תרגום

אונקלוס: וברא יי אלוהים מן ארעא כל חית ברא וית כל עופא דשמיא ואייתי לוות אדם למחזי מא יקרי ליה וכול דהוה קרי ליה אדם נפשא חיתא הוא שמיה:

ירושלמי - יונתן: וּבְרָא יְיָ אֱלהִים מִן אַדְמְתָא כָּל חֵיוַת בְּרָא וְיַת כָּל עוֹפָא דִשְׁמַיָא וְאַיְיתֵי לְוַת אָדָם לְמֵחְמֵי מַה יְהֵי קָרֵי לֵיהּ שׁוּם וְכָל דְקָרֵי לֵיהּ אָדָם נַפְשָׁא מִן חַיְיתָא הוּא שְׁמֵיהּ:

ירושלמי (קטעים):

"ויצר וגו' מן האדמה" - (חולין כז) היא יצירה היא עשייה האמורה למעלה ויעש אלהים את חית הארץ וגו' אלא בא ופי' שהעופות נבראו מן הרקק לפי שאמר למעלה מן המים נבראו וכאן אמר מן האדמה נבראו ועוד למדך כאן שבשעת יצירתן מיד בו ביום הביאם אל האדם לקרות להם שם ובדברי אגדה (ב"ר) יצירה זו לשון רידוי וכבוש כמו (דברים כ) כי תצור אל עיר שכבשן תחת ידו של אדם

"אשר יקרא לו האדם נפש חיה" - לשון רש"י סרסהו ופרשהו וכל נפש חיה אשר יקרא לו האדם שם הוא שמו לעולם ורבי אברהם אמר כי למ"ד "אשר יקרא לו" נמשך וכל אשר יקרא לו האדם לנפש חיה הוא שמו לעולם ויתכן שיהיה פירושו בענין העזר והכוונה לומר כי האדם נפש חיה כמו שאמר ויהי האדם לנפש חיה (לעיל ב ז) וכמו שפירשתי והביא לפניו המינין כולן וכל מין מהם שיקראנו האדם בשמו ויאמר בו שהוא נפש חיה כמותו הוא יהיה שמו ויהיה לו לעזר כנגדו והוא קרא לכולן ולא מצא לעצמו עזר שיקרא לו "נפש חיה" כשמו

נתינת השמות לבעלי החיים על ידי אדם הראשון

(בראשית ב יט): "וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לו, וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לו הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ".

לאחר שה' יצר את האדם, הוא יצר מהאדמה 'עותקים' של כל החיות, והביא אל האדם כדי שייתן להם שמות.

שם מציין יחס סובייקטיבי ; השם שהאדם נותן לחיה משקף את היחס של האדם אל החיה. ה' הביא את החיות אל האדם כדי לבחון מהו יחסו של האדם אל כל אחת מהן, והאם יש חיה שהאדם מרגיש שהיא מתאימה להיות בת-זוגו. כשה' ראה, שהוא נתן לכל חיה שם אחר, ואף אחד מהשמות לא ביטא תחושה של קשר וקירבה, הוא החליט ליצור לו אישה מבשרו (אראל) .

ואכן, לאחר שהאדם מצא את בת-זוגו, הוא ביטא את שמחתו בשם שנתן לה: " "זאת הפעם עצם מעצמיי ובשר מבשרי, לזאת ייקרא אישה" "כי" "מאיש" "לוקחה זאת" "; וגם לאחר פרשת גן-עדן, כשהיחסים ביניהם השתנו והם כבר לא היו שווים זה לזה, השינוי ביחסים התבטא גם בשינוי שם (בראשית ג כ): מ"אישה" ל"חווה".

ומדוע ה' לא ברא את האישה מייד, וכי ה' לא ידע שהאדם ישמח יותר באישה שהיא "בשר מבשרו"?

- ייתכן שה' רצה שהאדם יאהב את האישה שקיבל וישמח בה, ולכן הביא לו קודם את כל שאר היצורים, כדי שיראה שאף יצור אחר לא מתאים להיות "עזר כנגדו", וישמח כשיפגוש סוף-סוף את בת-זוגו האמיתית ( שד"ל ) . ראו לא טוב היות האדם לבדו .

כל חיה מייצגת תכונת-אופי מסויימת. כשהאדם מתבונן בחיות, הוא משליך עליהן את תכונות האופי שלו ונותן להן שמות בהתאם (ישנה שיטה טיפולית המשתמשת בתופעה זו כדי לעודד ילדים לחשוף את הרגשות שלהם - הילד מתבונן בחיה, המטפל שואל אותו מה החיה מרגישה, והתשובה של הילד משקפת את הרגשות שלו עצמו). ה' הביא את החיות אל האדם, כדי שהאדם ילמד להכיר את עצמו, את רגשותיו ואת תכונות האופי שלו - כדי שיהיה מוכן לאיחוד עם בת-זוגו (גליה) .