קטגוריה:בראשית ב יט
ויצר יהוה אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק)
* * *
וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ.
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק)
* * *
וַיִּצֶר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים מִן־הָֽאֲדָמָ֗ה כָּל־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְאֵת֙ כָּל־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וַיָּבֵא֙ אֶל־הָ֣אָדָ֔ם לִרְא֖וֹת מַה־יִּקְרָא־ל֑וֹ וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִקְרָא־ל֧וֹ הָֽאָדָ֛ם נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה ה֥וּא שְׁמֽוֹ׃
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק) - עזרה - תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יִּצֶר֩ יְהוָ֨ה אֱלֹהִ֜ים מִן־הָֽ/אֲדָמָ֗ה כָּל־חַיַּ֤ת הַ/שָּׂדֶה֙ וְ/אֵת֙ כָּל־ע֣וֹף הַ/שָּׁמַ֔יִם וַ/יָּבֵא֙ אֶל־הָ֣/אָדָ֔ם לִ/רְא֖וֹת מַה־יִּקְרָא־ל֑/וֹ וְ/כֹל֩ אֲשֶׁ֨ר יִקְרָא־ל֧/וֹ הָֽ/אָדָ֛ם נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה ה֥וּא שְׁמֽ/וֹ׃
(ראה פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק)
* * *
ראו פסוק זה: במהדורה המבוארת • שאלות ותשובות באתר אתנ"כתא • קישורים באתר סנונית
תרגום
אונקלוס: וברא יי אלוהים מן ארעא כל חית ברא וית כל עופא דשמיא ואייתי לוות אדם למחזי מא יקרי ליה וכול דהוה קרי ליה אדם נפשא חיתא הוא שמיה:
ירושלמי - יונתן: וּבְרָא יְיָ אֱלהִים מִן אַדְמְתָא כָּל חֵיוַת בְּרָא וְיַת כָּל עוֹפָא דִשְׁמַיָא וְאַיְיתֵי לְוַת אָדָם לְמֵחְמֵי מַה יְהֵי קָרֵי לֵיהּ שׁוּם וְכָל דְקָרֵי לֵיהּ אָדָם נַפְשָׁא מִן חַיְיתָא הוּא שְׁמֵיהּ:
ירושלמי (קטעים):
רש"י (כל הפרק)
"ויצר וגו' מן האדמה" - (חולין כז) היא יצירה היא עשייה האמורה למעלה ויעש אלהים את חית הארץ וגו' אלא בא ופי' שהעופות נבראו מן הרקק לפי שאמר למעלה מן המים נבראו וכאן אמר מן האדמה נבראו ועוד למדך כאן שבשעת יצירתן מיד בו ביום הביאם אל האדם לקרות להם שם ובדברי אגדה (ב"ר) יצירה זו לשון רידוי וכבוש כמו (דברים כ) כי תצור אל עיר שכבשן תחת ידו של אדם
"וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה וגו'" - סרסהו ופרשהו כל נפש חיה אשר יקרא לו האדם שם הוא שמו לעולםרמב"ן (כל הפרק)
"אשר יקרא לו האדם נפש חיה" - לשון רש"י סרסהו ופרשהו וכל נפש חיה אשר יקרא לו האדם שם הוא שמו לעולם ורבי אברהם אמר כי למ"ד "אשר יקרא לו" נמשך וכל אשר יקרא לו האדם לנפש חיה הוא שמו לעולם ויתכן שיהיה פירושו בענין העזר והכוונה לומר כי האדם נפש חיה כמו שאמר ויהי האדם לנפש חיה (לעיל ב ז) וכמו שפירשתי והביא לפניו המינין כולן וכל מין מהם שיקראנו האדם בשמו ויאמר בו שהוא נפש חיה כמותו הוא יהיה שמו ויהיה לו לעזר כנגדו והוא קרא לכולן ולא מצא לעצמו עזר שיקרא לו "נפש חיה" כשמו
נתינת השמות לבעלי החיים על ידי אדם הראשון
(בראשית ב יט): "וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לו, וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לו הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ".
לאחר שה' יצר את האדם, הוא יצר מהאדמה 'עותקים' של כל החיות, והביא אל האדם כדי שייתן להם שמות.
שם מציין יחס סובייקטיבי ; השם שהאדם נותן לחיה משקף את היחס של האדם אל החיה. ה' הביא את החיות אל האדם כדי לבחון מהו יחסו של האדם אל כל אחת מהן, והאם יש חיה שהאדם מרגיש שהיא מתאימה להיות בת-זוגו. כשה' ראה, שהוא נתן לכל חיה שם אחר, ואף אחד מהשמות לא ביטא תחושה של קשר וקירבה, הוא החליט ליצור לו אישה מבשרו (אראל) .
ואכן, לאחר שהאדם מצא את בת-זוגו, הוא ביטא את שמחתו בשם שנתן לה: " "זאת הפעם עצם מעצמיי ובשר מבשרי, לזאת ייקרא אישה" "כי" "מאיש" "לוקחה זאת" "; וגם לאחר פרשת גן-עדן, כשהיחסים ביניהם השתנו והם כבר לא היו שווים זה לזה, השינוי ביחסים התבטא גם בשינוי שם (בראשית ג כ): מ"אישה" ל"חווה".
ומדוע ה' לא ברא את האישה מייד, וכי ה' לא ידע שהאדם ישמח יותר באישה שהיא "בשר מבשרו"?
- ייתכן שה' רצה שהאדם יאהב את האישה שקיבל וישמח בה, ולכן הביא לו קודם את כל שאר היצורים, כדי שיראה שאף יצור אחר לא מתאים להיות "עזר כנגדו", וישמח כשיפגוש סוף-סוף את בת-זוגו האמיתית ( שד"ל ) . ראו לא טוב היות האדם לבדו .
כל חיה מייצגת תכונת-אופי מסויימת. כשהאדם מתבונן בחיות, הוא משליך עליהן את תכונות האופי שלו ונותן להן שמות בהתאם (ישנה שיטה טיפולית המשתמשת בתופעה זו כדי לעודד ילדים לחשוף את הרגשות שלהם - הילד מתבונן בחיה, המטפל שואל אותו מה החיה מרגישה, והתשובה של הילד משקפת את הרגשות שלו עצמו). ה' הביא את החיות אל האדם, כדי שהאדם ילמד להכיר את עצמו, את רגשותיו ואת תכונות האופי שלו - כדי שיהיה מוכן לאיחוד עם בת-זוגו (גליה) .
פירושים ונושאים נוספים בפסוק
א. האם החיות נבראו אחרי האדם?
לא, החיות נבראו לפני האדם, כפי שמתואר בפרק א. פרק ב מתאר את אירועי היום השישי שבו נברא האדם (ראו בריאת האדם - כלל ופרט ). בתחילת הפרק מסופר ה' נטע את גן העדן, למרות שהצמחים נבראו כבר ביום השלישי - ה' יצר "עותקים" נוספים של העצים ונטע אותם בגן עבור האדם. כך גם בפסוק שלנו - ה' יצר "עותקים" של החיות והביא אותם לגן עבור האדם. החיות נבראו רק לא מזמן, הן בוודאי היו עסוקות (בפריה ורביה), ה' לא רצה להפריע להם ולכן יצר עותקים חדשים.
ב. מה משמעות הקריאה בשמות?
1. פירשנו למעלה שהקריאה בשמות מבטאת את יחסו האישי של האדם אל החיות, את רגשותיו ביחס אליהם ואת תכונות האופי שלו שהוא משליך עליהן.
2. ויש אומרים שהקריאה בשמות היא פעולה מדעית - האדם היה אמור לתת לכל בעל-חי שם שמשקף את המהות שלו; והם מסיקים מכאן, שהאדם לפני החטא היה חכם גדול בחכמת הטבע.
-
-
- אולם, פירוש זה אינו מתאים להקשר - הקריאה בשמות נעשתה מייד לאחר ש בראשית ב יח: " "וַיֹּאמֶר ה' אל" "הים: 'לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ, אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ'" ". מה הקשר בין ההחלטה של ה', לעשות לאדם "עזר כנגדו", לבין המשימה ה'זואולוגית' שהטיל עליו?!
-
3. ויש אומרים, שהקריאה בשמות מבטאת שלטון - " "והמכוון בקריאת השמות, שיהיה אדון עליהם" " (שד"ל; ראו קריאות ושמות במעשה בראשית ).
-
-
- אולם גם פירוש זה אינו מתאים להקשר, מאותה סיבה.
-
ג. וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו
ישנן כמה דרכים לפרש את סוף הפסוק "וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו":
1. "וכל אשר יקרא לו האדם, לכל נפש חיה, הוא שמו "; "כל שם שהאדם ייתן לכל נפש חיה, הוא יהיה שמה". " "נפש חיה הוא פירוש מלת לו , כמו (שמות ב ב) " ותראהו את הילד ", (יהושע א ב) " אשר אנכי נותן להם לבני ישראל ". והשמיט מלת "לכל", שלא לכפול מלת כל שהתחיל בה.." " (ראב"ע, שד"ל ) .
2. "כל יצור חי שהאדם ייתן לו את השם 'נפש חיה' - זה יהיה שמו". האדם עצמו נקרא " נפש חיה " (פסוק ז), ואילו הוא היה מוצא יצור חי שמתאים לו, הוא מן הסתם היה קורא לו באותו שם - "נפש חיה"; מטרת הקריאה בשמות היתה לראות אם האדם יצליח למצוא יצור חי שראוי להיקרא "נפש חיה" כמוהו.
אמנם, לאחר שהאדם מצא את בת-זוגו, הוא לא קרא לה "נפש חיה", כי בניגוד אליו, היא לא נבראה ישירות מהאדמה, אלא נלקחה מגופו, ולכן בחר האדם שם מתאים יותר עבורה - שם שמבטא את העובדה שהיא נלקחה ממנו - "אשה".
ד. איך אפשר לזווג חיה לאדם?
רעיון די מוזר הוא לזווג לאדם חיה כלשהי. והלא כל אחד מהם זכר ונקבה, ולמה שאדם יהיה שונה?
אלא אם כן האדם שנברא לא היה זכר, לכן לא שייך לזווג לו נקבה. האדם שנברא היה יצור כפול- "זכר ונקבה ברא אתם". "הוא" שהוא "הם" שהוא זכר ונקבה, כי צלם אלוקים הוא לא זכר, כי אלוקים לא זכר. (דוד אקסלרוד) .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2010-12-14.
הנוסח בכל מהדורות המקרא בויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
דפים בקטגוריה "בראשית ב יט"
דף קטגוריה זה כולל את 9 הדפים הבאים, מתוך 9 בקטגוריה כולה.