קטגוריה:בראשית ל ו
נוסח המקרא
ותאמר רחל דנני אלהים וגם שמע בקלי ויתן לי בן על כן קראה שמו דן
וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן.
וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ דָּנַ֣נִּי אֱלֹהִ֔ים וְגַם֙ שָׁמַ֣ע בְּקֹלִ֔י וַיִּתֶּן־לִ֖י בֵּ֑ן עַל־כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ דָּֽן׃
וַ/תֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ דָּנַ֣/נִּי אֱלֹהִ֔ים וְ/גַם֙ שָׁמַ֣ע בְּ/קֹלִ֔/י וַ/יִּתֶּן־לִ֖/י בֵּ֑ן עַל־כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖/וֹ דָּֽן׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַרַת רָחֵל דָּנַנִּי יְיָ וְאַף קַבֵּיל צְלוֹתִי וִיהַב לִי בַּר עַל כֵּין קְרָת שְׁמֵיהּ דָּן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַרַת רָחֵל דָן יְתִי יְיָ בִּרְחִימוֹי טַבְיָא וּלְחוֹד שָׁמַע בְּקוֹל צְלוֹתִי וִיהַב לִי בַּר וְהֵיכְדֵין עָתִיד לְמִידַן עַל יַד שִׁמְשׁוֹן בַּר מָנוֹח דְמִן זַרְעֲיָיתֵיהּ וְלָא מָסַר בִּידֵיהּ יַת עַמָא דִפְלִשְׁתָּאֵי בְּגִין כֵּן קְרַת שְׁמֵיהּ דָן: |
רש"י
מפרשי רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" וגם שמע בקולי" ואע"פ כן קבל תפלתי:
" ויתן לי בן" חוטרא לידא ומרא לקבורה (יבמות פ' הבא על יבמתו) כיון שנולד על ברכי. והנה הסכימו הגבירות בדבריהן אלה שתהיינה השפחות משוחררות וזה כאמרן שיהיו בני השפחות להן לבנים לא לעבדים כמו שהיה הדין אם היה אמותם שפחות כאמרו האשה וילדיה תהי' לאדוניה לפיכך לא שעבדו בהן כמו ששעבדה שרה את הגר בהסכמ' אישה כאמרו הנה שפחתך בידך ובכן היו כלם בני יעקב לירשו והיו כלם רצוי' לזכרון לפני ה' באפוד ובחשן שכל אחד מהם נחשב ליעקב זרעו המיוחס אחריו והפך זה היה בישמעאל כאמרו כי ביצחק יקרא לך זרע:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ותאמר רחל דנני אלהים. דנני וחייבני, דנני וזכני. דנני וחייבני, "ורחל עקרה"; דנני וזכני, ויתן לי בן.
על כן קראה שמו דן, מרובה באוכלוסין.
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ל ו.
דָּנַנִּי אֱלֹהִים, וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי
דָּנַנִּי אֱלֹהִים
יעקב האשים את רחל ואמר: "הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר מָנַע מִמֵּךְ פְּרִי בָטֶן" (ביאור:בראשית ל ב), במשמעות: את עשית עבירה כל שהיא, ואלוהים כועס עליך, נעל את רחמך ומנע ממך פרי בטן.
כאשר רחל הצהירה שהיא תתן לשפחתה, בלהה להביא לה בן, לפי חוקי חמורבי מספר 146, רחל הצהירה שבמידה ובלהה תביא בן למענה, זאת תהיה ההוכחה שאלוהים לא מעניש את רחל, ושהיא לא חטאה.
"דָּנַנִּי" - שורש 'דון' - בָּרַר, שָׁפַט, התדיין, החליט, פסק, פסק דין, קבע עונש, זכני לזכות (מילוג, רש"י), ככתוב: "וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי" (ביאור:בראשית טו יד), "כֹּה אָמַר יְהֹוָה, דִּינוּ לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט" (ירמיהו כב טז). רחל טוענת נגד יעקב שהיא הלכה למשפט לפני אלוהים, ודנו בעניין חטאיה.
אֱלֹהִים
לאה הזכירה את השם המפורש כאשר היא קראה שמות לארבעת בניה הראשונים.
כאשר לאה נותנת שמות לילדי זלפה וילדיה, היא מודה ומשתמשת במילה "אֱלֹהִים", ולנו סביר שזה אלוהי אברהם, יצחק ויעקב.
כאשר לבן מדבר על אלוהי אברהם הוא אומר: "נִחַשְׁתִּי, וַיְבָרְכֵנִי יְהוָה בִּגְלָלֶךָ" (ביאור:בראשית ל כז), וגם "וֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם" (ביאור:בראשית לא כט) וגם "אֱלֹהֵי אַבְרָהָם" (ביאור:בראשית לא נג). אולם כאשר רחל משתמשת במילה "אֱלֹהִים" בלי תוספת מבהירה, קיים ספק האם זה אלוהי יעקב, אלוהי נחור, או אלוהי התרפים שהיא לקחה מבית אביה (ביאור:בראשית לא יט) וסרבה להשיב אותם (ביאור:בראשית לא לה).
סביר שכאשר רחל התיאשה מעזרת אלוהים להרות ליעקב, היא התחילה להתפלל לתרפי אביה, ואז הגיע הזמן שאלוהים רצה שהיא תלד והיא נכנסה להריון. סביר שרחל האמינה שזה בזכות התרפים, וכיוון שהיא קיוותה לבן נוסף (ביאור:בראשית ל כד) היא לקחה את תרפי אביה שיעזרו לה. ואכן כאשר היא היתה בהריון עם בנימין, ואלוהים הורה ליעקב ללכת לבית אל, יעקב הורה למשפחה להסיר "אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר" (ביאור:בראשית לה ב), וסביר שזה היה הזמן שרחל נתנה את תרפיה, ויעקב טמן בכבוד "תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם שְׁכֶם" (ביאור:בראשית לה ד).
בכל אופן, בשלב הזה של נתינת השמות לילדי בלהה, רחל שמחה בנצחונותיה, וטוענת נגד יעקב, שיראה שאלוהי יעקב לא העניש אותה בחוסר בנים (ביאור:בראשית ל ב), ייתכן שהיא מודה לאלוהי יעקב שהעניק לה בן מבלהה, או לאלוהי אביה שניצח את אלוהי יעקב.
יש חוקרים שמפרידים את עורכי התורה לפי העורך שהשתמש במילה "יְהוָה", והעורך שהשתמש במילה "אֱלֹהִים", ולכן יש כאן שני סיפורים. לא נראה שיש כאן ניגוד בין שני הסיפורים. לו העורך שהשתמש במילה "אֱלֹהִים", לא היה מתערב, אז כל המקומות בהם אלוהים הוא אלוהי ישראל היו מופיעים בשם המפורש, ואז אם רחל היתה משתמשת במילה 'אלוהים', הינו יכולים להיות יותר בטוחים שהכוונה לאלוהי אביה. ייתכן שהעורך רצה להסוות את כוונת רחל, וזה נועד לשמור על כבודה של רחל ובניה.
וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי, וַיִּתֶּן לִי בֵּן
רחל טוענת שהיא התווכחה עם אלוהים, והראתה לו שהיא לא חטאה.
בהסתמח על העובדה שאלוהים נתן לה בן - רחל טוענת שאלוהים שמע את טענותיה, שמע בקולה, והחליט שהיא צודקת ומגיע לה בן.
אפשרות נוספת נרמזת מהמילה "וְגַם" - וגם בנוסף לאלוהים -
- הכוונה לא שאלוהים שמע בקולה, כי ברור לכל בר דעת אפילו בתקופה ההיא, שאדם לא יכול לכפות על אלוהים לשמוע בקולו.
- הכוונה היא שיעקב שמע בקולה, הסכים לבוא לבלהה, שפחת רחל, שלבן נתן לה (אישית) את שפחתו (פלגשו), ככתוב: ויתן לבן "אֶת בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ, לָהּ לְשִׁפְחָה" (ביאור:בראשית כט כט), וכך רחל קיבלה בן.
עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, דָּן
כדי להנציח לזכרון עולם את נקיון ידיה של רחל, וההצלחה שלה במשפט הדן בנושא - רחל קוראת לילד הזה "דָּן"
לא נאמר מה היתה תגובת יעקב.
סביר שהוא שמח שאשתו האהובה שמחה. סביר שהוא לא שינה את דעתו שאלוהים מונע ממנה פרי בטן, אולם עכשו יש לה בן משפחתה, להבנות בו.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית ל ו"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.