קטגוריה:בראשית כא לג
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם יהוה אל עולם
המהדורה המנוקדת: וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְהוָה אֵל עוֹלָם.
פרשני המקרא
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּנְצַב נִצְבָּא בִּבְאֵר שָׁבַע וְצַלִּי תַּמָּן בִּשְׁמָא דַּייָ אֱלָהּ עָלְמָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וּנְצִיב פַּרְדֵסָא בְּבֵרָא דְשֶׁבַע חוּרְפַן וְאַתְקִין בְּגַוֵיהּ מֵיכְלָא וּמַשְׁקַיָא לַעֲבּוּרַיָא וְלִתְאוּבַיָא וַהֲוָה מַכְרִיז עֲלֵיהוֹן תַּמָן אוֹדוּ וְהֵמִינוּ בְּשֵׁם מֵימְרָא דַיְיָ אֳלָהָא עַלְמָא: |
| ירושלמי (קטעים): | וּנְצִיב אַבְרָהָם פַּרְדֵס בִּבְאֵר שָׁבַע וְאַתְקֵן בְּגַוֵיהּ מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה וְלִתְחוּמַיָא וַהֲוֹו אָכְלִין וְשַׁתְיָין וַהֲוֹו בַּעֲיָין לְמִתַּן לֵיהּ טִימֵי דִי אֲכָלוּ וּשְׁתוּ וְלָא צָבֵי לִמְקַבְּלָה מִנְהוֹן וַהֲוָה אָמַר לְהוֹן אֲבוּנָן אַבְרָהָם מִן מַה דְאָמַר וַהֲוָה עַלְמָא בְּמֵימְרֵיהּ צְלוֹן קֳדָם אֲבוּכוּן דְבִשְׁמַיָא דְמִן דִידֵיה אֲכַלְתּוּן וּשְׁתִיתְהוֹן וְלָא הֲוֹו זַעְיָן מִן אַתְרֵיהוֹן עַד זְמַן דַהֲוָה מְגַיֵיר יַתְהוֹן וּמָלִיף יַתְהוֹן אוֹרְחָא דְעַלְמָא וְאוֹדִי וְצַלִי תַּמָן אַבְרָהָם בְּשֵׁם מֵימְרָא דַיְיָ אֱלָהָא דְעַלְמָא: |
רש"י
"ויקרא שם וגו'" - על ידי אותו אשל נקרא שמו של הקב"ה אלוה לכל העולם לאחר שאוכלים ושותים אמר להם ברכו למי שאכלתם משלו סבורים אתם שמשלי אכלתם משל מי שאמר והיה העולם אכלתם (סוטה י)
מפרשי רש"י
ולמאן דאמר 'פונדק', פירוש כי ראוי אברהם לנטיעת פונדק, כי היה אברהם מתיחס אל פונדק - שבו נכנסים כל עוברים ושבים ומתאספים שם, כך היה אברהם נקרא "אב המון [גוים]" (לעיל יז, ה), מאסף כל בני אדם בעולם. ודבר זה מבואר מכמה מקומות כי אברהם נקרא "אב המון" מאסף הכל, ובשביל כך נטע פונדק לכל העולם - מאחר שהוא מאחד ומאסף הכל, והוא נותן להם קיום פרנסתם, שעל ידו מתפרנס הכל, כמו הפונדק הזה שבו נמצא הפרנסה - כך המשכת הפרנסה באה לעולם על ידי אברהם, שהוא פונדק העולם:
כלל מחלוקותיהם בזה - כי למאן דאמר 'פרדס' היה העולם מתברך על ידי אברהם, ונמשכים הכל אליו בשביל שהוא היה הנטיעה שנטע השם יתברך בראשונה, והוא יסוד לכל, ולפיכך נטע אברהם פרדס. ולמאן דאמר 'פונדק' היה הכל מתברך על ידו מפני שהוא אב המון בני אדם, מאחד הכל והאסיף אותם, ובשביל כך על ידו מתפרנס העולם, ולפיכך נטע פונדק. וכל אלו דברים הם דברי אמת, דברים ברורים מי שיודע להבין דברי אמת ודברי חכמים. ולפי הכל נטע אברהם דבר דומה ומתיחס אליו, ועל ידי זה קרא בשם ה', כי בין למאן דאמר 'פונדק' ובין למאן דאמר 'פרדס' היה אברהם מורה על מציאות השם יתברך במה שהיה אברהם הפרדס או הפונדק אשר נטע ה', והבן הדברים האלו:
ויש לפרש כי יסוד נטיעת החכמה נקרא 'פרדס' (ר' חגיגה יד ע"ב), כי כמו שהפרדס יש בו נטיעות, והנטיעות מוציאים פרי, כך היה אברהם נוטע נטיעות המושכלות שראוי לקרותן 'נטיעה', כי כמו שנטיעה היא נטיעה חזקה בארץ - כך מושכל המציאות הם נטועים חזקים, שהם קיימים אמתים. ומן מושכל הנמצאות אשר הם נטיעות חזקות ראשונות לשכל - הם עושים פרי להוציא מושכלות שניות ממנו, וזהו שנטע אברהם, שהיה עורך ומסדר סדר החכמה - שרשים אמתים בהקדמות חזקות, שהכל היו מודים בהן, וממנו היה מוציא פירות. [ו] כאשר היה אחד רוצה לדעת שום השגה - היה מביא לו מן הפרדס הזה, שהיו בו שרשי חכמות. והפרי הוא התולדה המתחייב מן החכמות, ולפיכך קאמר במדרש רבות (ב"ר נד, ו) שנטע פרדס שקרא "אשל", כלומר 'שאל מה שתשאל, ענבים תאנים רימונים'. והכוונה בזה - כל המושכל וכל השגה שהיה רוצה - היה מביא לו מן הפרדס הזה, והוא מן שרשי החכמות אשר נטע:
ומאן דאמר 'פונדק' רוצה לומר כי לא היה עיקר אברהם ללמוד חכמות לבני אדם, אלא היה מלמד להם המעשים הרצוים אצל השם יתברך והיה מגייר אותם והכניסם תחת כנפי השכינה (רש"י לעיל יב, ה), והכניס כל עוברים ושבים בעולם (סוטה דף י:), והיה מלמד אותם דרכיהם. כי לדעת הראשון לא היה מלמד אברהם רק לחכמים, וזה סובר לא כן, אלא כל עוברים - גדולים וקטנים - היה מקבל, ומכניסם תחת כנפי השכינה, והיה מלמד אותם המעשים אשר יעשו:
וזהו שאמר 'שאל מה תשאל בשר חמרא וכו. ונקראו 'בשר ויין', שהמעשים הטובים אשר יעשה האדם הוא חיות וקיום הנפש, כמו שהבשר והיין הוא פרנסת וקיום הגוף. ודוקא נקט 'בשר ויין' לפי שהבשר והיין נעשים על ידי מעשה, לא כמו התאנים והענבים שגדלו מעצמם ואין בם מעשה, כך החכמות - כאשר יש לו הקדמות אמיתות מתחייבים לו גם כן תולדות אמיתות, שהם פרי הקדמות, לכך נקראו 'תאנים וענבים'. אבל המעשים הטובים נקראים 'בשר ויין', שאלו מפרנסים הגוף על ידי מעשה, שצריך לתקן בידי אדם. ועוד ראוי להיות המעשים נקראים 'בשר ויין' שהם מפרנסים הגוף ונותנים לו פרנסה, וכן המעשים הם אשר יעשה האדם וחי בהם (ר' ויקרא יח, ה), אבל התאנים והענבים שהם באים לקנוח סעודה ואינם עיקר סעודת האדם אשר יחיה עליו, כך החכמות שהם טובים אבל אינם אשר יחיה בהם, כי אם על ידי המעשים הטובים שבהם יחיה לעולם. ובהך סברא פליגי; למאן דאמר 'פרדס' יותר סברא לומר שהיה מלמד לגדולים ולמי שיש בו חכמה עיקר יסוד החכמה, עד שהם היו עומדים על אמיתת השם יתברך, וזהו יותר עיקר וגדול מאוד. ולדעת מי שאמר 'פונדק' היה מלמד לרבים גדולים וקטנים, וזה יותר עדיף. והבן הפירוש הזה גם כן, ועם שהפירוש האמתי אשר הוא נבחר פירוש הראשון, מכל מקום גם פירוש זה נכון ואמת. ואם תשכיל ותבין - כי שורש אחד אמת וגזע צדק לשניהם:
[כט] על ידי אשל. דאם לא כן למה "ויקרא שם בשם ה'" (כ"ה ברא"ם):
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וַיִּקְרָא שָׁם... – עַל יְדֵי אוֹתו אֵשֶׁל נִקְרָא שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱלוֹהַּ לְכָל הָעוֹלָם. לְאַחַר שֶׁאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים אוֹמֵר לָהֶם: בָּרְכוּ לְמִי שֶׁאֲכַלְתֶּם מִשֶּׁלּוֹ! סְבוּרִים אַתֶּם שֶׁמִּשֶּׁלִּי אֲכַלְתֶּם? מִשֶּׁל מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם אֲכַלְתֶּם (סוטה י' ע"א)!
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ובמדרש ויטע אשל א' אכילה שי"ן שכיבה ל' לויה. והן הן אותיות של שא"ל. כי אברהם היה אומר לכל עובר ושב שאל מה אתן לך ונותן לו כל מה ששואל
ודע כי מצות לויה היא גמר המצוה באכסניא ותכלית השכר. וכן כתוב (בראשית יח) ואברהם הולך עמם לשלחם ומתרגמינן לאלואיהון וסמך לו מיד וה' אמר לבאר כי בזכות הלויה בא אליו הדבור לגלות לו ענין סדום. וכן כתוב (תהלים קלה) כי יעקב בחר לו יה קרי בחר לויה. וכן נרמז באליעזר באמרו אל תאחרו אותי וה' הצליח וגו', ושיעור לויה כתבתי בפסוק ואברהם הולך עמם לשלחם, ובמסורת תרי ויטע בספרא ריש פסוק האחד, (בראשית ב) ויטע גן בעדן מקדם. השני באברהם. וזה ללמדך שכל המחזיק במצות אכסניא יורש גן עדן.
ויקרא שם בשם ה'. לשון קריאה והכרזה. וכן יקרא איש חסדו כי שם ה' אקרא וכוונת הכתוב כי אברהם מכריז ומודיע לבריות שהעולם מחודש ויש לו מנהיג יחיד וקדמון. ועל כן יאמר כי ההכרזה הזאת היתה בשם ה' היחיד אל עולם הקדמון אשר הויתו ואלהותו קודם העולם והוא שאמר אל עולם כלומר שקדם לעולם. או יהיה ויקרא כמו ויתפלל, כדעת אונקלוס ע"ה, והוא מלשון (תהלים ל) אליך ה' אקרא.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
עץ שתחתיו היה מאכיל לאורחים, ולמי שהיה קולט האילן היה מבחין איכותו. ובזה יאמר כי גם שם "נטע אשל" הוא אילן, ועל ידי האכיל תחתיו אורחים היה קורא בשם ה' וכו'. שאשר היו מזכירין שם ה' בתחלה לא היו אומרים שהוא אל עולם, כי אם שעל השמים כבודו. והוא הקריא בפיהם כי בשם ה' שהיו מזכירים לסמוך בשם ולומר אל עולם, שיאמרו ה' אל עולם ולא ה' בלי הזכיר בו אל עולם:
(לד) ואמר "ויגר בארץ פלשתים ימים רבים" שעם היותו שם ימים רבים לא קבע מקום כי אם כגר הולך ונוסע בכללות
ארץ פלשתים, להקריא שמו של הקב"ה בכל הארץ ההיא, וזהו "ויגר" שהיה כגר עם היותו שם "ימים רבים":ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויטע אשל בבאר שבע. מלמד שנטע פרדס ונטע בו כל מיני מגדים. ר' יהודה ור' נחמיה, חד אמר פרדס, וחד אמר פונדק. בשלמא למאן דאמר פרדס, היינו דכתיב ויטע; אלא למאן דאמר פונדק, מאי "ויטע"? כדכתיב: "ויטע אהלי אפדנו".
ויקרא שם בשם ה' אל עולם. אל תקרי ויקרא אלא "ויקריא", מלמד שהקריא אברהם אבינו שמו של הקב"ה לכל עובר ושב. לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם: וכי משלי אכלתם? והלא ממי שלו כל העולם כלו אכלתם, הודו וברכו ושבחו למי שאמר והיה העולם:
רבי יהודה אומר: 'שאל', מה תשאל? ענבים תאנים רמונים. רבי נחמיה אומר: אשל, פונדק, אמר לו: 'שאל', מה תשאל? קופר חמר ביעין. ר' זעירא בשם ר' יהודה בר סימון: אשל זה סנהדרין, כמא דאת אמר: ושאול יושב בגבעה תחת האשל ברמה. על דעתיה דרבי נחמיה דהוא אמר אשל פונדק, אברהם וכו':
ראו גם
ויקי על הפסוק
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כא לג.
וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע
מדוע אברהם נטע אשל?
עץ האשל הוא בעל תכונות חשובות:
- עץ האשל גדל במדבר וצורך כמות נמוכה של מים.
- האשל הוא עץ גבוה ולכן יראה מרחוק ע"י אנשים המחפשים מים.
- תוחלת החיים של עץ האשל היא ארוכה (כ-150 שנים) כך שהעץ יכול לסמן את מיקום הבאר למשך דורות. גיל העץ מראה שהבאר הזאת קיימת זמן רב, מאז שתילת העץ, ולא באר חדשה שרק נחפרה.
- עץ האשל מצל ומקרר את סביבתו, מה שמקל על החיים במדבר.
נטיעת העץ היתה מעשה של הוכחת בעלות. אברהם קבע עובדה בשטח ולמעשה פסק שהבאר הזאת שייכת לו ונחפרה על ידו. אברהם, במעשיו, לימד אותנו את חשיבות נטיעת עצים בארצנו.
גודל העץ ביטא את משך הזמן שהבאר השתייכה לאברהם. עד היום אנשים נוקטים בשיטה הזו בנטיעת מטעי עצי זית באדמות השנויות במחלוקת, ונוצר מאבק על שמירת העצים כהוכחה לבעלות ושייכות.
וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם יְהוָה אֵל עוֹלָם
"וַיִּקְרָא שָׁם", במקום ההוא, אברהם קרא בשם ה', אברהם התפלל לאדוני במקום ההוא. אברהם בירך את אלוהים והודה לו על עזרתו.
אברהם לא קרא לעץ או למקום בשם אדוני. אברהם פשוט בירך את אדוני בשמו, כאלוהים היחיד של כל הארץ והעולם לעולם ועד.
מקובל שאנשים חופרים באר בקרבת עצים ושיחים, הרי זהו סימן שיש מים בעומק לא רב. כאן אברהם שתל את העץ לאחר שהוא מצא את הבאר בעזרת אדוני, ולכן הוא מעניק את הכבוד לאדוני ולא לעץ האשל.
- דף מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מפורט של הפסוק
- דפים באתר ויקיטקסט המקשרים לפסוק
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית כא לג"
קטגוריה זו מכילה את 17 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 17 דפים.