קטגוריה:דברים לא יד
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: ויאמר יהוה אל משה הן קרבו ימיך למות קרא את יהושע והתיצבו באהל מועד ואצונו וילך משה ויהושע ויתיצבו באהל מועד
המהדורה המנוקדת: וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד.
פרשני המקרא
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה הָא קְרִיבוּ יוֹמָךְ לִמְמָת קְרֵי יָת יְהוֹשֻׁעַ וְאִתְעַתַּדוּ בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא וַאֲפַקְּדִנֵּיהּ וַאֲזַל מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וְאִתְעַתַּדוּ בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | תְּלָתָא צַדִיקַיָא אִתְאַמָרַת קְרֵיבוּתָא בְּמִיתַתְהוֹן מְטוֹל דְלָא מָטוּ לְיוֹמֵי אַבְהַתְהוֹן וְכָל חַד וְחַד מַנֵי פַּרְנָסָא בְּיוֹמֵיהּ יַעֲקב אָבוּנָן וְדָוִד מַלְכָּא וּמשֶׁה נְבִיָא דְהָכִין כְּתִיב וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה הָא קְרִיבַן יוֹמָךְ לִמְמַת קְרֵי יַת יְהוֹשֻׁעַ וְתִתְעַתְּדוּן בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא וְאַפְקְדִינֵיהּ וַאֲזַל משֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וְאִתְעַתָּדוּ בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וע"ד המדרש הן קרבו ימיך למות, אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע בהן קלסתיך שנאמר (דברים י) הן לה' אלהך השמים ושמי השמים, בהן אתה גוזר עלי מיתה, משל למה הדבר דומה למלך, שהיה לו שר גדול שהוא אוהבו ביותר וראה אותו שר חרב נאה אין כמותה, אמר ראויה זו למלך מה עשה, קנאה ונתנה למלך, אמר המלך יתיזו בה את ראשו. כך אמר משה, רבש"ע במנחה שהבאתי לך אתה מקטרגני בה. ועוד יכלול הן קרבו ימיך למות הגיע שמשך לערוב ובאה ממשלת הלבנה, וזה ירמוז למדרגת משה ולמדרגת יהושע שזאת נמשלת לחמה וזאת ללבנה, וזהו שאמר לו הקב"ה הנך שוכב וגו' וקם, כלומר אע"פ שאתה שוכב עם אבותיך הכח שלך שמשם מעלת נבואתך הרי הוא קיים ועומד, שיאיר ללבנה, כשם שהשמש המשקע אינו משקע אלא להאיר ללבנה, וזהו לשון ואצונו, כי המצוה היא תורה שבעל פה והוא כח הלבנה, ועל כן אמר ואצונו, אשפיע כחי בלבנה.
וילך משה ויהושע. הלך ממחנה ישראל אל מחנה שכינה.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
הפשט
(יד) "ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות". אינם הימים שימות כי אין אדם מת בימים רבים רק ברגע אחד בצאת נפשו, אלא ענין קריבת הימים למות שנזכר כאן ובהרבה מקומות יכון על הימים שחיה בהם, לפי שימי חיי האדם נחלקים לשנים, הימים אשר עברו והעתידים לבא וכשמת או כשעומד למות יתקרבו הימים זל"ז ויהיו כלם בגדר אחד בעבר:
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ונ"ל שאמת נכון הדבר שמה שאמר והן לא יאמינו לי. גרם לו שנקנסה עליו מיתה, כי מאחר שהעיד משה על ישראל שהם בנים לא אמון בם א"כ היה לו לדבר אל הסלע כדי לחזק ידים רפות באמונה, כי אילו לא אמר משה והן לא יאמינו לי הייתי אומר שהיו מוחזקים בעיני משה במאמינים ומאחר שהם חזקים באמונה אין חילוק אם ידבר אל הסלע או יכה בו, כי עיקר טעם ודברתם אל הסלע הוא כדי שילמדו ק"ו מן הסלע כו' וכמו שנאמר (במדבר כ, יב) יען לא האמנתם בי. אמנתם לא נאמר אלא האמנתם לשון מפעיל יוצא לשני שלא גרמתם לישראל שיאמינו בי ע"י הסלע כי ילמדו ממנו ק"ו, ואם היה משה מחזיקם בחזקת מאמינים לא היתה אשמתו גדולה כל כך שיהיה ראוי לקנוס מיתה אבל מאחר שאמר והן לא יאמינו לי, הרי החזיקם בחזקת בלתי מאמינים והיו צריכין חיזוק באמונה הנה עי"ז גדלה אשמתו מאד מה שלא דבר אל הסלע לחזק ברכים כושלות באמונה, לכך נאמר הן קרבו ימיך למות. אותו הן שאמרת והן לא יאמינו לי, גרם שקרבו ימיך למות.
ד"א לפי שאמרו רז"ל (שבת צז, א) החושד בכשרים לוקה בגופו, מנא לן ממשה שאמר והן לא יאמינו לי כו'. אמר הקב"ה למשה אתה אין סופך להאמין שנאמר יען לא האמנתם בי. ואע"פ שפשוטו הוא שלקה בצרעת מ"מ נראה בעיני יותר נכון לפרש שכל החושד בכשרים לוקה בגופו, ר"ל שילקה בגופו באותו חשד שחשד בו זולתו יהיה הוא נחשד בו כי כל הפוסל במומו פוסל (קידושין ע, א) וזהו בעצם ענין לוקה בגופו, וראיה ממשה שאמר והן לא יאמינו. ולסוף לקה בגופו באותו חשד עצמו שנאמר יען לא האמנתם בי. כי למדרש זה קאי לא האמנתם על משה א"כ אותו הן קרב קצו כי מאחר שאמר והן לא יאמינו לי גרם רעה לעצמו שנכשל במה שנאמר יען לא האמנתם בי. ועי"ז נקנסה עליו מיתה וזה"ש הן קרבו ימיך למות.מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
במדבר כז ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון - גברתן כמוך קח לי. אין לך אלא לקיחה, לפי שאין חבר נקנה אלא בקשי קשיין. מכאן אמרו: יקנה אדם חבר לעצמו להיות קורא עמו ושונה עמו ואוכל עמו ושותה עמו, וגולה לו סתריו. וכן הוא אומר קהלת ד וחוט המשולש לא במהרה ינתק.
משיבו רוח הקודש למשה: תן לו מתורגמן ליהושע, והוא שואל ודורש ומורה בהוריות בחייך, כשתיפטר - לא יהו ישראל אומרים לו: בחיי רבך לא היית מדבר, ועכשיו אתה מדבר? ויש אומרים שהעמידו מן הארץ, והושיבו בין ברכיו. והיה משה וישראל מגביהים ראשם לשמוע קול דבריו של יהושע, ומהו אומר? ברוך ה' אשר נתן תורה לישראל על ידי משה רבינו - כך דבריו של יהושע.
ר' נתן אומר: משה היה מתעצב בלבו שלא עמד אחד מבניו. אמר לו המקום: והלא בני אחיך אהרן כאלו הן בניך, ואף מי שאני מעמיד על ישראל ילך ויעמוד על פתחו של אלעזר! משל למה הדבר דומה? למלך ב"ו שהיה לו בן ראוי למלכות, נטל המלכות ממנו ונתנו ביד אוהבו; אמר לו: אעפ"י שנתתי לך גדולה - לך ועמוד על פתחו של בני; כך אמר הקב"ה ליהושע: לך ועמוד על פתחו של בני אלעזר, במדבר כז ולפני אלעזר הכהן יעמוד. באותה שעה נתגבר כחו של משה, והיה מחזק את יהושע לעיני כל ישראל, שנאמר ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ.
הנה עם שאני מוסרם לך - עדין גדיים ועדיין תינוקות הם, אל תקפיד עליהם על מה שהם עושים, שאף רבונם לא הקפיד עליהם על מה שעשו, שנא' הושע יא כי נער ישראל ואוהבו. ר' נחמיה אומר: אין לי רשות, הא יש לי - אכניסם בתוך אהלי רועים.
אמר מר שיהיו דורשים בו. מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שהיה רוכב על גבי החמור, והיו תלמידים מהלכים אחריו, וראה ריבה אחת מלקטת שעורים מתחת רגלי בהמתם של ערביים. כיון שראתה את רבן יוחנן בן זכאי נתעטפה בשערה ועמדה לפניו, ואמרה לו: רבי פרנסני! אמר לה בת מי את? אמרה לו בתו של נקדימון בן גוריון אני, ולא זכור אתה שחתמת בכתובתי? אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו: אני חתמתי על כתובתה של זו, והייתי קורא בה אלף אלפים דינרי זהב של בית חמיה; ושל בית ריבה זו לא היו נכנסים להר הבית להשתחוות, עד שהיו פורסים להם כלי מילת תחת רגליהם, ונכנסים ומשתחוים וחוזרים לבתיהם בשמחה. וכל ימי בקשתי מקרא זו ומצאתיו: אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים, אל תקרי גדיותיך כי אם גויותיך, שכל זמן שישראל עושים רצונו של מקום - אין כל אומה ולשון שולטת בהם, וכשאין עושים רצונו של מקום - מוסרם ביד אומה שפלה. ולא ביד אומה שפלה - כי אם תחת רגלי בהמתן.
בשנה אחת מתו ג' צדיקים: משה ואהרן ומרים, ושוב לא מצאו ישראל נחת רוח אחרי משה, שנאמר זכריה יא ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד. וכי בירח אחד מתו? והלא בשנה אחת מתו! שנא' נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם, אלא מתה מרים - נסתלקה הבאר, וחזרה בזכות משה ואהרן. מת אהרן - ביטל עמוד ענן, וחזרו שניהם בזכות משה. מת משה - בטלו שלשתם ולא חזרו. באותה שעה היו ישראל נפוצים וערומים מכל מצוה, נתקבצו כולם אצל משה ואמרו לו: היכן אהרן אחיך? אמר להם: אלהים גנזו לחיי עולם, ולא היו מאמינים בו. אמרו לו: יודעים אנו בך שקפדן אתה, שמא אמר לפניך דבר שאינן הגון וקנסת עליו מיתה? מה עשה הקב"ה? נטל מיטתו של אהרן ותלאה בשמי שמים, והיה הקב"ה מספיד עליו, ומלאכי השרת עונים אחריו. ומה היו אומרים? זה הפסוק: מלאכי ב תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו, בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון.
באותה שעה אמר לו הקב"ה למלאך המות: לך והבא לי נשמתו של משה. הלך ועמד לפניו, אמר לו משה: במקום שאני יושב אין לך רשות לעמוד, ואתה אומר לי תן לי נשמתך? גער בו ויצא בנזיפה. הלך מלאך המות והשיב דבריו לפני הגבורה. אמר לו המקום למלאך המות: לך והבא לי נשמתו! הלך למקומו, בקשו ולא מצאו. הלך אצל הים, אמר לו: ראית את משה? אמר לו מיום שהעביר את ישראל בתוכי שוב לא ראיתיו. הלך אצל הרים ובקעות, אמר להם: ראיתם את משה? אמרו לו איוב כח אלהים הבין דרכו, אלהים גנזו לחיי העולם הבא, ואין כל בריה יודעת בו, שנאמ' דברים לד ויקבור אותו בגיא.
כיון שמת משה היה יהושע בוכה וצועק ומתאבל עליו ימים רבים, עד שאמר הקב"ה ליהושע: עד מתי אתה מתאבל והולך? וכי לך לבדך הוא מת? והלא לי מת, שמיום שמת אבל לפני, שנאמ' ישעיה כב ויקרא ה' אלהים למספד ולבכי. ולא עוד אלא שהוא מובטח לחיי העולם הבא, שנאמר ויאמר ה' אל משה הנך שוכב עם אבותיך:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
ראו גם
ויקי על הפסוק
- דף מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מקראות גדולות על הפסוק
- כתבו את ביאור ויקי על הפסוק!
- דפים באתר ויקיטקסט המקשרים לפסוק
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "דברים לא יד"
קטגוריה זו מכילה את 16 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 16 דפים.