קטגוריה:משלי יב י

דקויות

רחמים על הנפש הבהמית באדם

1. על-פי הפשט, בהמתו היא בהמת משק-הבית של הצדיק. יודע = מכיר אישית, מקרוב; נפש = הצרכים החמריים. הצדיק יודע מה הם הצרכים החומריים של כל בהמה ובהמה במשק הבית שלו (רש"י, מצודות). הוא נוהג לפי חוקי הצדק לא רק עם בני-אדם אלא גם עם בהמות: נותן לכל בהמה לאכול בזמן הראוי וכפי הראוי, אינו מעביד אותה יותר מכפי כוחה (מלבי"ם) ואינו גורם לה סבל מיותר.

2. ועל-דרך הדרש, בהמתו היא גם משל לנפש הבהמית שנמצאת בכל אדם ואדם. הצדיק אינו מסגף את עצמו, אלא נותן גם לנפש הבהמית שלו את צרכיה הבסיסיים, כמו שנאמר גם ב(משלי יא יז): "גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד, וְעֹכֵר שְׁאֵרוֹ אַכְזָרִי"*. אבל הרשעים מרחמים על הנפש הבהמית שלהם יותר מדי, וממלאים את כל תאוותה, "והם רחמים שסופם אכזריות, כי בכך מאבדים אותו ומאבדין את עצמן" (רמ"ד ואלי).

מה רחמים ומה אכזריות?

רחמים = רגש של הזדהות עם הזולת והשתתפות בצערם; אכזר = זר לגמרי, מתעלם לגמרי מצרכי הזולת; הרשעים, גם כאשר הם עושים מעשים הנראים כמו רחמים (למשל, כשהם מאכילים את הבהמות) הם עושים אותם באכזריות, מפטמים את הבהמה יותר מדי ונותנים לה אוכל שאינו מתאים לטבעה (למשל, עצמות דגים לבהמות צמחוניות).

בעבר, לכל אדם היו בביתו בהמות שסיפקו לו אוכל ועבדו בשבילו והוא דאג לצרכיהן. כיום, המזון מן החי מיוצר באופן תעשייתי, במשקים ענקיים, ואין יחס קרוב בין האדם לבהמה. אין זה פשוט לחזור לכלכלה הישנה, של בהמות-משק פרטיות, אך אפשר לפחות להשתדל, שהמשקים התעשייתיים יהיו מנוהלים בצורה צדיקה יותר, המתחשבת בנפש הבהמות.

הקבלות

רחמים על בהמות בתורה

1. על-פי הפשט, צדיק הוא האדם המרחם על בהמות משק-הבית שלו.

2. אולם לפי חכמי המדרש, צדיק הוא גם הקב"ה בכבודו ובעצמו - גם הוא מרחם על הבהמות שברא בעולם, ואף כותב בתורה מצוות שמטרתן לדאוג לצרכיהן:

"אמר ר' ברכיה בשם ר' לוי: כתיב יודע צדיק נפש בהמתו, זה הקב"ה, שכתוב בתורתו "לא תקח האם על הבנים"; ורחמי רשעים אכזרי זה סנחריב שכתוב בו "אם על בנים רטשה"."

"דבר אחר: יודע צדיק זה הקדוש ברוך הוא, שכתוב בתורתו "שור או כשב או עז"; ורחמי רשעים אכזרי, זה המן הרשע, דכתיב "להשמיד להרוג ולאבד"" (ויקרא רבה כז יא).

"אתה ידעת את עבדך - נתת לי כל צרכי, כמו יודע צדיק נפש בהמתו" (רש"י על שמואל ב ז כ).

רחמים או דין

הפסוק שלנו מלמד שיש לדאוג לבהמות מצד מידת הרחמים; אולם במדרש ניתן למצוא גישה קיצונית יותר, לפיה יש לדאוג לבהמות מצד מידת הדין, כי הן צדיקות יותר מבני האדם. האגדה מספרת על אלכסנדר מוקדון שנקלע לארץ קציא והיה נוכח במשפט על אוצר שנמצא בחורבה. הוא נדהם מפסק הדין המקורי של מלך קציא (ראו תחילת האגדה בפירוש על משלי ל8):

"...ראה מלך קציא שאלכסנדר מוקדון בהלם. אמר לו: 'מה הבעיה, האם לא דנתי היטב?' אמר לו אלכסנדר: 'כן!'"

"אמר לו מלך קציא: 'אילו היה מקרה כזה אצלכם, בעולם המערבי, איך הייתם דנים?' אמר לו: 'הורגים את שניהם, והממלכה לוקחת את האוצר'."

"אמר לו: 'יורד אצלכם גשם?' אמר לו: 'כן'. אמר לו: 'זורחת אצלכם שמש?' אמר לו: 'כן'. אמר לו: 'יש אצלכם בהמות?' אמר לו: 'כן'."

"אמר לו: 'בחייך, לא בזכותכם יורד אצלכם גשם, ולא בזכותכם זורחת אצלכם שמש, אלא בזכות הבהמות!'" (תרגום לעברית של אגדה מתוך בראשית רבה לג א).

והמדרש מסיים בשני פסוקים:

• (תהלים לו ז): "צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, מִשְׁפָּטֶךָ תְּהוֹם רַבָּה, אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה'" - "אדם בזכות בהמה תושיע, ה'".
• (בראשית ח א): "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת כָּל הַחַיָּה וְאֵת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה, וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם" - "וכשזכרתי לו, לא לו לבדו הזכרתי, אלא לו ולכל שיש עמו בתיבה".