קטגוריה:שמות יב מח

מלבי"ם - התורה והמצוה

צז. וכי יגור אתך גר . והוכפל דבר זה בפרשת בהעלותך אצל פסח שני וכי יגור אתכם גר וכו' כחוקת הפסח כן יעשה, וכבר כללתי בפירוש אחרי ( אחרי עה), שיש הבדל בין הגר בתוככם ובין הגר אתכם. שלשון הגר אתכם מורה שנתגייר מקרוב, ולמדו חז"ל שפה מלמד שגר המתגיר מקרוב יהיה לענין זה כאזרח הארץ שלא יעשה פסח רק עד י"ד בניסן הבא, בל נטעה שיעשה פסח מיד.

ומה שאמרו שנית בפ' בהעלותך גבי פסח שני, מלמד שגם אם נתגיר בין פסח ראשון לפסח שני, דינו כאזרח בל יעשה פסח שני, אחר שהיה פטור בראשון. [ובפסחים דף צ"ג יש פלוגתא בזה בין רבי ור' נתן] ושני דרשות האלה נמצאו גם בספרי ( בהעלותך ל ) ושם גורס רשב"א אומר, ולרבי י"ל שדורש בהפך שדינו כאזרח לעשות פסח שני.

צח. המול לו כל זכר . שמילת זכריו מעכבתו מלעשות הפסח. ופה אמר ואז יקרב לעשותו, ובמילת עבדיו כתיב אז יאכל בו, ולמד שהוא הדין שמילת עבדיו מעכב העשיה ושמילת זכריו מעכב האכילה.

ויצויר שיתחדש חיוב מילת זכריו בין עשיה לאכילה אם היה חולה בשעת עשיה ויחלצתו חמה בשעת אכילה, כמו שאמרו בגמרא (דף עא). ור' יונתן סבערא ליה דאינו מעכב רק למדנו שמצות מילה קודמה. ובירושלמי (פ"ג ה"ז) מילת בנו ושחיטת פסחו מי קודם אר"פ מן מה דכתיב המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו – הוא הדין שמילת בנו קודם לשחיטת פסחו. ור' נתן סבירא ליה שימולו הזכרים שבביתו, דהיינו בנו ועבדיו, ודייק מ"ש המול לו, דוקא כשנמולו לו לא אם נמולו לעצמם.

ולמ"ד שהנכרי אינו קונה את העבד קנין הגוף, ואם כן כשהעבד טובל לשם חירות יצא לחירות, ועל זה מביא מעשה דבלוריא ומובא יבמות (דף מו), ושם מפרש רבא לפניה בין בסתם בין במפורש, לאחריה במפורש הן כסתם לא. ובגמרא אומר שקדמו עבדיה, ובמכילתא אמר שקדמו שפחותיה, ומן המכילתא יש מוצא מקור הדין למה שאמר הרמב"ם (הלכות ק"פ) שגם טבילת השפחות מעכבת מן הפסח.

צט. כל ערל לא יאכל ב ו צריך לכתוב בן נכר וצריך לכתוב ערל ישראל. כמו שאמרו ביבמות (דף עא) ופסחים (דף צו) ואצטריך למכתב ערל ואצטריר למכתב בן נכר, ערל מאיס בן נכר לא מאיס, בן נכר אין לבו לשמים וגו'.