קטגוריה:דברים כא ז

מלבי"ם - התורה והמצוה

קמז.

וענו ואמרו . בלה"ק. כמו שלמד בסוטה מו, מן וענו הלוים ואמרו .

ידינו לא שפכו . פי' שלא היינו גרמא לרצח הזה. לא ע"י שלא נתנו מזון להרוצח, ועי"כ היה מוכרח להרוג את הנרצח לעשוק את לחמו, למלא נפשו כי ירעב . ולא ע"י שלא נתנו לויה להנרצח, שלא ילך יחידי במקום סכנה. וכ"ז יאמרו זקני העיר, ואז יאמרו הכהנים כפר לעמך ישראל .

ר"ל שתחלה חל עון הרצח הזה על העיר הקרובה, שנראה שהם היו גרמא כנזקין; ואחר שירחצו ידיהם ויודיעו שידם לא שפכו את הדם, חל העון הזה על כלל ישראל. וכמ"ש בסוף מסעי, ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה . ואמר בספרי ( מסעי לב ) "מגיד ששפיכות דם מטמא את הארץ, ומסלקת את השכינה, ומפני שפיכות דמים חרב ביהמ"ק". וצריך כפרה על הכלל.

ולארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו , וזה א"א (=אי אפשר) , שלא נודע מי הכהו! וע"כ לוקחים עגלה שאינו עושה פירות, ועורפין אותה בנחל שאינו עושה פירות. שבזה מעוררים ענין הרציחה, שהיתה כדוגמא זו כמ"ש חז"ל.

ונגשו הכהנים בני לוי , שהם העומדים בראש כלל ישראל, לכלא פשע ולהתם חטאת , ועל זה אמר ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע . שכל ריבים ונגעים הקולר תלוי בצוארם, שהיה ראוי שבזכותם תכלא כל ריב ונגע מקרב ישראל. ולכן אחרי שזקני העיר ינקו את העיר, שהם נקיים מגרמת הרצח הזה, וחלה האשמה על הכלל והכהנים בראשם; יאמרו הכהנים כפר לעמך ישראל , כי הם המכפרים על הכלל.