קטגוריה:בראשית יט טז

תרגום

בְּחֶמְלַת יְהוָה

אדוני עצמו פקד על המלאך.

חמל

לרחם, לחוש רחמים, לחוש חמלה; לחוס, להשאיר בחיים, לא להמית, להימנע מלפגוע, "ותַַּחְמֹל עָלָיו ותַֹּאמֶר, מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה" (שמות ב ו). כאשר אדם חומל על מישהו מדובר במידת הרחמים ולא במידת הצדק והמשפט, הן נאמר: "לֹא תַעֲשׂו עָּולֶ בַּמִּשְׁפָּט, לֹא תִשָּׂא פְּנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְנֵי גָדוֹל, בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט טו), "וְלֹא תָחוֹס עֵינֶךָ נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ עַיִן בְּעַיִן שֵׁן בְּשֵׁן יָד בְּיָד רֶגֶל בְּרָגֶל" (דברים יט כא), "וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו" (דברים יג ט).

עם זאת, לא נאמר שלוט חטא ולכן אין לרחם עליו.

וַיִּתְמַהְמָהּ

למה?
האם לוט לא האמין למלאכים? הוא הרי ראה שהם הצילו אותו בערב הקודם.
האם לוט רצה להישאר עם משפחתו ובנותיו וחתניו?
האם היה חבל ללוט על רכושו?
האם לוט הטיל ספק בזכותו להינצל?
האם לוט חשב שהוא רשע כיתר אנשי העיר?
האם לוט העדיף למות מאשר להימלט (המילה להימלט נושאת מטען שלילי - עבד נמלט, עריק) ?
האם לוט רצה למנוע מהמלאכים להחריב את העיר?
בכל מקרה, לוט התמהמה עד שהמלאכים התעצבנו, ביקשו רשות מפורשת מאדוני, ככתוב "בְּחֶמְלַת יְהוָה" ולא בחמלתם, תפסו אותו בכוח "ויַַּחֲזִיקו הָּאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ ... ויַֹּצִאֻהו וּיַַּנִּחֻהוּ מִחוץּ לָעִיר". מכיוון שאלוהים פקד על המלאך להשאיר בחיים את לוט, המלאך הסביר ללוט "כִּי לֹא אוכַּל לַעֲשׂוֹת דָּבָר, עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה" (ביאור:בראשית יט כב).

צדיק

לוט עשה מעשה צדקה כאשר הכניס את הזרים לביתו, וכאשר יצא להגנתם וסיכן את בנותיו וביתו. עם זאת, לא קיימים תיאורים נוספים למעשיו הטובים של לוט לפני המקרה הזה, ואנו רואים שזה המקרה הראשון שבו לוט מוכיח את אנשי סדום להמנע מלפגוע בזרים, כי הנה כתוב "הָאֶחָד בָּא לָגורּ ויִַּשְׁפֹּט שָׁפוֹט עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם" (ביאור:בראשית יט ט). כלומר, עד הרגע הזה לוט אף פעם לו הוכיח את אנשי סדום ולא ניסה לשנות את דרכם הרעה או לצאת מהעיר.

סיכום

אם בזכות התנהגותו או בזכות אברהם, או בזכות שיצא עם אברהם מאור כשדים, או שהוא לא היה צדיק כדי להציל את העיר אבל מספיק הגון כדי להישאר בחיים, אלוהים ריחם על לוט והצילו.
או כשם שבת פרעה ריחמה על משה למען תפקידו הגדול, כך ריחם אדוני על לוט למען דוד המלך, נינו של בועז ורות המואביה. לכן אלוהים היה חייב להציל את לוט אפילו כנגד רצונו.