין אתה דבר גבי אבשלום כשיעץ לו לצאת למלחמה עם דוד. אם אין אתה שומע לי. היש בה עץ אם אין. פי' אנכי אמרתי כי היא ארץ טובה ודחבה אם אין אתה שומע לי ושלחת מרגלים לראות אם יש בה עץ אם אין חייך שאתה צריך להלחם כההיא אם אין. דאבשלום דמיירי במלחמה כמו שארז"ל אם לא שלחו מרגלים לא היו צדיכין לכלי זיין וכן בכאן בשביל שאמרו היש ה' בקרבנו אם אין בא עליהם עמלק:

פרשנות מודרנית:

ביאור ויקי

עריכה

מה קרה במסה

במדבר חם, וכשחם - לא תמיד מוצאים מים. עובדה מצערת זו התגלתה לבני ישראל לאחר כמה ימים של נסיעה במדבר סין:

שמות יז א: "ויסעו כל עדת בני ישראל ממדבר סין, למסעיהם על פי ה'; ויחנו ברפידים, ואין מים לשתות העם".

באופן טבעי, בני-ישראל נכנסו ללחץ, רבו עם משה וביקשו מים (פסוק ב): "וירב העם עם משה, ויאמרו 'תנו לנו מים ונשתה!';"

ובתגובה: "ויאמר להם משה 'מה תריבון עימדי? מה תנסון את ה'?'".

לריב זה לא יפה; אילו משה היה מוכיח את בני-ישראל רק על הריב - היה אפשר להבין אותו. אולם, משה מוכיח אותם לא רק על הריב, אלא גם על מה שעשו אחרי הריב - בקשת המים, כפי שאפשר לראות בטבלה הבאה: (ראו כתיבה בטבלאות בתנ"ך ): יש לקרוא מימין לשמאל:

"ויאמרו 'תנו לנו מים ונשתה!'"	"וירב העם עם משה"
"מה תנסון את ה'?"	"מה תריבון עימדי?"	"ויאמר להם משה:"

משה האשים את בני ישראל בשני "סעיפי אישום" - ריב וניסיון; הריב נזכר בתחילת הפסוק - "וירב העם עם משה", ומכאן שהנסיון הוא המעשה שנזכר אחר-כך - "ויאמרו 'תנו לנו מים ונשתה!'". כנראה, שהריב כלל צעקות, איומים ומעשים שלא פורטו בכתוב, והנסיון הוא עצם התביעה "תנו לנו מים ונשתה". וכאן נשאלת השאלה: מה כל-כך רע בבקשה הזאת? מדוע זה כל-כך רע לבקש מים? מדוע הבקשה הזאת נחשבת ל"ניסיון"? והרי כולנו מבקשים כל יום בתפילותינו, שה' ייתן לנו דברים שחסרים לנו!

לפני שנענה לשאלה, נקרא את הפסוק הבא (פסוק ג): "ויצמא שם העם למים, וילן העם על משה; ויאמר 'למה זה העליתנו ממצרים, להמית אותי ואת בני ואת מקני בצמא?!'": רק בפסוק הזה מסופר שבני-ישראל צמאו למים; מכאן, שבפסוק הקודם הם עדיין לא היו צמאים. למעשה, בפסוק הקודם נאמר רק "ואין מים לשתות העם ", כלומר - לא היו מים לכל העם, אולם המקום לא היה יבש לגמרי והיו בו קצת מים.

בני ישראל תבעו מה' שייתן להם מים, לא בגלל שהם באמת היו צריכים את זה באותו רגע, אלא בגלל שהם חשבו שיצטרכו את זה בעתיד, ולא בטחו בה' שיספק להם את צרכיהם בזמן המתאים. בני ישראל היו צריכים לבטוח בה', שיספק להם מים כאשר יצטרכו, ולא להתעצבן ולדרוש "מים עכשיו!". למעשה, אילו לא היו משקיעים מאמצים במריבה, ייתכן שלא היו נעשים צמאים כל-כך מהר... זוהי גם ההגדרה ל"ניסיון" שמופיעה בסוף הפרשה (פסוק ז) "על נסותם את ה' לאמור: היש ה' בקרבנו אם אין?": כאשר בני-ישראל דורשים לקבל מים עכשיו, הם מראים בכך שהם לא בטוחים שה' בקרבם - הם לא בטוחים שה' יודע מה הם צריכים, ורוצים "להכתיב" לו לתת להם את מה שהם רוצים, דווקא עכשיו ולא אחר-כך.

מסקנות לעתיד

מכאן נראה, שהאיסור שנזכר בדברים ו טז-יט, "לא תנסו את ה' כאשר ניסיתם במסה" מכוון בעיקר כלפי ישראל בתור עם: ה' מוביל את עם ישראל בדרך ארוכה, שלא תמיד רואים את הסוף שלה, ובני ישראל נדרשים לבטוח בה' שהוא יודע לאן הוא מוביל אותם, ולא לדרוש ממנו שישנה את הדרך בהתאם למה שנראה להם.

אולם, גם האדם הפרטי צריך ללמוד לקח מהמצוה הזאת: כל אדם הולך בדרך-חיים שה' הכין עבורו, והדרך לא תמיד ברורה; האדם צריך לבטוח בה', שבסופו של דבר יביא אותו למקום המתאים עבורו, ולא לתבוע דווקא את מה שהוא חושב שהוא צריך. מותר להתפלל, מותר לבקש - אבל אסור לתבוע.