קטגוריה:במדבר טו כח

מלבי"ם - התורה והמצוה

מד. וכפר הכהן על הנפש השוגגת בחטאה בשגגה דרשו שמ"ש בחטאה בשגגה היינו שעבירה גוררת עבירה. שבודאי תחילה עבר עבירה קלה בשוגג ועל ידי כן שגג בע”ג. וז"ש בחטאה בשגגה להוציא את דקדוקי עכו”ם. ופי' בז”א מגפף ומנשק שהוא רק בלאו, ושמ"ש שיהיה חיב בדקדוקיו היינו שיהיה חיב סקילה כמו ביתר מצות, למשל בעריות עשו המערה כגומר, והדברים זרים מאד כמוובן.

והגר”א מחק פסקא זו. ויל"פ על פי מ"ש במנחות (דף קט) וכפר הכהן על הנפש השוגגת מכאן שהכהן מתבפר ע"י עצמו. ר"ל ממ"ש וכפר על הנפש יצוייר הנפש כנושא בפני עצמו שגוף הכהן מכפר על נפשו כשחטאה. ושם מוכיח לרב ששת שמיירי שחטא בשחיטה בשוגג, ששחיטה אינה שירות. וכמ"ש הרמב"ם (סוף פ"ט מה' באהמ”ק) וזה קרא פה דקדוקי עכו"ם. ר"ל הדין הנאמר לדקדק על עכו"ם שכהן שעבד לע”ג נפסל מעבודה, לא שייך אם שחט לע"ג. ועל זה אמר שהיה בדין שדקדוק זה יהיה גם בשחיטה. שהרי מצות קלות של עכו"ם כגון אם גפף ונשק הרי הוא חייב בדקדוקיו. ר”ל צריך לשמור דקדוקיו שלא יעבוד עוד במקדש, אף שאין בהם רק לאו. עבודה חמורה הייו שחט לעבודה זרה אינו דין שיהיה חיב בדקדוקיו. ר"ל שצריך לשמור דקדוקיו שלא יעבוד עוד במקרש. תלמוד לומר בחטאה בשגגה, שמזה למד שהכהן מתכפר ע”י עצמו, והרי נפסל לעבודה ע"י שעבד עכו"ם בשוגג. מזה מבואר שאם שחט בשוגג לעכו"ם אינו חייב בדקדוק הזה שהחמיר עליו שלא יעבוד במקדש.

מה. לכפר עליו ונסלח לו , זה מיותר לגמרי, ופי' חז”ל שבא לומר שעל ספקו אינו מביא אשם תלוי. שאם ביהכ"נ ובית עכו"ם לפניו והשתחוה ואינו יודע לאיזה השתחוה פטור מאשם תלוי. דממא נפשך אם לבו לשמים פטור ואם לבו לעכו"ם אפילו הוא בבכ"נ חיב. כן פי' בזית רענן. ועל זה אמר לכפר עליו ונסלח לו, שכבר בארתי ( ויקרא רעז) שגדר הסליחה הוא שלא ישאר רושם מן החטא וכאילו לא היה לו מציאות כלל. וז"ש בכאן סליחה גמורה ככל סליחות שבתורה. ואם מביא אשם תלוי אין כאן סליחה גמורה, כי אשם תלוי רק תולה להגן מן היסורים. ולבל תאמר שאינו ממעט מאשם תלוי רק הצבור והמשיח, על זה אמר שהצבור והמשיח בלא”ה אין מביאים א”ת אפלו בשאר מצות.