קטגוריה:בראשית א טז

תרגום

אונקלוס: ועבד יי ית תרין נהוריא רברביא ית נהורא רבא למשלט ביממא וית נהורא זעירא למשלט בליליא וית כוכביא:

ירושלמי - יונתן: וַעֲבַד יְיָ יַת תְּרֵין נְהוֹרַיָא רַבְרְבַיָא וַהֲווֹן שָׁוִין בְּאִיקְרֵהוֹן עֶשְרִין וְחַד שָׁעִין בָּצִיר מִנְהוֹן שִׁית מְאָה וּתְרֵין שׁוּבְעִין חוֹלְקֵי שַׁעֲתָּא וּמִן בָּתַר כֵּן אִישְׁתָּעִית סִיהֲרָא עִילוֹי שִׁמְשָׁא לִישָׁן תְּלִיתָאֵי וְאִזְדְעָרַת וּמַנֵי יַת שִׁמְשָׁא דַהֲוָה נְהוֹרָא רַבָּא לְמִישְׁלַט בִּימָמָא וְיַת סִיהֲרָא דַהֲוָה נְהוֹרָא זְעֵירָא לְמִשְׁלַט בְּלֵילְיָא וְיַת כּוֹכְבַיָא:

ירושלמי (קטעים):

"הַמְּאוֹרוֹת הַגְּדוֹלִים" - שוים נבראו, ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה "אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד".

"וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים" - מלמד שלא נהיו אלו המאורות מגוף הרקיע אבל גופים (נטבעים) נקבעים בו

(בראשית א טז): "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים: אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה; וְאֵת הַכּוֹכָבִים"

הפסוק מעורר כמה שאלות:

1. מדוע נקרא הירח "מאור", והרי אינו מייצר אור מעצמו, אלא רק מחזיר את אור השמש?
2. מדוע נקרא הירח בתחילת הפסוק "מאור גדול", והרי אינו גדול כלל - הוא קטן יותר מהכוכבים?
3. ומדוע נקרא הירח בסוף הפסוק "המאור הקטן"?

כדי לענות לשאלות אלו, נשים לב שבכל הפרשה לא נזכרו "שמש" ו"ירח" אלא רק המילה "מאור". ע"פ קונקורדנציה אבן-שושן, "מאור = גוף שמפיץ אור". כלומר, עיקר ההתייחסות אל השמש ואל הירח בפרשה זו היא מבחינת האור שהם מפיצים ושמגיע אלינו. ולכן:

1. הירח נקרא "מאור" כי הוא מפיץ אור - אמנם לא את האור שלו אלא "אור ממוחזר", אך עדיין הוא מפיץ אור שמגיע אלינו (לתשובות נוספות ראו משמעות של שמות-עצם שמתחילים באות מ).
2. הירח הוא אחד משני "המאורות הגדולים", כי הוא אחד משני הגופים שמפיצים הכי הרבה אור שמגיע אלינו. אפשר גם להסביר שמבחינת האדם הצופה במאורות מכדור הארץ השמש והירח אכן שוים. השמש אומנם גדולה פי 400 מהירח, אך גם רחוקה פי 400 ממנו, ולכן הם נראים לנו כאילו הם באותו הגודל, והדבר במיוחד בולט בליקוי חמה [ע"פ הרב פרופ' נתן אביעזר בספרו "בראשית ברא"].
3. הירח הוא "המאור הקטן" כי הוא הקטן יותר, מבחינת הפצת האור, מבין שני המאורות הגדולים.

וכך כתב שד"ל: (שד"ל על בראשית א טז): "את שני המאורות הגדולים - השמש והירח, כי שניהם מאירים לארץ יותר משאר הכוכבים, ובבחינה זו שעליה נקראו מאורות, הם גדולים מחבריהם; ואעפ"י שהירח במידת גולמו קטון משאר כוכבים, ואעפ"י שהירח אין לו אור כלל מעצמו, לא דיברה תורה אלא בבחינת בני אדם, והרי אנו מקבלים מן הירח אור הרבה והוא לכן מאור גדול. את המאור הגדול ואת המאור הקטון - אעפ"י שאורם מרובה משאר כוכבים הם שונים זה מזה, שאור האחד מרובה מאור האחר, וזה גדול וזה קטון בבחינת האורה שאנו מקבלים מהם".