קטגוריה:בראשית כו ז

תרגום

ראו למה אברהם ביקש משרה להגיד שהיא אחותו

וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְאִשְׁתּוֹ וַיֹּאמֶר אֲחֹתִי הִוא

להלן כל מה שלא נאמר ולא קרה:

• לא נאמר שיצחק אמר לרבקה להגיד שהיא אחותו.
• לא נאמר שרבקה אמרה שהיא אחותו.
• רק יצחק כינה את רבקה "אחות", ורק כאשר נשאל.
• לא נאמר שלקחו את רבקה.
• לא נאמר שאבימלך או אנשיו ניסו לקחת את רבקה.
• לא נאמר שביקשו לשאת את רבקה לאישה לאחר תשובתו.
• אלוהים לא הזהיר את אבימלך ולא הביא לו מחלה.

הסיפור הזה שונה מהסיפור של אברהם ושרה כי את רבקה לא לקחו.

מתי זה קרה?

לפי סדר הסיפורים עשו ויעקב כבר היו אנשים בוגרים, יעקב כבר קנה את הבכורה מעשו (ביאור:בראשית כה לג). ולאחר הביקור של אבימלך עשו היה "בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה, ויִַּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהודִּית" (ביאור:בראשית כו לד).

רבקה באה לכנען כעלמה (20). במשך 20 שנים רבקה היתה עקרה. לאחר מכן היא ילדה שני בנים שגדלו ונעשו לאנשים. עשו בבגרותו עבד בשדה ויעקב בבגרותו הכין אוכל. יעקב ביקש, ועשו הסכים למכור את הבכורה (לפחות בני 20). לפי סדר הפרקים רבקה היא לפחות כבת 60 ונשואה למעלה מ-40 שנה.

• קשה לקבל שרבקה היתה כבת 60 כאשר יצחק בא לגרר.
• קשה לקבל שרבקה נשארה יפה גם לאחר גיל 60 ושאנשים ירצו לרצוח את בעלה ולקחת אותה.
• קשה להבין איך אנשים לא ראו והבינו שרבקה היא אשתו של יצחק, הן ליצחק יש שני בנים בוגרים.
• קשה לקבל שיצחק בגיל 80 ומעלה התעסק עם רבקה בת ה-60 ומעלה בצורה שאינה יאה לאח ואחות, אך מקובלת בין בעל ואשתו, ככתוב: "וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק, אֵת, רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (ביאור:בראשית כו ח), במיוחד שרבקה לא ילדה ילדים נוספים ליצחק.
• אברהם חי עד שעשו ויעקב הגיעו לגיל 15. בסיפור אין רמז אודות מה קרה לאברהם באותה תקופה ארוכה שיצחק התגורר בגרר. האם אברהם כבר נפרד מיצחק וחי עם קטורה? בסיפור עצמו מדברים על אברהם כאילו שהוא כבר נפטר, ככתוב: "וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרו עַּבְדֵי אָבִיו, בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, סִתְּמוםּ פְּלִשְׁתִּים" (ביאור:בראשית כו טו).

בכל זאת, סביר יותר שהסיפור הזה התרחש לפני הולדת עשו ויעקב, כאשר יצחק היה כבן 50 ורבקה כבת 25, וכאשר אברהם היה בן 150 וחי עם קטורה וילדיה בחברון.

וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם

אנשי המקום שאלו את יצחק אודות רבקה. בהמשך אבימלך מזמין את יצחק לבירור, וניתן להבין מההמשך שאבימלך עצמו כבר בירר על רבקה, וידע שיצחק טוען שהאישה שאיתו היא אחותו - היינו, אישה פנויה – שכן נכתב שאבימלך אמר ליצחק: "וְאֵיךְ אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא" (ביאור:בראשית כו ט). אולם למרות שאבימלך ידע שרבקה פנויה, הוא לא ביקש את ידה לעצמו או לבנו. עם זאת, אבימלך המשיך לעקוב אחרי רבקה ולשים עליה עין מהחלון, ככתוב: "ויַַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים, בְּעַד הַחַלּוֹן" (ביאור:בראשית כו י)

כִּי יָרֵא לֵאמֹר אִשְׁתִּי פֶּן יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם

יצחק סיכן את רבקה והשאיר לאלוהים לדאוג לה, וזאת כדי להציל את חייו שלו, בדיוק כשם שעשה אביו אברהם עם שרה. יצחק ויתר וקיבל שאין ביכולתו להגן על רבקה. ^[1]

יצחק חשב שהסכנה תהיה מהמלך עצמו, ולכן הוא לא הלך לבקש הגנה מאבימלך.

אלוהים אמר ליצחק שאברהם שמר את "מִשְׁמַרְתִּי, מִצְו‍ֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (ביאור:בראשית כו ה), מכאן שאלוהים הסתכל לטובה על שני המקרים שבהם אברהם הציג את שרה כאחותו, וזה בעצם היווה אישור ליצחק לחזור על התנהגותו של אביו ולהציג את אשתו כאחותו.

פחדו של יצחק היה מוצדק. אבימלך ידע שבני עמו באמת מסוגלים לרצוח את יצחק ולקחת את אשתו, ולכן אבימלך מיד פקד: "הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶהּ ובְּאִשְׁתּוֹ, מוֹת יומָּת" (ביאור:בראשית כו יא).

חייבים להבין ששרה ורבקה היו נשים יפות מאוד. רוב האנשים נשאו את נשותיהם במשתה גדול ומפואר שאליו הוזמנו כל החברים והשכנים, וזאת כדי שכולם יידעו על הנישואין (ביאור:בראשית כט כב), (אסתר ב יח). יצחק נשא את רבקה ללא משתה מפואר ונישואיו לא התפרסמו ברבים. אנשים ידעו שאישה יפה באה מחרן וגרה באוהלה של שרה במחנה של יצחק. בימים ההם, נשים לרוב נכנסו להיריון בתוך זמן קצר לאחר שנישאו, ולכן אין יותר סכנה שאנשים יחשבו שהאישה אינה נשואה. במקרה שלנו, לפי סדר הסיפורים, עשו ויעקב כבר היו בוגרים וייתכן שאנשים לא קישרו את בניו של יצחק לאישה היפה בביתו של יצחק.

כִּי טוֹבַת מַרְאֶה הִיא

סביר שנשים, שבאו מהצפון, נראו שונות, מיוחדות ויפות בעייני אנשי כנען ומצרים.

במצרים ובגרר אנשי המקום ראו את יופייה של שרה ורבקה. ניתן להבין שבקרב המצרים והפלישתים לא היה נהוג לנעול את הנשים בבית ולכסות את גופן כדי להסתיר את יופיין. להפך, נשים הופיעו בציבור והציגו את יופיין, ואדם לא היה יכול להצטרף לעיר ולהמשיך לנהוג במנהגי מדבר זרים. רבקה כיסתה את פניה לכבוד יצחק בפגישתם הראשונה, ככתוב: "ותִַּקַּח הַצָעִּיף, ותִַּתְכָּס" (ביאור:בראשית כד סה), אך ככל הנראה רבקה לא נהגה לכסות את פניה בצעיף כדרך קבע.

הערות שוליים