מהדורת הכתיב:
והשיב יהוה את דמו על ראשו אשר פגע בשני אנשים צדקים וטבים ממנו ויהרגם בחרב ואבי דוד לא ידע את אבנר בן נר שר צבא ישראל ואת עמשא בן יתר שר צבא יהודה
המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והשיב יהוה את דמו על ראשו אשר פגע בשני אנשים צדקים וטבים ממנו ויהרגם בחרב ואבי דוד לא ידע את אבנר בן נר שר צבא ישראל ואת עמשא בן יתר שר צבא יהודה
"והשיב ה""'" "את דמו על ראשו" וכו"'" "ושבו דמיהם בראש יואב ובראש זרעו". שהשיב שהגם שנדון במיתה,
ראוי הוא גם לקללה, כי חוץ מן הדין משפטו קשה יותר, א] "שהרג שני אנשים", ב] שהיו "צדיקים וטובים", ג] "שהרגם בחרב ואבי דוד לא ידע". כי הריגת חרב היה נוהג בדין המלכות, והוא הרגם כאילו היה עפ"י המלך, והמלך לא ידע, ופגם
בזה בכבוד דוד. ד] שהנרצחים היו "שרי צבאות ישראל ויהודה". ולכן חוץ ממה שהשיב ה' דמו בראשו, ישובו דמיהם גם
בראש יואב ובראש זרעו לעולם, והקללות יחולו עליו לא על בית דוד, כי "לדוד ולזרעו יהיה שלום". וחז"ל (שם) אמרו שלא
צדק בזה והקללות נתקיימו בזרע בית דוד: