קטגוריה:בראשית לח ב

<< | ספר בראשית • פרק ל"ח • פסוק ב' | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב:

וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע ויקחה ויבא אליה

המהדורה המנוקדת:

וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ.

המהדורה המוטעמת:

וַיַּרְא־שָׁ֧ם יְהוּדָ֛ה בַּת־אִ֥ישׁ כְּנַעֲנִ֖י וּשְׁמ֣וֹ שׁ֑וּעַ וַיִּקָּחֶ֖הָ וַיָּבֹ֥א אֵלֶֽיהָ׃

המהדורה הדקדוקית:

וַ/יַּרְא־שָׁ֧ם יְהוּדָ֛ה בַּת־אִ֥ישׁ כְּנַעֲנִ֖י וּ/שְׁמ֣/וֹ שׁ֑וּעַ וַ/יִּקָּחֶ֖/הָ וַ/יָּבֹ֥א אֵלֶֽי/הָ׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת וסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה.

לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וַחֲזָא תַּמָּן יְהוּדָה בַּת גְּבַר כְּנַעֲנִי וּשְׁמֵיהּ שׁוּעַ וְנַסְבַּהּ וְעָל לְוָתַהּ׃
ירושלמי (יונתן):	וַחֲמָא תַמָן יְהוּדָה בְּרַת גְבַר תַּגָר וּשְׁמֵיהּ שׁוּעַ וְגַיְירָהּ וְעַל לְוָתָהּ:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"כנעני" - תגרא (ב"ר)

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[ב] כנעני תגרא. ולא כמשמעו, דאם כן למה הוצרך למכתב "בת איש כנעני", מסתמא כיון שבארץ כנען היה - כנען הוא, שכל הארץ כנעניים היו. ובמסכת פסחים (דף נ.) איתא 'אפשר בא אברהם והזהיר את בנו שלא ישא כנענית (לעיל כד, ג), בא יצחק והזהיר את בנו שלא ישא כנענית (לעיל כח, א), והוא ישא כנענית, אלא תגרא'. אמנם לפירש"י דלקמן בפרשת ויחי (נ, יג) שאמר אל ישא אותי אחד מבני בניכם, שהם מבנות כנען, (אותה) [הרי] שנשאו כנעניות, ואם כן נוכל לומר כאן דכתיב "כנעני" כמשמעו, וצריך לומר הכא דמדקדק שהיא 'בת תגרא' לא בשביל דאיך עברו על צוואת אביהם, אלא שקשה אמאי הוצרך לומר "בת איש כנעני" כי סתמא כולם כנעניים הם. והא דקאמר 'אפשר שהיה עובר על מה שציוה אברהם וכו', וכן יצחק', היינו אליבא דמאן דאמר תאומות נולדות עם השבטים, דאיכא פלוגתא דר' יהודה ור' נחמיה; רבי יהודה סבירא ליה אחיות תאומות נולדו עם השבטים, ור' נחמיה אומר כנעניות היו, ופירוש רש"י לקמן (נ, יג) - אליבא דר' נחמיה. ואם תאמר ור' נחמיה דסבירא ליה דכנעניות היו תקשה ליה 'אפשר בא אברהם והזהיר וכו, ויש לומר דוקא כאשר עדיין לא נולדו י"ב שבטי ישראל שהם בני ישראל - אם היו נושאים כנעניות לא היו בטלים בתוך כלל ישראל, אבל כאשר היו כל י"ב שבטים - ונחשבו לאומה - כדכתיב למעלה (לד, טז) אצל שכם בן חמור "והיינו לעם אחד", וקודם לכן - היו שני אומות, אם כן שם אומה עליהם מיד שנולדו השבטים, וכאשר נחשבו לאומה אין איסור בזה, לפי שכל המתחבר לאומה הרי הוא כאומה ובטילה אצלם לגמרי, ונחשב בכלל ישראל. והכי אמרינן דכנעניות אינה אסורה אלא אם כן לא חזרו בתשובה, אבל חזרו בתשובה לא, וכדכתיב (ר' דברים כ, יח) "למען לא ילמדו אתכם לעשות ככל התועבות", הא אם עשו תשובה מקבלים, וכדאיתא במסכת סוטה (דף לה:). אבל ר' (נחמיה) [יהודה] סבירא ליה כי שם 'אומה' נופלת גם כן על הנקיבות, ולפיכך אין לומר שהשבטים הם כמו אומה והגר שבא בהם בטל בהם, כי עדיין אינם אומה בלא נקיבות: ואם תאמר לרבי (נחמיה) [יהודה] למה נולדו עם השבטים נקיבות תאומות - ישאו גם כן ממשפחות אברהם, ואין זה קשיא, כי לדעת ר' (נחמיה) [יהודה] כיון שעכשיו יהיו נעשים אומה בפני עצמם על ידי נשותיהם, אין סברא שיהיה להם חבור עם אומה אחרת - רק אל עצמם, כי עתה ראוים להבדלה שהרי היו אומה בפני עצמם, ואין ראוי שיהיה חבור להם אל אומה בעולם. ובלאו הכי נמי לא קשיא מידי, דסבירא ליה לר' (נחמיה) [יהודה] כיון שיעקב יצאו ממנו השבטים כלם, ולא כמו אברהם שיצא ממנו יצחק לבד, ויצחק יצא ממנו יעקב ועשו, ומן יעקב יצא הכל בלי חסרון הכל שלם לגמרי - אף הנקיבות יצאו ממנו עד שלא היה חסרון במה שבא ממנו, אבל לר' (יהודה) [נחמיה] עיקר הם הזכרים, והם נקראים שבטים, ולכך די היה בשבטים עצמם:

יריעות שלמה (מהרש"ל)

עריכה

• לפירוש "יריעות שלמה (מהרש"ל)" על כל הפרק •

בד"ה כנעני תרג' נ"ב וכ"ש מה שאמר ר' נחמיה כנעניות היו שפירושו כך וק"ל מהרש"ל:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

כְּנַעֲנִי – תַּגָּרָא (פסחים נ' ע"ב).

רשב"ם

עריכה

• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק •

מתוך: רשב"ם על בראשית לח (עריכה)

'(ב). 'כנעני: כתרגומו תגרא, כמו כנעניה נכבדי ארץ, כנען בידו אזני מרמה. כי מבנות כנען היו נזהרים:

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •

איש כנעני — יש אומרים, סוחר, כמו "כנען בידו מאזני מרמה" (הושע יב, ח); ועם תוספות יו"ד: "ולא יהיה כנעני עוד" (זכריה יד, כא). ויתכן להיות כמשמעו. וחכמינו ז"ל אמרו, כי וירד יהודה, שירד מגדולתו. וזה דרך דרש, כי הבא מפאת צפון של עולם לדרומו – הוא יורד; ואנשי המחקר יבינו כי זה אמת:

רמב"ן

עריכה

• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק •

"בת איש כנעני" - אמר אונקלוס תגרא כלומר איש סוחר שבא לגור בארץ בסחורתו ודעתו לומר כי בני יעקב ישתמרו מלישא כנעניות כאשר צוה אביהם יצחק גם אברהם וכן הזכירו בגמרא במסכת פסחים (נ) והיו נשיהם מצריות עמוניות מואביות ומיוחסי בני ישמעאל ובני קטורה ולכך יחד הכתוב על שאול בן שמעון (להלן מו י) "ושאול בן הכנענית" כי הוא לבדו בהם וגם שם דרשו (ב"ר פ יא) שהיא דינה שנבעלה לכנעני ורבותינו (שם פד יט) נחלקו בדבר אמרו רבי יהודה אומר תאומות נולדו עם השבטים ונשאום רבי נחמיה אומר כנעניות היו ויתכן שלא הקפיד רבי נחמיה בייחוסן שלא נתכוון אלא לומר שנשאו מנשי ארץ כנען אבל היו מן הגרים והתושבים הבאים מכל הארצות או עמוניות ומואביות ומיתר העמים כי לא נתכוון רק לחלוק על רבי יהודה שלא נשאו אחיותיהם שאחותו מן האם אסורה לבני נח (סנהדרין נח) ולדעת רבי יהודה יצטרכו בני לאה לשאת תאומות ששה האחרים והם ישאו שלהם או שלא יודה ר' נחמיה בתאומות כלל ולא היתה לו בת זולתי דינה כמשמעות הכתוב ועל דרך סברא איננו נכון שישאו כלם כנעניות שיהיה בנוחלי הארץ מזרע כנען העבד הארור כמו מזרעו של אברהם והכתוב צוה להחרימו ולא תהיה לו שארית ופליטה ועל כל פנים זה האיש תגר כי למה יצטרך הכתוב לאמר כי הוא כנעני ביחוסו וכל אנשי הארץ ההיא כנענים הם מן הפריזי ומן היבוסי ואחיהם כי לכנען יתיחסו כלם ועדולם בארץ כנען היא והראוי היה שיאמר ויקח שם יהודה אשה ושמה כך כאשר הזכיר שמות הנשים בתמר ונשי עשו וזולתן (לעיל ד יט יא כט כה א) אבל פירש בו שהוא תגר שאיננו מן הארץ שהיתה לחוי או לאמורי וזה טעם וירא שם יהודה בת איש כנעני כי בעבור אביה נשאה והכתוב שאמר בני יהודה ער ואונן ושלה שלשה נולדו לו מבת שוע הכנענית (דהי"א ב ג) בעבור היותה בת איש הכנעני תקרא כן כי האיש ההוא יקרא להם הסוחר כי הוא ידוע ומובהק בסחורתו אשר בעבורה גר שם ורבי אברהם אמר (להלן מו י) כי בעבור היות האשה הזאת כנענית ועבר על דעת אבותיו היו בניה רעים ומתו ולכן הזכירו הכתוב ושאול לבדו הזכיר שהיה בן הכנענית כי לא הוצרך להזכיר כן בשלה ואם כן יהיה טעם וירא שם יהודה כלומר שראה אותה וחשק בה כענין וירא אשה בתמנתה דשמשון (שופטים יד א) ובפרשת ויחי יעקב (להלן נ יג) כתב רש"י ז"ל וישאו אותו בניו ולא בני בניו שכך צום אל יטענו במטתי אחד מבניכם לפי שהם מבנות כנען (במדב"ר ב ח) ויהיה זה לפי ששאול בן שמעון ושלה בן יהודה היו מבנות כנען ולכן יוציא את כלם אבל בנסחאות שלנו בבראשית רבה מצינו בכלן אחד מבני בניכם שיש בהם מבנות כנען וכן תמר היתה בת אחת מן הגרים בארץ לא בת איש כנעני ביחוסו כי חלילה שיהיה אדוננו דוד ומשיח צדקנו שיגלה לנו במהרה מזרע כנען העבד המקולל ורבותינו אמרו (ב"ר פה י) בתמר שהיתה בתו של שם והוא כהן לאל עליון

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

בת איש כנעני. כתרגומו תגרא, לא כנעני ממש, כי יהודה הלך בדרך אבותיו וחלילה לו שישא מבנות הכנעני והיו נשיהם מצריות עמוניות מואביות ומייחוסי ישמעאל ובני קטורה, ומפני זה פרט הכתוב בשאול בן שמעון (בראשית מו) ושאול בן הכנענית. ללמדך כי זו לבדה היתה בהם, ואפילו בזו סברו רז"ל שאינה כנענית ממש ואמרו זו דינה שנבעלה לכנעני.

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(ב – ה) "וירא". ב] שלקח כנענית, כמ"ש בד"ה סימן ב' מבת שוע הכנענית, ולא נודע שמה כי לא גיירה רק ויקחה סתם, לכן קרא שני בנים הראשונים ער ואונן ע"ש שסופם לרע כי לא נתקיימו, והשלישי נקרא שלה לטוב, כמ"ש חז"ל כי אז "היה בכזיב" שהוציאה מעיר אביה וגיירה:

אור החיים

עריכה

• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •

בת איש כנעני. פירוש סוחר והגאון הראב"ע כתב ויתכן שהוא כמשמעו. ואני אומר כי לא יתכן שידבקו בני יעקב בדבר שהקפידו עליו אבותיהם שלשתן יחד, וכאומרם בפסחים פ"ג (נ.), והכתוב שמר את הדבר במה שדקדק לומר בת איש כנעני פי' אביה כנעני ולא היא כנענית ובאיזה אופן יהיה הדבר אם לא שתאמר סוחר, ואלו היה כנעני ממש ומודיע הכתוב כי עשה יהודה דבר בלתי הגון כן היה לו לומר וירא שם בת כנענית או אשה כנענית ושם אביה שוע. ואין בזה תוספות תיבה על המכתב אשר כתב, ולענין גילוי מלתא כזה נאמר לשתוק, ולכתוב ודאי: ויקחה. פי' כדין ליקוחי אשה:

ילקוט שמעוני

עריכה

• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •

[עריכה]

וירא שם יהודה בת איש כנעני. מאי כנעני? אילימא כנעני ממש, אפשר בא אברהם והזהיר ליצחק, בא יצחק והזהיר ליעקב, ויהודה אזיל ונסיב? אלא בר גבר תגרא, כדכתיב: "כנען בידו" וגו'. ואיתימא מהכא, "כנעניה נכבדי ארץ", בת גבר תגרא בוצינא דאתרא:

[עריכה]

וירא שם יהודה בת איש כנעני. שנה אחת לעיבורו של ער, הגדיל שבע שנים ונשא אשה, הרי שמונה שנים. שנה אחת לאונן. שנה אחת לשלה. שנה אחת "שבי אלמנה". שנה אחת "וירבו הימים". שנה אחת לעיבורו של פרץ. הגדיל שבע שנים ונשא אשה, הרי שמונה שנים. שנה אחת לחצרון. שנה אחת לחמול, וירדו עמו למצרים.

רבי עובדיה מברטנורא

עריכה

• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •

כנעני תגר פי' אליבא דר' יהודה דאמ' תאומות נולדו עם השבטים ונשאום דא"כ לא היו נשותיהם כנעניות. אבל לר' (קשה לי טובא על מילי דטובינא דחכימי דהכא דהא גרסינן בפסחים פ' אלו עוברין מאמ' י"ו דף צ' דכתיב על קרא דאמר ולא יהיה כנעני עוד וכו' שכנענים ר"ל תגר והראיה מיהודה כדפירש רש"י כאן וסברתו לומר הכי דאפי' כנען ממש אפשר בא אברהם והזהיר וכו'. אי הכי מאי מפר' ואזיל מטעמא דתאומות ומאן מימר ליה דלית ליה לר' נחמיה דמלת כנעני אינו ר"ל תגר וטעמא דמדרש הזה הביאו הרב מזרחי זלה"ה הנ"ל) נחמיה דאמ' כנעניות היו אולי כי יפרש כנעני ממש כמשמעו:

פרשנות מודרנית:

ביאור ויקי

עריכה

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לח ב.

ראו: מדוע נשאו בני יעקב נשים כנעניות

בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי

וּשְׁמוֹ שׁוּעַ

למילה "שׁוּעַ" יש מספר פרושים במילון:

שׁוֹעַה - שֹׁעַ, שלה - משתייך למעמד הגבוה, אציל.
שִׁוְּעָה - קרא נואשות לעזרה; התחנן.

לסיכום - בת שוע היתה ממשפחה אצילה. יהודה אהב את אשתו וכיבד את נשואיו איתה. שני בניה הבוגרים מתו בחייה והיא נשארה עם בן צעיר אחד בלבד, ואז היא מתה לפני שהבן השלישי התחתן, ייתכן משברון לב.

וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ

מדוע יהודה לקח בת איש כנעני לאישה. יעקב ידע שיצחק פקד עליו ללכת לשאת אישה מבנות לבן, ושהכנעניות לא היו טובות בעייני אברהם, אבל בכל זאת יעקב לא הורה לבניו את מי לשאת לאישה. יעקב חשש לשלוח את בניו ללבן לשאת עוד בנות אחרי מה שהוא עבר שם, והוא חשש שבניו לא יחזרו לכנען. ייתכן שיעקב חיכה להנחיות מאלוהים. אולם נראה שיעקב היה עסוק באבלו ולא דאג לבניו. וכך היה שראובן שכב עם בלהה שפחת רחל, ויהודה החליט לשאת אישה כנענית כרצונו, ולהשיא אישה כנענית לבנו.

יוסף היה בן 17 כאשר הוא נמכר לעבדות, ויהודה היה כבן 20. כאשר בני ישראל ירדו למצרים, יוסף היה בן 39 ויהודה כבן 42, ואז היו ליהודה בנים מתמר, שהיתה אלמנתו של ער (ביאור:בראשית מו יב). ניתן להבין שיהודה נפרד מאחיו והתחתן מיד לאחר מכירת יוסף לעבדות. ייתכן שהאחים האשימו אותו וכעסו עליו.

תאור הנשואין הוא לא כל כך מכובד: ויקח ויבוא. אין חיזור, אין תשלום, אין נדוניה, אין חתונה מפוארת, ואפילו הנערה, חסרת השם, לא מתוארת. כנראה, חשיבות הנערה הזו היתה נמוכה לסיפור עמנו.

בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי

למה היה חשוב להסביר לנו שאשת יהודה היא כנענית?

האבות חיו בתרבות חרן ופעלו לפי חוקי חמורבי. בסיפור יהודה ותמר אנו פוגשים את חוק היבום אשר פותר בעיות שחוקי חמורבי פותרים בצורה שונה לגמרי. ניתן לראות בסיפור את ההשפעה הכנענית על תרבות עם ישראל, שמאוחר יותר משה הסדיר לעם ישראל.

סביר שאשת יהודה ותמר ידעו את חוק היבום הכנעני, ושאשת יהודה דחפה את יהודה לפקוד על אונן לבצע אותו למען ער בנה הבכור. כאשר אונן מת, אשת יהודה הרגישה שעולמה חרב והיא נפטרה בגיל צעיר.

חוק הייבום נועד ליצור חובה מוסרית לסעוד ולתמוך באלמנה צעירה וילדיה, כדי לשמור על שמו של המת, על נחלתו ועל משפחתו. במידה ולאלמנה לא היה בן, החוק דרש שקרוב של המת ישא את האלמנה, יביא לה בן ויטפל במשפחתה, וכך לא יתעורר באחים הרצון לרצוח אח ולרשת את חלקו, כפי שאחי יוסף קשרו לרצוח את יוסף. במידה מסוימת החוק פעל לדכא נטיה של אח להרוג את אחיו כדי לרשת אותו, כי כל עומס המשפחה יפול על האח הרוצח וחלקו בירושה לא יגדל, בניגוד לחוקי חמורבי ששם רצח אח (שלא התגלה) יגדיל את חלקו של הרוצח. החוק מחייב את אחד מבני המשפחה לשאת את האלמנה, כאשר האחים מופיעים ברשימה ראשונים, אבל כל קרוב אחר, לפי סדר קרבתו לנפטר, רשאי לייבם.

בעקבות בקשתם של בנות צלופחד, משה עדכן את חוק הייבום והחליצה והסביר שאם יש לאיש בת, הבת יורשת, אם אין בת אז אחיו יורשים, וכך הלאה (במדבר כז ז-יא). היבום אינו כפייתי ומותר לקרוב לסרב (דברים כה ט).