קטגוריה:בראשית מח יד

<< | ספר בראשית • פרק מ"ח • פסוק י"ד | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב: וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על ראש מנשה שכל את ידיו כי מנשה הבכור

המהדורה המנוקדת: וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר וְאֶת שְׂמֹאלוֹ עַל רֹאשׁ מְנַשֶּׁה שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר.

המהדורה המוטעמת:

וַיִּשְׁלַח֩ יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־יְמִינ֜וֹ וַיָּ֨שֶׁת עַל־רֹ֤אשׁ אֶפְרַ֙יִם֙ וְה֣וּא הַצָּעִ֔יר וְאֶת־שְׂמֹאל֖וֹ עַל־רֹ֣אשׁ מְנַשֶּׁ֑ה שִׂכֵּל֙ אֶת־יָדָ֔יו כִּ֥י מְנַשֶּׁ֖ה הַבְּכֽוֹר׃

המהדורה הדקדוקית:

וַ/יִּשְׁלַח֩ יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת־יְמִינ֜/וֹ וַ/יָּ֨שֶׁת עַל־רֹ֤אשׁ אֶפְרַ֙יִם֙ וְ/ה֣וּא הַ/צָּעִ֔יר וְ/אֶת־שְׂמֹאל֖/וֹ עַל־רֹ֣אשׁ מְנַשֶּׁ֑ה שִׂכֵּל֙ אֶת־יָדָ֔י/ו כִּ֥י מְנַשֶּׁ֖ה הַ/בְּכֽוֹר׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשני המקרא

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וְאוֹשֵׁיט יִשְׂרָאֵל יָת יַמִּינֵיהּ וְשַׁוִּי עַל רֵישָׁא דְּאֶפְרַיִם וְהוּא זְעֵירָא וְיָת סְמָאלֵיהּ עַל רֵישָׁא דִּמְנַשֶּׁה אַחְכֵּימִנּוּן לִידוֹהִי אֲרֵי מְנַשֶּׁה בּוּכְרָא׃
ירושלמי (יונתן):	וְאוֹשִׁיט יִשְרָאֵל יַת יְמִינֵיהּ וְשַׁוִי עַל רֵישָׁא דְאֶפְרַיִם וְהוּא זְעֵירָא וְיַת שְמָאלֵיהּ עַל רֵישָׁא דִמְנַשֶׁה פְּרַג יַת יְדוֹי אֲרוּם מְנַשֶׁה בּוּכְרָא:
ירושלמי (קטעים):	פְּרַג יַת יְדוֹי:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"שכל את ידיו" - כתרגומו אחכמינון בהשכל וחכמה השכיל את ידיו לכך ומדעת כי יודע היה כי מנשה הבכור ואעפ"כ לא שת ימינו עליו

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

יריעות שלמה (מהרש"ל)

עריכה

• לפירוש "יריעות שלמה (מהרש"ל)" על כל הפרק •

בד"ה כי יודע כו' ואע"פ כו' נ"ב ואני קבלתי כי מנשה הבכור כלומר בעבור שהיה הבכור היה משכל ידיו ולולי כן היה מהפכן להדיא ודוק מהרש"ל:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

שִׂכֵּל אֶת יָדָיו – כְּתַרְגּוּמוֹ, "אַחְכֵּימִנּוּן"; בְּהַשְׂכֵּל וְחָכְמָה הִשְׂכִּיל אֶת יָדָיו לְכָךְ, וּמִדַּעַת, כִּי יוֹדֵעַ הָיָה כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא שָׁת יְמִינוֹ עָלָיו.

רשב"ם

עריכה

• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק •

שכל את ידיו: כמו שכל, שהוא לשון אדם מעוקם ונפתל כי מנשה הבכור ויודע היה יעקב שיוסף בנו הביאם שיהא מנשה לימינו של יעקב ואפרים לשמאלו, והוא רצה לתת ימינו על ראש הצעיר ושמאלו על ראש הבכור:

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •

שכל את ידיו — כאלו ידיו השכילו מה שהוא רוצה לעשות. כי מנשה הבכור — אף על פי שמנשה הוא הבכור; וכן: "כי עם קשה עורף" (שמות לד, ט), ורבים כן:

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"שכל את ידיו" השכיל והבין במשוש ידיו בלא ראות:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"וישלח ישראל את ימינו". ר"ל הנה בברכת כהנים כתיב וישא את ידיו והכתיב ידו דצריך לארמא ימינו על שמאלו כמ"ש בזהר, וא"כ אחר שהגיעו ידי יעקב זו תחת זו היה

צריך שיניח תחלה את שמאלו על ראש מנשה ואח"כ את ימינו על ראש אפרים, והיתה יד הימין על יד השמאל, והוא ל"כ עשה רק תחלה שלח את ימינו וישת על ראש אפרים ואח"כ נתן את שמאלו על ראש מנשה, וא"כ היתה יד השמאל למעלה מיד הימין, עז"א "שכל את ידיו כי מנשה הבכור", בזה השכיל ע"י ידיו להראות שיודע שמנשה הבכור, וע"כ הגם שיש לו טעם לברך את הבכור ביד שמאל ואת הצעיר בימין, בכ"ז הרים יד שמאל למעלה להורות שמנשה הוא הבכור ואינו מושך שפע ברכתו ע"י אפרים רק מצינור בפ"ע,

וע"כ בא השמאל למעלה מן הימין:

כלי יקר

עריכה

• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •

"שכל את ידיו כי מנשה הבכור". יש מקשים למה שתק יוסף עד אחר שבירך אותם ואח"כ ויתמוך יד אביו להסיר אותה מעל ראש אפרים, למה לא עשה זה קודם שברכם. אולי לפי שיוסף חשב שהשמאל חשוב מן הימין, לפי שהלב מקור השכל מונח ביד שמאל,והכבד מקור הנפש המתאוה שבימין, וחשב יוסף לפי שמנשה הבכור על כן רוצה לברכו בברכות שכליות ליתן לו המדע והחכמה ביתר שאת, ואת אפרים רצה לברך בברכות גשמיות, ואחר שבירך ברכה אחת לשניהם אז ראה יוסף שלא זו הדרך ולא נתכוין אביו לזה, ואולי טעה בין בכור לפשוט, או לא ידע מי עומד מימין ומי לשמאל, על כן וירע בעיניו ויאמר לא כן אבי. ויש מקשים, וכי לא ראה שאביו שכל את ידיו בכוונה, ובודאי ידע את אשר עשה ולמה ירע בעיני יוסף, והיה לו לשאול לאביו על מה זה שכל ידיו, ונראה שיוסף חשב כי יעקב סבר יוסף לקח הבכור ביד ימין שלו ואפרים בשמאל שלו, ואז הבכור כנגד השמאל של יעקב ע"כ שכל ידיו כדי שיהיה הבכור בימין יעקב, לפיכך וירע בעיניו שהרי באמת לקח יוסף את אפרים בימינו.

אור החיים

עריכה

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •

שכל את ידיו כי וגו'. אמר תיבת כי והוא טעם להפך, יש שפירשו על זה הדרך כי מנשה הבכור ואף על פי כן וגו'. והנכון בעיני הוא לפי מה שקדם הכתוב להודיע כי עיני ישראל כבדו מזוקן לא יוכל הכר מי הוא הבכור ומי הוא הצעיר, לזה כשרצה לברך דן בדעתו כי המסדר יסדרם בדרך מוסרי לעשות הבכור לימינו של המברך ובזה ידע מקום כל אחד מהם ועשה מה שעלה על מחשבתו עשות, וזה הוא שיעור הכתוב שכל את ידיו וא"ת מנין ידע והכיר מקומו של כל אחד לזה אמר כי מנשה הבכור ומזה ידע כי אותו יהיה לימין ולזה שכל ידיו:

בעל הטורים

עריכה

• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •

והוא הצעיר. בגימטריא הוא הקטין עצמו. לכך זכה ויצא ממנו יהושע שהוא מלא חכמה:

ראו גם

ויקי על הפסוק

ביאור ויקי

עריכה

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מח יד.

שִׂכֵּל אֶת יָדָיו כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר

"שִׂכֵּל":

"שָׁכַל" - איבד צאצא בחייו, איבד אדם קרוב שמת (מילוג) (הניקוד אינו מחייב) - בקטע הזה יוסף מאבד את שבטו ונהפך לשבטים אפרים ומנשה, מנשה מאבד את בכורתו, יעקב עומד למות, אולם בפרוש נאמר 'שכל אֶת יָדָיו', לכן הפרוש הזה לא מתאים כאן, אולם הוא רומז לאווירה.
"שִׂכֵּל" - הצליב, שילב את ידיו.^[1] כנהוג בלחיצת ידים, אדם שולח את ימינו לכיוון שמאל כדי לפגוש את ידו הימינית של השני. המילה בצורה הזאת מופיעה רק פעם אחת בתנ"ך, וייתכן שזאת שגיאת כתיב של המילה 'שלב את ידיו'.
"שִׂכֵּל" - יכולת ההבנה והחשיבה, היגיון, חכמה (מילוג) - "רש"י ורוב הפרשנים מפרשים על פי תרגום אונקלוס שאין "שיכל" שם ל"הפיכת" הידיים אלא המילה "שיכל" מתייחסת להשכלה ולהתחכמות שהיתה בהפיכת הידיים. מה שאומר שמוצאה של המילה היא בשם העצם "שֵׂכל". לעומתם הרשב"ם מפרש שהמילה "שיכל" מתייחסת ל"עיקום" ול"אי-הנורמליות" שבהפיכת הידיים. והוא מוסיף שהשורש הוא "סכל" - ההיפך של השורש "שכל". סכל פירושו "חסר אינטליגנציה" ובלשונו של הרשב"ם: "אדם מעוקם ונפתל". לפי הרשב"ם פירוש המילה "שיכל" הוא הפעיל משהו תוך כדי עיקום והיפוך מהטבעיות והנורמליות."

כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר

הכתוב מסביר לנו שיעקב "שִׂכֵּל אֶת יָדָיו", והצליב אותם, ומסביר "כִּי מְנַשֶּׁה הַבְּכוֹר".
הכתוב מגלה לנו שיעקב לא ידע מי הם באומרו: "מִי אֵלֶּה" (ביאור:בראשית מח ח), וגם עיניו "כָּבְדוּ מִזֹּקֶן, לֹא יוּכַל לִרְאוֹת" (ביאור:בראשית מח י), כך שהוא לא היה יכול לזהות מי הוא הבכור אלא לפי הגובה, אולם לא נאמר 'כי מנשה הגבוה'.
ההסבר לא הגיוני, האם בגלל שמנשה הוא הבכור, לכן הוא הצליב ופגע בו?

ייתכן שיעקב, מחוסר יכולת ראיה, לא ידע שיוסף כבר הפך את בניו, ושם את הצעיר מימינו, במקום מכובד יותר, ולכן 'בחוכמה' הוא רצה להעניק כבוד למנשה כי הוא הבכור, בהנחה שיוסף יביא את בכורו מימינו, ויהיה משמאלו של יעקב. רק לאחר שיעקב ברך את הבנים (ביאור:בראשית מח טז), יוסף התנגד (ביאור:בראשית מח יז) ואמר: "לֹא כֵן אָבִי: כִּי זֶה הַבְּכֹר, שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ" (ביאור:בראשית מח יט) ואז כבר היה מאוחר, ויעקב היה חייב להמשיך כאילו שזה היה רצונו של אלוהים שגרם לזה, ואי אפשר לשנות.

האם יעקב פעל בטעות?

לא.

כבר בברכתו לבני יוסף יעקב אמר: "אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה, כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי" (ביאור:בראשית מח ה)
כאשר יוסף מנסה להזיז את ידיו, יעקב ממאן ואומר: "יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי, גַּם הוּא יִהְיֶה לְּעָם, וְגַם הוּא יִגְדָּל; וְאוּלָם אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ, וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם" (ביאור:בראשית מח יט).

ליעקב היתה תוכנית לקלקל ליוסף את תוכניתו למלוך על בני ישראל, ושמנשה יהיה יורשו. ראו: (ביאור:בראשית מח ה)

למרות נסיון חייו, והעובדה שברכת יצחק היתה חסרת ערך (מלבד קבלת "הממרא קרית הארבע" וצאן יצחק) יעקב חשב שלברכתו יש ערך והיא תעניק הצלחה למבורך. סוף דבר מראה שברכתו וכוונתו הגשימו את תוכניתו של אלוהים, אבל אפרים ומנשה אינם שותפים לה, כי הם הוגלו על ידי האשורים מממלכת ישראל, ואבדו (או התיהדו כחלק משבט יהודה בתקופת מרדכי ואסתר או במשך כל הדורות).

נצרות

הנוצרים נותנים חשיבות רבה לקטע הזה, כי הם רואים בהצלבת הידים את הסימן של עץ הצליבה של ישו, ויעקב אומר: "וְאוּלָם, אָחִיו הַקָּטֹן יִגְדַּל מִמֶּנּוּ, וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם" (ביאור:בראשית מח יט), והם משייכים את מנשה כמיצג את היהדות, הדת הראשונה, ואפרים מיצג את האח הצעיר, הדת השניה - נצרות, שתגדל מעל היהדות ותמלא את כל הגויים.