תרגום

ראו: השוואה: עקדת ישמעאל ועקדת יצחק

וישלחהו מעמק חברון

חברון

מדוע מציין הכתוב, שיעקב שלח את יוסף מעמק חברון?

1. הסיבה הפשוטה ביותר היא, שהדבר רלבנטי להבנת המשך הסיפור: "יזכיר הכתוב המקום אשר שלחו משם, לומר כי היה מרחק רב ביניהם, ולכן עשו עמו רעה, כי רחוקים היו מאביהם; ולהגיד כי יוסף לכבוד אביו נתאמץ ללכת אחריהם אל מקום רחוק, ולא אמר 'איך אלך והם שונאים אותי'" ( רמב"ן ) . בין חברון, מקום מגוריו של יעקב, לבין שכם, מקום המרעה של האחים, יש מרחק גדול. הדבר מסביר כיצד יכלו האחים לפגוע ביוסף.

• אולם, פירוש זה עדיין אינו מספיק להסביר מדוע מצויין דווקא עמק - למה לא נאמר "וישלחהו מחברון"?

2. יש שפירשו, שגם ההדגשה על עמק חברון, שהוא העמק הסמוך לעיר חברון, רלבנטית להבנת המשך הסיפור: " "עמק חברון עניינו העמק הסמוך לחברון. חברון המקראית מזוהה עם ג'בל א' רומידה, הסמוך למרכזה העתיק של חברון בהווה. לפי זה עמק חברון הנו העמק של ואדי אל-קינה - הנחל של חברון - שתל רומידה סמוך אליו. מדובר בעמק ממש..." "הדגשת שי" "לוחו של יוסף מעמק חברון דווקא עשויה להתפרש על פי מגמתו של הכתוב להבליט את משכנם של האבות במרחק מה מחוץ לערים הכנעניות הגדולות, והיא מושכת את תשומת הלב לעיסוק במרעה, המשמש מוטו עיקרי לפרשה זו כבר בתחילתה!" " (ד"ר ישראל רוזנסון, וישלחהו מעמק חברון - על פשוטה של פרשה ועל מדרשה ) .

3. חז"ל דרשו בכמה מקומות, שהמילה עמק רומזת לעצה עמוקה: "מעמק חברון - והלא חברון בהר, שנאמר (במדבר יג) ויעלו בנגב ויבא עד חברון! אלא, מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים (בראשית טו) כי גר יהיה זרעך" ( רש"י , ודומה לזה רבי אחא בראשית רבה פד יג , ודומה לזה רבי חנינא בר פפא בבלי סוטה יא. ) . ה' גזר, כבר בימי אברהם, שצאצאיו של אברהם יירדו למצרים, והשליחות שיעקב מטיל על יוסף בפסוקנו היא השלב הראשון בהתגשמות אותה גזירה, גם אם יעקב ויוסף כלל לא היו מודעים לכך.

"במבט ראשון דומה שדרשה זו רחוקה מפשוטו של מקרא, ואף הקושייה, עליה היא נסמכת, נשמעת מופרכת לחלוטין, שהרי רכס הרי חברון אינו רצוף ומונוליטי והוא כולל פסגות ועמקים, דוגמת העמק בו שוכן כיום הישוב היהודי בחברון. אלא שהתבוננות מדוייקת תגלה לנו, שדווקא במימד הטופוגרפי נעוץ המפתח לעומק דרשת חכמים: מקום משכן האבות היה באלוני ממרא, המזוהה בברור מבחינה ארכיאולוגית עם "רמת אל חליל" השוכנת בפסגת הר חברון (ליד 'צומת הזכוכית'), כ- 1,000 מטר מעל פני הים, ולעומתה - מצויה מערת המכפלה - בה קבורים אבות האומה - הרחק למטה "בעמק חברון". נמצא אפוא שהמקרא המדגיש: 'וישלחהו מעמק חברון', מבקש להבהיר לנו כי יוסף לא נשלח מביתו של יעקב שבהר, אלא ממערת המכפלה שבעמק, ובכך לרמוז לנו כי העיצה העמוקה של אבי האומה הטמון במקום זה, עתידה ללוות את יוסף בדרכו הארוכה לגלות מצרים." (הרב חנן פורת, מעט מן האור על בראשית, עמ' 296 )

שכם

על-פי הפשט: " "ויבוא שכמה - הלך מן הסתם בדרך שבין חברון לשכם (ראה" מפה "), בדרך גב ההר, המנצלת את סביבותיו הקרובות של קו פרשת המים המרכזי של אזור ההר, הנוחה באופן יחסי לתעבורה. דרך מקומית זו היא אחד הנתיבים החשובים בארץ ישראל." " (ד"ר ישראל רוזנסון, וישלחהו מעמק חברון - על פשוטה של פרשה ועל מדרשה ) .

וחז"ל מצאו גם כאן משמעות עמוקה: "ויבא שכמה - מקום מוכן לפורעניות שם קלקלו השבטים שם ענו את דינה שם נחלקה מלכות בית דוד שנאמר (מ"א יב) וילך רחבעם שכמה" ( רש"י )

שכם נזכרת גם בהמשך, בברכתו של יעקב ליוסף בסוף ימיו:

• (בראשית מח כב): "וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ, אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי"( פירוט )

לֶךְ נָא - עקדת יוסף

"לֶךְ נָא" - זאת בקשה ודרישה.
יעקב שולח את יוסף, ללא שומרים, מחברון לשכם. קיימת סכנה בדרכים, וכפי שנראה לאנשים אין בעיה לקחת נערים שאבדו בדרך ולהפכם לעבדים, ככתוב: "וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים, וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר, וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים" (ביאור:בראשית לז כח). בעבר, כאשר שכם לקח את דינה, יעקב היה ללא בניו, והוא החריש ולא העיז לדבר עם שכם וחמור אביו עד שבניו שבו (ביאור:בראשית לד ה). נראה שלא היה לא כוח צבאי ללא בניו. ייתכן שגם עכשו יעקב חושש לשלוח חיילים עם יוסף ולהקטין את משמר ראשו.

יעקב, בלי לדעת זאת או בכוונה, הביא את יוסף למצב של עקדת יצחק, כאשר יוסף הולך למוות. ייתכן שיעקב החליט לנסות את אלוהים ולראות האם אלוהים באמת בחר את יוסף להיות יורשו הראשי כפי שיוסף טען בחלומותיו.

נסיונות דומים קרו לישמעאל שגורש למדבר וכמעט מת, ליצחק בעקדה, ליעקב שנשלח בחוסר כל לחרן, ועכשו ליוסף. ראו: השוואה: עקדת ישמעאל ועקדת יצחק

רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן

יעקב מודע שכל רכושו בעצם שייך לבניו במות האמהות, רחל ולאה, כפי שאמר לבן: "כֹל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה, לִי הוּא, וְלִבְנֹתַי, מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה הַיּוֹם, אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ" (ביאור:בראשית לא מב), ושמעון ולוי כבשו לעצמם את שכם. יעקב חושש שבניו לקחו את רכושם ולא ישבו אליו. הוא רוצה לדעת אם בניו עזבו את כנען ושבו לחרן עם הצאן.

יעקב מבקש לדעת את שלום בניו, ואת שלום רכושו, ולכן הוא שולח את היקר לו מכל, את יוסף בנו האהוב, לתעות בשדות, ולא הולך בעצמו או שולח מלאכים.

יעקב לא מודע שאין שלום בין האחים ויוסף.

ליעקב חשוב עצמו ורכושו. האחים ויוסף הם שוליים.

רְאֵה - פשט: תסתכל מרחוק, תראה בעיניים, תרגל, תצפה מהסתר, אל תתקרב ואל תדבר. אולם לנו זה נראה כאילו שיעקב שלח אותם לשאול 'לשלומם' ולא רק לצפות.

יעקב היה יכול להדריך את יוסף, למצוא את האחים, בלי להתקרב לראות מרחוק שהצאן רועה בשלוה ולשוב. אם הצאן רועה בשלוה אז לבטח כל האחים שלומם בסדר. אולם יעקב רצה להסתיר את מטרתו האמיתית לראות שהצאן בשלום, ולכן הוא הוסיף דרישה שיוסף ישאל את שלום אחיו, חסרי השם. כך האחים לא יכעסו שיעקב מרגל אחריהם. יוסף לא ניסה להסות את עצמו או להתלבש כמו כולם אלה הלך עם כותנת הפסים שלו כדי להפגין את כבודו, וכך הוא זוהה מרחוק ומיד הרגיז את האחים.

גם ישי שלח את דוד, לבדו, לראות בשלום אחיו, אולם ישי שלח מתנות ביד דוד לאחיו ולמפקדם, ודוד היה מומחה בקלע. יעקב לא חשב שצריך לשלוח מנחה לבניו או שמירה לבנו היקר. מעניין, שבהמשך, כאשר האחים יבואו ליוסף במצרים, בפקודת יעקב הם הביאו מנחה לשליט (ביאור:בראשית מג יא).