קטגוריה:אסתר ז י

תרגום שני (כל הפרק)

ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו, בזוי בן בזוי, להלן כתיב (בראשית כ"ה) ויבז עשו את הבכורה וכאן כתיב ויבז בעיניו, ויבקש המן להשמיד את כל היהודים. ר' שמעון בן יוסי בן לקוניא אמר בעלמא הדין נמשלו ישראל לצורים, שנאמר (במדבר כ"ג) כי מראש צורים אראנו, (ישעיה נ"א) הביטו אל צור חוצבתם, נמשלו כאבנים, שנא' (בראשית מ"ט) משם רועה אבן ישראל, (תהלים קי"ח) אבן מאסו הבונים, ואומות העולם נמשלו בחרשים הה "ד (ישעיה ל') ושברה כשבר נבל יוצרים נפלה כיפה על קידרא ווי לקידרא, נפלה קידרא על כיפה ווי לקידרא, בין כך ובין כך ווי לקידרא, כך כל מי שהוא בא ומזדווג להם הוא נוטל את שלו מתחת ידיהם, וכה"א בחלום נבוכדנצר (דניאל ב') די מטורא אתגזרת אבן די לא בידין והדקת פרזלא נחשא חספא, א"ר חייא בר ינאי פורפירא דמלכא מזדבנא בשוקא ווי ליה למיזבניה ווי ליה לזבוניה כך ישראל הן פורפירא שהקב"ה מתפאר בהן הה "ד (ישעיה מ"ט) ישראל אשר בך אתפאר והן נמכרין אוי לו למוכר ואוי לו ללוקח, משל דהמן רשיעא למה הוא דומה לעוף שעשה קן על שפת הים ושטף הים את קנו ואמר איני זז משם עד שנעשה ים יבשה ויבשה ים, מה עשה נוטל מים מן הים בפיו ושופך ליבשה ונוטל עפר מן היבשה ומשליך לים, בא חבירו ועמד לו על גביו ואמר לו ביש גדא וטמיע מזלא סוף סוף במה את יכיל, כך אמר לו הקב"ה להמן הרשע אי שוטה שבעולם אני אמרתי להשמידם כביכול ולא יכלתי, שנאמר (תהלים ק"ו) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית, ואתה אמרת להשמיד להרוג ולאבד חייך רישך מתורם חלף רישיהון דאינון לשיזבא ואת לצליבא. 

אור חדש

פרק ז/פסוק י

ויתלו את המן על העץ (אסתר ז, י) וגו' מה שהוצרך לומר אשר הכין למרדכי כבר אמרנו כי הדבר הזה שהכין המן למרדכי היה גורם לו התליה להמן בעבור שהכין העץ למרדכי שכיון שהוא הכין אותו למרדכי היה נהפך עליו כי כל אשר חשב המן לעשות למרדכי נהפך עליו וכמו שתקנו ג"כ בברכה כי פור המן נהפך לפורינו והדבר הזה הוא ידוע לאנשי חכמה ועוד יתבאר זה.

וחמת המלך שככה (אסתר ז, י) מה שהוצרך לומר חמת המלך שככה ומה בכך אם לא היה שככה הרי בחימה היה על המן בלבד ויותר היה טוב שלא היה חמת המלך שככה על המן ולכך דרשו במדרש (אסתר רבה ג, טו) וחמת המלך שככה שתי שככות האחד מלך מלכי המלכים והשני מלך בשר ודם, ור"ל שהכתוב בא לומר כי חמת המלך עליון שככה ואל תאמר כי עדיין חמת מלך עליון אינה שככה כי ישראל היו חוטאים ונגזר עליהם כליון ונהפך הגזירה על המן אשר היה מבקש רעתם ואותם שחטאו (ספר אור חדש עמוד קצו) ונגזר הגזירה עליהם יהיו מקיימים וא"כ עדיין ח"ו יש לחוש לגזירה אחרת מן הש"י ועל זה אמר שאינו כך כי שככה חמת מלך עליון ובשביל זה שככה חמת המלך בשר ודם ג"כ ולא תאמר כי אותם דברים שזכר המן על ישראל כמו שנזכר בדברי המן עדיין היו בלב המלך ומה שדרשו שתי שככות מדלא כתיב וחמת המלך שך אלא שתי שכיכות האחד למלך עליון והשני על מלך בשר ודם כמו שאמרנו ומעתה יבא הכתוב על נכון ויאמר המלך תלהו עליו וחמת המלך שככה דהיינו חמת מלך עליון וגם חמת מלך בשר ודם ג"כ שככה ולכך ביום ההוא וגו'.

המן נתלה בחול המועד פסח

פסוק זה הוא דוגמה לעיקרון התנ"כי שלפיו הרשע מעניש את עצמו .

המן נתלה בט"ז או בי"ז בניסן; ראו שבעים יום במגילת אסתר . רמז לתליית המן בתאריך זה נמצא בספר יהושע, בפסוק המתאר את הפסקת ירידת המן מהשמים; ראו וישבות המן ממחרת .

וַיִּתְלוּ, אֶת הָמָן, עַל הָעֵץ, אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי

בפקודת המלך המן היה חיב להתלות רק על העץ שהוא הקים, ולא עץ אחר "תְּלֻהוּ עָלָיו" (ביאור:אסתר ז ט). חיילי המלך באו לביתו של המן, וידאו שאמנם קיים עץ חמישים אמה גובהו כפי שחרבונה הצהיר, ותלו את המן עליו.

המלך פקד לתלות את המן בלבד, ולכן ילדיו לא נתלו איתו כנהוג במקרה של פגיעה בכבוד המלך.

וַיִּתְלוּ

מי תלו אותו?
סריסי המלך שהיו איתו קיבלו את הפקודה. המלך היה חיב לשלוח סריס נאמן לו, אחרת המן יכול לשחד את הסריס ולמרוד במלך.
המלך לא פקד על חרבונה, כי המלך רצה לוודא אם העץ אכן נבנה, וחרבונה היה זה שטען שהמן עשה עץ והראה טינה נגד המן.
שאר סריסי המלך היו חשודים בעייני אסתר ולכן היא אירגנה שהם לא יהיו במשתה, וחרבונה הזהיר אותם לא לעזור להמן בצהרתו (ביאור:אסתר ז ט). המלך גם היה חייב להשאיר את חרבונה איתו להגנתו עד ששאר הסריסים יבדקו מחדש.
הסריס היחיד שנשאר מהימן זה התך "מִסָּרִיסֵי הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר הֶעֱמִיד לְפָנֶיהָ" (ביאור:אסתר ד ה). אסתר היתה בטוחה בנאמנותו כאשר היא שלחה אותו לדבר עם מרדכי, נוכחותו בחדר המלכה העידה שהוא נאמן לאסתר ולמלך ולכן המלך פקד עליו לוודא שהמן בנה עץ תליה גבוה ולתלות את המן עליו.
בפיקודו של התך מספר שומרים לקחו את המן לתליה בביתו.

וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ, שָׁכָכָה

למה?
חקירה לא נעשתה? לא ידוע מדוע הוציא המן את פקודת ההרג. לא ידוע אם להמן יש מרגלים או קושרים בארמון.
מעצם התליה המידית אפשר להבין שהמלך לא ראה צורך להסברים מהמן, ולא חשב שהמן יספק מידע נוסף בעל ערך בעזרת עינויים. המלך הבין שתלית המן תחסל כל אפשרות שקושרים נוספים יפעלו לאחר הריגת מנהיגם. המלך אפילו לא הרג את בני המן ולא חשש מהם.
חימה היא לא תכונה רצויה לשליט, ועדיף להרגע במהירות ולפעול בשיקול דעת. גם למחרת כעסו על וושתי, המלך פעל כדת בעזרת יודעי דת ודין (ביאור:אסתר א יג).
המלך לא הלך ביחד לתלות את המן. סריסיו בצעו את הפקודה, כך שהמלך למעשה לא ידע מתי להרגע אחרי תלית המן. למלך פקודת התליה היתה כאילו שהפקודה כבר בוצעה וחמתו שככה. אולם כבר לפני מתן הפקודה המלך היה שקול ומדויק ולא פעל בחימה:

• המלך פקד לתלות רק את המן ולא את בניו
  
• המלך פקד לוודא שהעץ קיים לפני התליה
  
• המלך לא התעלל בהמן או בגופתו, אלא בכבוד מרבי נתן לו תליה מלכותית לפי החוק.
  

חמת המלך שככה, אבל דאגתו לא שככה.
לכן הוא שאל את אסתר "מַה [מרדכי] הוּא לָהּ" (ביאור:אסתר ט א). אסתר סיפרה כמיטב ידיעתה את כל תחבולותיו של מרדכי: כיצד הוא הכינה למלכות, וכיצד היא נבחרה כמלכה. המלך קרא למרדכי ובקש פרטים נוספים, ולאחר שהוא הבין את יכולותו של מרדכי לשמור עליו ולקדם את מטרותיו בממלכה, ושלהמן לא היה כוח צבאי או שותפים לעבירות, הוא מינה את מרדכי ל"מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" (אסתר י ג), אז דאגתו שככה והוא חילק מתנות תודה.