קטגוריה:ירמיהו ב ח

<< | ספר ירמיהו • פרק ב' • פסוק ח' | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב: הכהנים לא אמרו איה יהוה ותפשי התורה לא ידעוני והרעים פשעו בי והנביאים נבאו בבעל ואחרי לא יועלו הלכו

המהדורה המנוקדת: הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְהוָה וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה לֹא יְדָעוּנִי וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי וְהַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִלוּ הָלָכוּ.

המהדורה המוטעמת:

הַכֹּהֲנִ֗ים לֹ֤א אָֽמְרוּ֙ אַיֵּ֣ה יְהֹוָ֔ה וְתֹפְשֵׂ֤י הַתּוֹרָה֙ לֹ֣א יְדָע֔וּנִי וְהָרֹעִ֖ים פָּ֣שְׁעוּ בִ֑י וְהַנְּבִאִים֙ נִבְּא֣וּ בַבַּ֔עַל וְאַחֲרֵ֥י לֹֽא־יוֹעִ֖לוּ הָלָֽכוּ׃

המהדורה הדקדוקית:

הַ/כֹּהֲנִ֗ים לֹ֤א אָֽמְרוּ֙ אַיֵּ֣ה יְהוָ֔ה וְ/תֹפְשֵׂ֤י הַ/תּוֹרָה֙ לֹ֣א יְדָע֔וּ/נִי וְ/הָ/רֹעִ֖ים פָּ֣שְׁעוּ בִ֑/י וְ/הַ/נְּבִיאִים֙ נִבְּא֣וּ בַ/בַּ֔עַל וְ/אַחֲרֵ֥י לֹֽא־יוֹעִ֖לוּ הָלָֽכוּ׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשני המקרא

מקראות גדולות

עריכה

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

כַּהֲנַיָא לָא אֲמַרוּ נִדְחַל מִן קֳדָם יְיָ וּמַלְפֵי אוֹרַיְתָא לָא אֲלִיפוּ לְמֵידַע דְחַלְתִּי וּמַלְכַיָא מְרָדוּ בְמֵימְרִי וּנְבִיאֵי שִׁקְרָא מִתְנַבַּן בְּשׁוּם טַעֲוָתָא וּבָתַר דְלָא יֶהְנוּן לְהוֹן אֲזָלוּ:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"ותופשי התורה" - סנהדרין

"והרועים" - המלכים

"נבאו בבעל" - בשם הבעל

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת דוד

"ואחרי לא יועילו הלכו" - הולכים אחר דברים שאין בהם תועלת והם הפסילים שאין בהם ממש

"לא ידעוני" - לא רצו לדעת ולהכיר גודל רוממותי

"והרועים" - המה מלכי ישראל מרדו בי

"והנביאים" - נביאי השקר מתנבאים בשם הבעל

"ותופשי התורה" - הם הסנהדרין אשר עליהם משפטי התורה

"לא אמרו איה ה'" - לא הזהירו לעם לומר איה ה' למה תעזבו אותו

"הכהנים" - אשר עליהם להורות דרכי ה' כמ"ש כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב)

מצודת ציון

"ותפשי" - ענין אחיזה כמו כי יתפוש איש באחיו (ישעיהו ג)

"בבעל" - שם עכו"ם

"יועילו" - מלשון תועלת

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"הכהנים", חושב ד' מיני מנהיגים הלובשים כתר ההנהגה, כתר תורה, כהונה, מלכות, וכתר שם טוב שהיא הנבואה, "הכהנים" ענינם להוריד השראת השכינה בבית הנבחר והם "לא אמרו איה ה', ותופשי התורה" ראוי שידעו את ה' כי זה תכלית הלימוד והם "לא ידעוני, והרועים" שהם המלכים והשרים "פשעו בי", ואם היו סרים עכ"פ מעלי לצורך איזה תועלת, אבל הם "הלכו אחרי דברים בלתי מועילים", כמ"ש לקמן ועמי המיר כבודו בלא יועיל:

ביאור המילות

"תופשי התורה", התפישה היא האחיזה בכף ובא על בעלי התורה בדרך גנאי, כמו תופש חרב, תופש קשת, תופש מגל, תופש כנור ועוגב, ר"ל שהתורה להם כאומנות וכקרדום לחתוך בה.