קטגוריה:קהלת ה
מתוך ויקיטקסט
לחץ כאן להצגת התוכן ↓
א אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים ב כי בא החלום ברב ענין וקול כסיל ברב דברים ג כאשר תדר נדר לאלהים אל תאחר לשלמו כי אין חפץ בכסילים את אשר תדר שלם ד טוב אשר לא תדר משתדור ולא תשלם ה אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך ו כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה כי את האלהים ירא ז אם עשק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה על החפץ כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם ח ויתרון ארץ בכל היא [הוא] מלך לשדה נעבד ט אהב כסף לא ישבע כסף ומי אהב בהמון לא תבואה גם זה הבל י ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליה כי אם ראית [ראות] עיניו יא מתוקה שנת העבד אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון יב יש רעה חולה ראיתי תחת השמש עשר שמור לבעליו לרעתו יג ואבד העשר ההוא בענין רע והוליד בן ואין בידו מאומה יד כאשר יצא מבטן אמו ערום ישוב ללכת כשבא ומאומה לא ישא בעמלו שילך בידו טו וגם זה רעה חולה כל עמת שבא כן ילך ומה יתרון לו שיעמל לרוח טז גם כל ימיו בחשך יאכל וכעס הרבה וחליו וקצף יז הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשתות ולראות טובה בכל עמלו שיעמל תחת השמש מספר ימי חיו [חייו] אשר נתן לו האלהים כי הוא חלקו יח גם כל האדם אשר נתן לו האלהים עשר ונכסים והשליטו לאכל ממנו ולשאת את חלקו ולשמח בעמלו זה מתת אלהים היא יט כי לא הרבה יזכר את ימי חייו כי האלהים מענה בשמחת לבו
א אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִים כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים. ב כִּי בָּא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָן וְקוֹל כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִים. ג כַּאֲשֶׁר תִּדֹּר נֶדֶר לֵאלֹהִים אַל תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי אֵין חֵפֶץ בַּכְּסִילִים אֵת אֲשֶׁר תִּדֹּר שַׁלֵּם. ד טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם. ה אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ וְאַל תֹּאמַר לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ כִּי שְׁגָגָה הִיא לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. ו כִּי בְרֹב חֲלֹמוֹת וַהֲבָלִים וּדְבָרִים הַרְבֵּה כִּי אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא. ז אִם עֹשֶׁק רָשׁ וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק תִּרְאֶה בַמְּדִינָה אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץ כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵר וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם. ח וְיִתְרוֹן אֶרֶץ בַּכֹּל היא [הוּא] מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד. ט אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה גַּם זֶה הָבֶל. י בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָ וּמַה כִּשְׁרוֹן לִבְעָלֶיהָ כִּי אִם ראית [רְאוּת] עֵינָיו. יא מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד אִם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן. יב יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ. יג וְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא בְּעִנְיַן רָע וְהוֹלִיד בֵּן וְאֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָה. יד כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂא בַעֲמָלוֹ שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדוֹ. טו וְגַם זֹה רָעָה חוֹלָה כָּל עֻמַּת שֶׁבָּא כֵּן יֵלֵךְ וּמַה יִּתְרוֹן לוֹ שֶׁיַּעֲמֹל לָרוּחַ. טז גַּם כָּל יָמָיו בַּחֹשֶׁךְ יֹאכֵל וְכָעַס הַרְבֵּה וְחָלְיוֹ וָקָצֶף. יז הִנֵּה אֲשֶׁר רָאִיתִי אָנִי טוֹב אֲשֶׁר יָפֶה לֶאֶכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִרְאוֹת טוֹבָה בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ מִסְפַּר יְמֵי חיו [חַיָּיו] אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים כִּי הוּא חֶלְקוֹ. יח גַּם כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְהִשְׁלִיטוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ וְלָשֵׂאת אֶת חֶלְקוֹ וְלִשְׂמֹחַ בַּעֲמָלוֹ זֹה מַתַּת אֱלֹהִים הִיא. יט כִּי לֹא הַרְבֵּה יִזְכֹּר אֶת יְמֵי חַיָּיו כִּי הָאֱלֹהִים מַעֲנֶה בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ.
א אַל־תְּבַהֵ֨ל עַל־פִּ֜יךָ וְלִבְּךָ֧ אַל־יְמַהֵ֛ר לְהוֹצִ֥יא דָבָ֖ר לִפְנֵ֣י הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י הָאֱלֹהִ֤ים בַּשָּׁמַ֙יִם֙ וְאַתָּ֣ה עַל־הָאָ֔רֶץ עַֽל־כֵּ֛ן יִהְי֥וּ דְבָרֶ֖יךָ מְעַטִּֽים׃ ב כִּ֛י בָּ֥א הַחֲל֖וֹם בְּרֹ֣ב עִנְיָ֑ן וְק֥וֹל כְּסִ֖יל בְּרֹ֥ב דְּבָרִֽים׃ ג כַּאֲשֶׁר֩ תִּדֹּ֨ר נֶ֜דֶר לֵֽאלֹהִ֗ים אַל־תְּאַחֵר֙ לְשַׁלְּמ֔וֹ כִּ֛י אֵ֥ין חֵ֖פֶץ בַּכְּסִילִ֑ים אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּדֹּ֖ר שַׁלֵּֽם׃ ד ט֖וֹב אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־תִדֹּ֑ר מִשֶּׁתִּדּ֖וֹר וְלֹ֥א תְשַׁלֵּֽם׃ ה אַל־תִּתֵּ֤ן אֶת־פִּ֙יךָ֙ לַחֲטִ֣יא אֶת־בְּשָׂרֶ֔ךָ וְאַל־תֹּאמַר֙ לִפְנֵ֣י הַמַּלְאָ֔ךְ כִּ֥י שְׁגָגָ֖ה הִ֑יא לָ֣מָּה יִקְצֹ֤ף הָֽאֱלֹהִים֙ עַל־קוֹלֶ֔ךָ וְחִבֵּ֖ל אֶת־מַעֲשֵׂ֥ה יָדֶֽיךָ׃ ו כִּ֣י בְרֹ֤ב חֲלֹמוֹת֙ וַהֲבָלִ֔ים וּדְבָרִ֖ים הַרְבֵּ֑ה כִּ֥י אֶת־הָאֱלֹהִ֖ים יְרָֽא׃ ז אִם־עֹ֣שֶׁק רָ֠שׁ וְגֵ֨זֶל מִשְׁפָּ֤ט וָצֶ֙דֶק֙ תִּרְאֶ֣ה בַמְּדִינָ֔ה אַל־תִּתְמַ֖הּ עַל־הַחֵ֑פֶץ כִּ֣י גָבֹ֜הַּ מֵעַ֤ל גָּבֹ֙הַּ֙ שֹׁמֵ֔ר וּגְבֹהִ֖ים עֲלֵיהֶֽם׃ ח וְיִתְר֥וֹן אֶ֖רֶץ בַּכֹּ֣ל היא [ה֑וּא] מֶ֥לֶךְ לְשָׂדֶ֖ה נֶעֱבָֽד׃ ט אֹהֵ֥ב כֶּ֙סֶף֙ לֹא־יִשְׂבַּ֣ע כֶּ֔סֶף וּמִֽי־אֹהֵ֥ב בֶּהָמ֖וֹן לֹ֣א תְבוּאָ֑ה גַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃ י בִּרְבוֹת֙ הַטּוֹבָ֔ה רַבּ֖וּ אוֹכְלֶ֑יהָ וּמַה־כִּשְׁרוֹן֙ לִבְעָלֶ֔יהָ כִּ֖י אִם־ראית [רְא֥וּת] עֵינָֽיו׃ יא מְתוּקָה֙ שְׁנַ֣ת הָעֹבֵ֔ד אִם־מְעַ֥ט וְאִם־הַרְבֵּ֖ה יֹאכֵ֑ל וְהַשָּׂבָע֙ לֶֽעָשִׁ֔יר אֵינֶ֛נּוּ מַנִּ֥יחַֽ ל֖וֹ לִישֽׁוֹן׃ יב יֵ֚שׁ רָעָ֣ה חוֹלָ֔ה רָאִ֖יתִי תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ עֹ֛שֶׁר שָׁמ֥וּר לִבְעָלָ֖יו לְרָעָתֽוֹ׃ יג וְאָבַ֛ד הָעֹ֥שֶׁר הַה֖וּא בְּעִנְיַ֣ן רָ֑ע וְהוֹלִ֣יד בֵּ֔ן וְאֵ֥ין בְּיָד֖וֹ מְאֽוּמָה׃ יד כַּאֲשֶׁ֤ר יָצָא֙ מִבֶּ֣טֶן אִמּ֔וֹ עָר֛וֹם יָשׁ֥וּב לָלֶ֖כֶת כְּשֶׁבָּ֑א וּמְא֙וּמָה֙ לֹא־יִשָּׂ֣א בַעֲמָל֔וֹ שֶׁיֹּלֵ֖ךְ בְּיָדֽוֹ׃ טו וְגַם־זֹה֙ רָעָ֣ה חוֹלָ֔ה כָּל־עֻמַּ֥ת שֶׁבָּ֖א כֵּ֣ן יֵלֵ֑ךְ וּמַה־יִּתְר֣וֹן ל֔וֹ שֶֽׁיַּעֲמֹ֖ל לָרֽוּחַ׃ טז גַּ֥ם כָּל־יָמָ֖יו בַּחֹ֣שֶׁךְ יֹאכֵ֑ל וְכָעַ֥ס הַרְבֵּ֖ה וְחָלְי֥וֹ וָקָֽצֶף׃ יז הִנֵּ֞ה אֲשֶׁר־רָאִ֣יתִי אָ֗נִי ט֣וֹב אֲשֶׁר־יָפֶ֣ה לֶֽאֶכוֹל־וְ֠לִשְׁתּוֹת וְלִרְא֨וֹת טוֹבָ֜ה בְּכָל־עֲמָל֣וֹ׀ שֶׁיַּעֲמֹ֣ל תַּֽחַת־הַשֶּׁ֗מֶשׁ מִסְפַּ֧ר יְמֵי־חיו [חַיָּ֛יו] אֲשֶׁר־נָֽתַן־ל֥וֹ הָאֱלֹהִ֖ים כִּי־ה֥וּא חֶלְקֽוֹ׃ יח גַּ֣ם כָּֽל־הָאָדָ֡ם אֲשֶׁ֣ר נָֽתַן־ל֣וֹ הָאֱלֹהִים֩ עֹ֨שֶׁר וּנְכָסִ֜ים וְהִשְׁלִיט֨וֹ לֶאֱכֹ֤ל מִמֶּ֙נּוּ֙ וְלָשֵׂ֣את אֶת־חֶלְק֔וֹ וְלִשְׂמֹ֖חַ בַּעֲמָל֑וֹ זֹ֕ה מַתַּ֥ת אֱלֹהִ֖ים הִֽיא׃ יט כִּ֚י לֹ֣א הַרְבֵּ֔ה יִזְכֹּ֖ר אֶת־יְמֵ֣י חַיָּ֑יו כִּ֧י הָאֱלֹהִ֛ים מַעֲנֶ֖ה בְּשִׂמְחַ֥ת לִבּֽוֹ׃
|
סיכום הדברים בקיצור
במקום להקשיב לדברי חכמים ולברר בדרך זו את תכלית העולם, יש כאלו שבכל פעם שהם נתקלים ברוע הם באים בטענות לה' (פסוק א ופסוק ז). אותם אנשים חושבים שהם יודעים יותר טוב מה' כיצד צריך העולם להתנהג, ולכן הם גם נוטים לנדור ולחייב את עצמם למעשים שה' לא ביקש. קהלת מסביר שיש לסמוך על ה' ששומר על העולם, וגם לגבי נדרים, אם הנדר נובע מתחושה שמצוות ה' לא מספיקות, יש להמנע ממנו. |
א אַל תְּבַהֵלתהיה בהול, נחפז עַלבנוגע להוצאת דבר מ- פִּיךָ, וְלִבְּךָ אַל יְמַהֵר לְהוֹצִיא דָבָר לִפְנֵי הָאֱלֹהִיםכלפי ה', בטענות אליו, כִּי הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים. ב כִּי בָּאכמו שבא הַחֲלוֹם בְּרֹב עִנְיָןעם הרבה עיניינים מעורבים בו (בחלומות יש הרבה דברים לא ברורים), וְקוֹלכך דבריו של ה- כְּסִיל בְּרֹב דְּבָרִיםכוללים הרבה עיניינים לא קשורים (והזהר שלא תדבר כמו הכסיל). ג כַּאֲשֶׁר תִּדֹּר נֶדֶר לֵאלֹהִים אַל תְּאַחֵר לְשַׁלְּמוֹלתת את מה שהבטחת (דברים כג, כב), כִּי אֵין חֵפֶץה' איננו חפץ בַּכְּסִילִיםשמבטיחים ואינם מקיימים, אֵת אֲשֶׁר תִּדֹּר שַׁלֵּם. ד טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר, מִשֶּׁתִּדּוֹר וְלֹא תְשַׁלֵּם. ה אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיאלהביא חטא אֶת בְּשָׂרֶךָעל גופך (כאשר לא תקיים את הנדר), וְאַל תֹּאמַרכדי שלא תצטרך להתנצל לִפְנֵי הַמַּלְאָךְשליח ה' שיבוא להעניש אותך כִּי שְׁגָגָה הִיאנדרת בטעות, לָמָּה יִקְצֹף הָאֱלֹהִים עַל קוֹלֶךָ וְחִבֵּל אֶת מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ. ו כִּי בְרֹבהרי הרבה דברים שאנשים אומרים הם כמו דברי חלומות והבלים חֲלֹמוֹת וַהֲבָלִים וּדְבָרִים הַרְבֵּה, כִּיאל תעסוק בהם, אלא אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא. ז אִם עֹשֶׁק רָשׁאתה רואה שעושקים את העניים, וְגֵזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶקוגוזלים את זכויותיהם תִּרְאֶה בַמְּדִינָה - אַל תִּתְמַהּ עַל הַחֵפֶץרצון ה', כִּי גָבֹהַּ מֵעַל גָּבֹהַּ שֹׁמֵרמעל כל שומר, יש אדם מעליו ששומר עליו (כך גם ה' משגיח על הדיינים) וּגְבֹהִים עֲלֵיהֶם.
|
סיכום הדברים בקיצור
אין לראות בתאוות הממון את התכלית מהסיבות הבאות:
מסקנה: יש לשמוח בפרנסה פשוטה וקבועה, כמו חקלאות. האושר לא מגיע עם העושר, אלא רק כמתנה משמים. |
ח וְיִתְרוֹן אֶרֶץשל עבודת האדמה בַּכֹּלמכל העסקים האחרים (היא) הוּא, מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָדמי ששולט על שדה מעובד הרי הוא כמלך. ט אֹהֵב כֶּסֶף - לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף, וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹןשאוהב לאגור הרבה תבואה - לֹאלא ישבע תְבוּאָה, גַּם זֶהלהרבות שדות ותבואות יותר מהנצרך הָבֶל. י בִּרְבוֹת הַטּוֹבָה רַבּוּ אוֹכְלֶיהָיצטרך להאכיל הרבה פועלים ועבדים, וּמַה כִּשְׁרוֹןהתועלת בעושר לִבְעָלֶיהָ כִּי אִם (ראית) רְאוּת עֵינָיורק זה שהוא רואה את עושרו הרב (שהרי אינו יכול להנות מהכל בעצמו). יא מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד, אִםבין אם מְעַט וְאִם הַרְבֵּה יֹאכֵל, וְהַשָּׂבָע לֶעָשִׁיר אֵינֶנּוּ מַנִּיחַ לוֹ לִישׁוֹן. יב יֵשׁ רָעָה חוֹלָהמחלה רעה, שאין לה מרפא רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ, עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיושבעליו שמר ואגר לְרָעָתוֹוהעושר רק גורם לו רעה. יג וְאָבַד הָעֹשֶׁר הַהוּא בְּעִנְיַן רָעמאיזושהי סיבה, וְהוֹלִיד בֵּן וְאֵין בְּיָדוֹ מְאוּמָהכלום להוריש לבנו. יד כַּאֲשֶׁר יָצָא מִבֶּטֶן אִמּוֹ עָרוֹם, יָשׁוּב לָלֶכֶת כְּשֶׁבָּא, וּמְאוּמָה לֹא יִשָּׂאיקח עימו בַעֲמָלוֹמפרי עמלו שֶׁיֹּלֵךְ בְּיָדוֹשיוכל להוביל עימו לעולם הבא. טו וְגַם זֹה רָעָה חוֹלָה: כָּל עֻמַּתכלעומת, בדיוק כמו שֶׁבָּא, כֵּן יֵלֵךְ, וּמַה יִּתְרוֹן לוֹ שֶׁיַּעֲמֹל לָרוּחַשהרי כל מה שעמל היה לרוח, לשוא. טז גַּם כָּל יָמָיו בַּחֹשֶׁךְ יֹאכֵלכמו העניים שאין להם כסף לנרות, כך גם הוא חי בחסכנות וקמצנות, וְכָעַס הַרְבֵּה וְחָלְיוֹוהיו לו מחלות וָקָצֶףוכעס. יז הִנֵּה אֲשֶׁר רָאִיתִי אָנִי טוֹב, אֲשֶׁר יָפֶה לֶאֶכוֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִרְאוֹת טוֹבָה בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ מִסְפַּר יְמֵי (חיו) חַיָּיו אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים, כִּי הוּא חֶלְקוֹ. יח גַּם כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר נָתַן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְהִשְׁלִיטוֹונתן לו שליטה על רכושו לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ וְלָשֵׂאתולקחת אֶת חֶלְקוֹ וְלִשְׂמֹחַ בַּעֲמָלוֹ, זֹה מַתַּת אֱלֹהִים הִיא. יט כִּי לֹא הַרְבֵּה יִזְכֹּריזכור תמיד שימי חייו הם לא מרובים אֶת יְמֵי חַיָּיו, כִּיוגם יזכור ש הָאֱלֹהִים מַעֲנֶהמשמח אותו בְּשִׂמְחַת לִבּוֹ.
קטגוריה זו אינה כוללת דפים או קובצי מדיה.

