קטגוריה:בראשית נ ב
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: ויצו יוסף את עבדיו את הרפאים לחנט את אביו ויחנטו הרפאים את ישראל
המהדורה המנוקדת: וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרֹפְאִים לַחֲנֹט אֶת אָבִיו וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל.
פרשני המקרא
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּפַקֵּיד יוֹסֵף יָת עַבְדּוֹהִי יָת אָסְוָתָא לְמִחְנַט יָת אֲבוּהִי וַחֲנַטוּ אָסְוָתָא יָת יִשְׂרָאֵל׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּפְקַד יוֹסֵף יַת עַבְדוֹי יַת אַסְוָותָא לְבַסְמָא יַת אָבוֹי וּבְסִימוּ אַסְוָותָא יַת יִשְרָאֵל: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
רשב"ם
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
או אפשר לומר כי לצד שישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן (שבת דף קמו.) ולזה צדיקי ישראל מאז והלאה לא היו מסריחין אחר מותם ואפילו עיפוש הנשאר בבטן יבש ויהיה לעפר כי זוהמת הגוף היא המסרחת אוכל שבמעים מה שאין כן קודם לכן, והגם שנאמר שגופו של יעקב לא יסריח כי לא מת אבל על כל פנים עיפוש המאכל אשר ישאר בגוף האדם כנוס כי ירבו לו הימים יתעפש ויסריח ולזה חש יוסף וצוה לחנוט:
או אפשר כי יוסף לא ידע מסוד זה וצוה לחנוט:
ראו גם
ויקי על הפסוק
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית נ ב.
וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל
וַיְצַו יוֹסֵף אֶת עֲבָדָיו אֶת הָרֹפְאִים
יוסף ציוה על עבדיו לקחת את גופתו של יעקב, כאילו שיעקב היה מצרי, ולהכין לו קבורה מלכותית.
פרעה לבטח חשב שהקבורה המצרית זה שיא הטכנולוגיה והכבוד למת. אם יוסף לא היה מבצע זאת, בעיני פרעה זה היה בזוי המת וחוסר תרבות, וליוסף היה נוצרים קשיים רבים להסביר למה הוא לא כיבד את אביו, ואחר כך הוא בא לבקש רשות לקבור את אביו בכנען.
יוסף לא בקש רשות מאחיו, ולא התיעץ איתם מה הדרך הנכונה לקבור את אביו. יוסף החליט, והחלטתו היא סופית ומחייבת.
אין ספק, שבעייני אלוהים והחברה, תהליך הקבורה צריך להיות מכובד, וכל דרך מכובדת היא נכונה.
וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים
רש"י מסביר שחניטה היא "ענין מרקחת בשמים הוא" - אולם אחרי החפירות במצרים, אנו מבינים את תהליך החניטה, הניקוי והיבוש שעשו למלכים ונכבדים במצרים.
"יַּחַנְטוּ" - חניטה זה תהליך של נקוי הרקמות הפנימיות כדי שהם לא ירקבו, ומילוי הגוף בחומר יבש כדי לשמר את הצורה. גם בטבע, בתנאים מתאים נוצרת שמירת הגוף במלאו, בעיקר במקומות יבשים או קרים מאוד. המצרים פיתחו את השיטה הרפואית הזאת, ובזכות זה יש לנו מאגר ידע ענקי על תרבותם.
"הָרֹפְאִים" - לפי התאור, המקצוע המיוחד הזה היה יותר קרוב למקצוע הכנת המת לקבורה, או מנתח. רפואה כללה: לתפור פצעים, לחבר, ליצב, לקבע, לתקן, חיטוי, ניקוי, ושימוש בבסמים ובסמים. כבר בתקופה ההיא הבינו במחלות ופגעים והשתמשו במילה 'רפוי', ככתוב: "וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת" (ויקרא יד ג), "אַחֲרֵי הִטֹּחַ אֶת הַבָּיִת, וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת הַבַּיִת, כִּי נִרְפָּא הַנָּגַע" (ויקרא יד מח).
וַיַּחַנְטוּ הָרֹפְאִים אֶת יִשְׂרָאֵל
כאן העורך קרא ליעקב "יִשְׂרָאֵל". יעקב כבר מת, והוא עכשו אב האומה המאחד את כל בניו לעם ישראל.
- דף מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מפורט של הפסוק
- דפים באתר ויקיטקסט המקשרים לפסוק
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית נ ב"
קטגוריה זו מכילה את 4 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 4 דפים.