קטגוריה:במדבר יא ט

<< | ספר במדבר • פרק י"א • פסוק ט' | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב:

וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו

המהדורה המנוקדת:

וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה יֵרֵד הַמָּן עָלָיו.

המהדורה המוטעמת:

וּבְרֶ֧דֶת הַטַּ֛ל עַל־הַֽמַּחֲנֶ֖ה לָ֑יְלָה יֵרֵ֥ד הַמָּ֖ן עָלָֽיו׃

המהדורה הדקדוקית:

וּ/בְ/רֶ֧דֶת הַ/טַּ֛ל עַל־הַֽ/מַּחֲנֶ֖ה לָ֑יְלָה יֵרֵ֥ד הַ/מָּ֖ן עָלָֽי/ו׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת וסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה.

לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וְכַד נָחֵית טַלָּא עַל מַשְׁרִיתָא בְּלֵילְיָא נָחֵית מַנָּא עֲלוֹהִי׃
ירושלמי (יונתן):	וְכַד נָחִית טַלָא עַל מַשִׁרְיָיתָא בְּלֵילְיָא הֲוָה נָחִית מַנָא עֲלוֹי:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(ט) "וברדת", אחר שספר שלש המגרעות שהיה במן אצל הרשעים, וכבר הזכיר (בפסוק ז') שנים שהיה לשבח אצל הצדיקים כמ"ש והמן כזרע גד הוא, ולא הזכיר שהצדיקים ירד להם המן אל פתח בתיהם ולא הוצרכו ללקטו בשדה, לכן אמר פה כי לצדיקים ברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו במתנה, ולא הוצרכו לאספו מן השדה, וכבר כתבתי בזה בפי' פ' המן בפרשת בשלח עיי"ש, ור"ל שהלקיטה היה רק בסבת מעשה הרשעים:

מדרש ספרי

עריכה

• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •

וברדת הטל. מלמד שהיה יורד על האיסקופים ועל המזוזות. יכול יהיו אוכלים מטונף ומלוכלך? - ת"ל שמות טז והנה על פני המדבר דק מחוספס, כגליד היה יורד תחילה, ונעשה לארץ כמין סק בקוטלא, והמן יורד עליו; ומשם היו ישראל מלקטים ואוכלים - הרי למטה. אבל למעלה, יכול יהיו השקצים והזבובים שוכבים עליו? ת"ל שמות טז ותעל שכבת הטל. מלמד שהיה מונח כמין דלוסקמא, והם קורים קריאת שמע ומתפללים, ואדם יוצא לפתח ביתו, ומלקט פרנסתו ופרנסת ביתו! ואחר כך שמות טז וחם השמש ונמס.

כיוצא בדבר ר' שמעון אומר: מפני מה לא היה יורד בפעם אחד בשנה? כדי שיהפכו את לבן לאביהם שבשמים. משל למה הדבר דומה? למלך שגזר על בנו להיות מפרנסתו פעם אחת בשנה, ולא היה מקביל פני אביו אלא בשעת פרנסתו. פעם אחת חזר וגזר עליו, להיות מפרנסתו בכל יום. אמר הבן: אפילו איני מקבל פני אבי אלא בשעת פרנסתי - דיי לי. כך ישראל: היו בביתו של אדם חמש זכרים או חמש נקיבות - היה יושב ומצפה ואומר: שמא לא ירד המן למחר, ונמצינו מתים ברעב? יהי רצון מלפניך שירד! ונמצאו הופכים את לבם לשמים.

כיוצא בדבר ר' דוסתאי ברבי יוסי אומר: מפני מה לא ברא המקום חמים בירושלים כחמי טבריה? - כדי שלא יאמר אדם לחבירו נלך ונעלה לירושלים, הא אם אין אנו עולים אלא בשביל רחיצה אחת דיינו! ונמצאת עלייה שלא לשמה.