תרגום

"עוכר ביתו" - שהוא בוצע בצע

(משלי טו כז): "עוכר", (משלי טו כח): "לב", (משלי טו כט): "רחוק" - שלושה דבקים.

"הבוצע", שהוא הגוזל, מסבב שיעכור ביתו מתנות השוחד;

"לב צדיק" - יחשוב לענות על דין הצדק;

"יביע" - כנחל נובע, פירוש: ידבר הרעות, כדי להטות דין; על כן:

"רחוק השם" מהם, ו"ישמע תפלת הצדיקים".

"עוכר ביתו וגו'". מי שהוא לוקח שוחד לדון דין הוא עוכר ביתו ומשחית בהפך מה שהוא חושב ואמנם מי שהוא שונא גם המתנות ולא ירצה ללקח' מהאנשים יחיה ויתקיים לפי שהוא בוטח בש"י ואינו נשען על מתנות האנשים:

"עוכר ביתו בוצע בצע", מי שהוא בוצע בצע שמרויח ממון שלא ביושר, בל תחשוב כי ירבה בבצע הלז כבוד ביתו, בהפך בזה עוכר ביתו, כמ"ש הוי בוצע בצע רע לביתו וכו' כי אבן מקיר תזעק וכו', ובהפך מי "ששונא" אף "מתנות" ולא יהנה משל אחרים רק מה שמרויח ע"י יגיע כפו, בל תאמר שימות ברעב או יחלה מרוב עבודה, בהפך עי"ז יחיה כי הכל תלוי בהשגחת ה':

מצודת דוד

"עוכר וגו'" - הבוצע בצע להרבות לו ישחית ביתו כי בא זה ואיבד את זה אבל השונא אף מתנות כי ישען בה' אז המקום יתן לו עוד חיים מה שאין ביד אדם לתת

מצודת ציון

"בוצע בצע" - הגוזל הון כמו ובוצע ברך (תהלים י)וכמו מה בצע (בראשית ל"ז)

עוכר ביתו בוצע בצע, ושונא מתנות יחיה

הרכוש הוא אחד הרמזים שה' נותן לאדם כדי לכוון אותו לתפקידו בחיים. על-פי השקפת היהדות, ה' נותן לאדם בדיוק את הרכוש שהוא צריך כדי לממש את תפקידו בחיים - לא פחות ולא יותר. מכאן, מי שנמנע מלקחת רכוש ששייך לו (למשל משום שהוא מתעצל לעבוד או מתעצל לתבוע את המגיע לו בדין), ייתכן שיחסר לו רכוש הדרוש לו למילוי תפקידו; מצד שני, מי שלוקח רכוש שאינו שייך לו, גם הוא עלול "לפספס" ולהגיע למקום לא נכון בחיים, למשל, אם יהיה לו יותר מדי כסף הוא עלול לקנות דירה יקרה במקום שאינו מתאים לו וכך לא יממש את עצמו כראוי. כך מלמד החכם בספר משלי:

(משלי טו כז): "עֹכֵר בֵּיתוֹ בּוֹצֵעַ בָּצַע, וְשׂוֹנֵא מַתָּנֹת יִחְיֶה"

עוכר = מקלקל ומשחית ;

בית = מקום מגורים, וגם משל לרכוש ולמשפחה ;

בוצע בצע = הדואג רק להגדיל את הרווחים האישיים שלו, גם כשזה בא על חשבון רכוש הזולת .

עוכר ביתו בוצע בצע = הלוקח חלק מרכוש הזולת מקלקל את ביתו - עצם העובדה שיש בידו רכוש שאינו שייך לו עלולה לגרום לו להגיע למקום-מגורים שאינו מתאים לו, ולפגוע גם בשאר הרכוש שלו ובמשפחתו.

שונא מתנות = מי שאינו מוכן לקבל רכוש מהזולת, אפילו כשזה נעשה בהסכמת הזולת, בדרך של מתנה;

יחיה = יממש את חייו ואישיותו בצורה הטובה ביותר, כי הוא משתמש רק ברכוש שה' נתן לו לצורך כך, לא פחות ולא יותר.

לפי זה, מה צריך לעשות אדם שמציעים לו מתנה? אם הנותן הוא אדם רחוק, שאין לו קשרי ידידות איתנו, אפשר פשוט לסרב לקבל את המתנה; אך אם הוא אדם קרוב, הדבר עלול לפגוע בו!

• אפשר לקבל אבל לתת מיד משהו בתמורה, כך שלמעשה זו לא מתנה.
• אפשר לקבל ולהעביר הלאה, למישהו אחר, או להשתמש במתנה באופן שיש בו תועלת לציבור, כך שנוצרת "זרימה" של העברת שפע מהפרט אל הכלל, ושוב אין זו מתנה, אלא "קבלה לצורך נתינה".
• יש מפרשים שיעקב אבינו פעל כך לאחר שה' הבטיח לו שישמור עליו, (בראשית כח כ): "וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר 'אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ, וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ - וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי, וְהָיָה ה' לִי לֵאֶלֹהִים"( פירוט ).
• וראו גם: "שונא מתנות יחיה" כעיקרון בעבודת הנפש ובעבודת ה' / גליה .

בנוסף למשמעות הפסוק עבור האדם הפרטי, הפסוק גם מציג מדיניות כלכלית מאוזנת - לא שמאל ולא ימין:

• עוכר ביתו בוצע בצע - בניגוד לקפיטליזם, הטוען שאם כל אדם ינהג לפי שיקולים אנוכיים וירדוף בצע כאוות נפשו, המשק יתקדם.
• ושונא מתנות יחיה - בניגוד לסוציאליזם, הטוען שהמדינה צריכה לתת מתנות לאזרחים - קיצבאות וסובסידיות.

תגובות

מאת: רמי ניר

אם כבר

ולא פעם אחת

נגעתי באמת על-אף

שהיא לא במקרה נעדרת

הלא משל בוצע בצע

בהקשר עוכר ביתו

הופך חיים

לאוהבי מתנות...

מאת: גליה ד. סגל-הלוי

תחילה הקדמה קצרה, ציטוט מתוך מאמר לסוכות של הרב צוריאל , מאתר "תלמוד תורה כנגד כולם":

"רמחל (תחילת ספר מסילת ישרים) לימד אותנו כי כוונת ה' בבריאה הייתה כדי להיטיב עם הנבראים. ונשאל: ומה היא ההטבה הגדולה ביותר? ועונה: שהללו שה' מטיב אתם לא ירגישו בושה במה שמקבלים, "נהמא דכסופא", אלא ירויחו שכרם בזכות יגיעם ועמלם (דעת תבונות", קטעים יח, קנח). יש להעיר שמה שרוב הבריות בזמננו אינן מרגישות שום מצוקה מעצם המחשבה שיקבלו שכר הנצחי כ"לחם חסד" ולא בזכות מאמציהם, זה נובע מחולשתנו שעברנו רבות פעמים על המושג של "שונא מתנות יחיה". לכן לפי קלקולנו במדות, אנו חושבים שעדיף לנו לקבל "חנם" מאשר להתאמץ ולהשיג בזכות. אבל בעולם האמת, אחרי מותנו, נתעורר להכיר שוב את הנכון."

אבל מדברי מהרל למדנו על בעיה שניה. כי כל מהות הנבראת צריכה להיות דומה מאוד לתכונותיו של הכוח הבורא (נצח ישראל, פג, וכן הוא במונ א/עב ועוד). לדוגמא, כמו שהקב"ה הוא "אחד ומיוחד", כך התכונה המאפיינת את הנברא שנעשה על ידו, גם היא צריכה להיות היחידיות! (עד כאן כתוב בקטע הנל מנצח ישראל). וממשיך בספר מתן תורה שכיון שבבורא יש לו תכונה לתת לזולת ולא לקבל מהזולת (דגמירי דמיהב יהבי, מישקל לא שקלי – תענית כה.), כך חייבת להיות גם בנברא תכונה זהה. אבל יש כאן קושי בעצם, כיוון שה' ברא את הנברא כדי להיטיב לו, הרי הנברא צריך לקבל את ההטבה, ובכן כיצד יימנע ממנו נהמא דכסופא לחם-חסד?

תשובה לכך: כי בקידושין (ז.) אמרו שכדי לקדש האשה, האיש צריך לתת לאשה ולא להיפך. אבל אם הוא אדם חשוב, והיא נתנה לו והוא אמר הנוסח של הקידושין, באותה ההנאה שיש לה שאדם חשוב קבל ממנה, נחשב כאילו הוא נתן לה דבר-מה והיא מקודשת. כמו כן, כאשר אדם בעל-מוסר ועדינות מתארח אצל חברו ומציעים לו לאכול, צעדו הראשוני הוא לסרב לקבל ממנו מאכל ומשתה (שמא הוא מטריח עליו) וגם משום שונא מתנות יחיה (עיין מגילה כח.). אבל כאשר בעל הבית מפציר בו שוב ושוב, נכנע לו האורח משום שלכאורה כעת הוא המטיב עם בעל הבית בזה שהוא מסכים לאכול אצלו. עכשיו אין הוא המקבל אלא הנותן. ובכן, ממשיך ספר מתן תורה, היות שרצונו של הקבה הוא להיטיב לברואיו (כמבואר בספר רוח חיים לגרח ולוזין, בפירושו למשנת אל תהיו כעבדים המשמשים) המכוון דעותיו כדי לתת לה' אפשרות לקיים בנו רצונו זה להיטיב אתנו, הרי האדם שב להיות נותן ומעניק ולא רק מקבל. עד כאן מהספר מתן תורה.

הדברים הללו עמוקים הם מאוד, והלוואי נהיה ראויים לממש אותם ולא רק להגיד אותם בתור דברי תורה. אבל אין זה גורע מתוקף החיוב שלנו להתקרב ולהגיע יותר ויותר לרמתם הנעלה. כדי להגיע למימוש "עבודת ה'" ברמה כזאת, הסעיף הראשון הוא שהאדם יתגבר על אנוכיותו. האדם צריך לבטל את גאותו ולראות את עצמו כאבר אחד מכלל ישראל, כבטל אל הכלל. והרי לכן היו הקרבנות במקדש אחד משלושת יסודות העולם, מבאר מהרל (גבורות ה'") שהם באו לחנך את האדם איך כל דברי החומר יחזרו להיות עפר ואפר, איך כל הגופניות חוזרת שוב לאפס. ע"י מחיקת החשיבות של כל היש, ממילא האדם חוזר להכיר את הנמצא היחיד הבלעדי, המציאות המוחלטת של הקב"ה. כל ההתמודדות שהייתה בעולם בין טוב והרע, היא הסיפור אם האדם יטה אחרי יוצרו או אחרי יצרו, האם האדם סוגד לתאוות לבו, או מבטל הכל לפי הצו-העליון של יוצר כל."