קטגוריה:קהלת א יח

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף קהלת א יח)
<< | ספר קהלת • פרק א' • פסוק י"ח | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב:

כי ברב חכמה רב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב

המהדורה המנוקדת:

כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב.

המהדורה המוטעמת:

כִּ֛י בְּרֹ֥ב חׇכְמָ֖ה רׇב־כָּ֑עַס וְיוֹסִ֥יף דַּ֖עַת יוֹסִ֥יף מַכְאֽוֹב׃

המהדורה הדקדוקית:

כִּ֛י בְּ/רֹ֥ב חָכְמָ֖ה רָב־כָּ֑עַס וְ/יוֹסִ֥יף דַּ֖עַת יוֹסִ֥יף מַכְאֽוֹב׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת וסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה.

לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

  • פרשנות מסורתית:
מקראות גדולות

עריכה


<< · מ"ג קהלת · א · יח

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי ברב חכמה רב כעס ויוסיף דעת יוסיף מכאוב

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי בְּרֹב חָכְמָה רָב כָּעַס וְיוֹסִיף דַּעַת יוֹסִיף מַכְאוֹב.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֛י בְּרֹ֥ב חׇכְמָ֖ה רׇב־כָּ֑עַס וְיוֹסִ֥יף דַּ֖עַת יוֹסִ֥יף מַכְאֽוֹב׃


רש"י

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

- כי "ברוב החכמה" אדם סומך על רוב חכמתו, ואינו מתרחק מן האסור, ובא "רוב כעס" להקב"ה. אני אמרתי ארבה סוסים ולא אשיב את העם מצרימה ובסוף השיבותי, אני אמרתי ארבה נשים ולא יסורו לבבי והרי נכתב עלי (מלכים א יא): "נשיו הטו את לבבו". וכן הוא אומר שעל רוב חכמתו הוא סמך ועשה כמה דברים, שנאמר (משלי ל): "נאום הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואוכל".

אבן עזרא

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

(יח) כי- כאשר ביקש לדעת השכלות ראה כי המשכיל המכיר דברי העולם ברוב חכמתו תמיד יהיה לו כעס ומכאוב ולא ישמח בבנים יעבור דעתו שאחריתם למות בחייו או אחריו ולא בעושר כעוף יעופף וגם לא יועיל ויושיע ביום האד ויום המות נתון בין שתי עיניו:

אלשיך

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

(יח) "כי" הנה "ברב חכמה" כמוני בתורה "רב כעס" עלי מאתו יתברך שנתחברתי אל הזרה והכנסתי צרת התורה לביתה בעבור הרעימה. ובכעוס עלי תתרועע נפשי, כי לפי רוב חכמתי הקדושה היה ראוי לי להתרחק מהזרה. ועוד כי הנה ויוסיף דעת כמוני יוסיף מכאוב, כי תגדל חקירתו וירד למעמקי סברות רבות ורעות, כי יעמיק ישחית אז יותר על כל חוקר אשר לא יוסיף דעת כמוהו:

  או יאמר. כי ברוב חכמה רב כעס בחקירותיו שיכעוס על בלתי מוצאו יישוב על פי הזרה אל תורת ה' וייראו נגדיות עד אין קץ. וזהו כי ברוב חכמה היא חכמת התורה רב כעס על מנגדיה המתרבים בזרה. ואז אם נחרץ להעמיק הרחיב לפי שכלו ליישב אותם, אם יוסיף דעת כמוני יוסיף מכאוב, כי אשר אין שכלו גדול מאד ישיש כי ימצא תשובה מה לתקן כל ניגוד ואז יניח לו. אך המוסיף דעת הרבה, על כל תשובה יוסיף מכאוב וקושי, כי לרוב החדוד ירבה הניגוד וקושיות ומכאובות וחייו אינם חיים, ונמצא הולך בחשך. ומה גם שהכעס הנזכר יסתום הדרכים לפניו, כי שמעתא בעיא צילותא:

<< · מ"ג קהלת · א · יח



  • פרשנות מודרנית:
ביאור ויקי

עריכה



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:קהלת א יח.


ברוב חכמה - רוב כעס, יוסיף דעת - יוסיף מכאוב

(קהלת א יח): "כִּי בְּרֹב חָכְמָה - רָב כָּעַס, וְיוֹסִיף דַּעַת - יוֹסִיף מַכְאוֹב"

- אי-אפשר לשלב חכמה עם הוללות, כי כשמתרבה החכמה באדם - מתרבה בו גם הכעס ;  והמוסיף דעת - מוסיף מכאוב וצער על עיוותי העולם, שאינו מאפשר לו להתהולל בחוסר-דאגה.

הקבלות

בספר משלי אמר שלמה, שהחכמה והתבונה מביאות אושר, (משלי ג יג): "אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה , וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה"( פירוט ). כאן, בספר קהלת, הוא לכאורה אומר את ההיפך - שהחכמה מביאה כעס ומכאוב! כמה תשובות:

א. יחיד

ע"פ המסורת, שלמה חיבר את ספר משלי כשהיה צעיר, ואת ספר קהלת - כשהיה זקן. בצעירותו, חשב שלמה שהחכמה היא המפתח לאושר, אך ככל שהתבגר והזדקן, הוא התפכח וגילה שהחכמה עלולה להביא דווקא צער וכעס, כאשר מרבים בה יותר מדי:

1. הפסוק שלנו מדגיש "כי ברוב חכמה רוב כעס" - כשאדם לומד הרבה מדי, ואינו מאזן את החכמה שלו על-ידי פיתוח צדדים אחרים באישיותו, האישיות שלו מתעוותת: הוא שם לב לכל הפגמים שיש בעצמו ובאחרים, ומרבה לכעוס עליהם; הוא שוכח לקיים את חובותיו החברתיות, ומעורר את כעסם של הבריות. וכך אמרו חז"ל: "כל תורה שאין עמה מלאכה - סופה בטלה וגוררת עוון".

כשאדם לומד הרבה, יותר מהיכולת שלו ליישם, ואינו משתמש כראוי במתנת החכמה שה' נתן לו, הוא מעורר את כעסו של ה': "כל שחכמתו מרובה ממעשיו - אין חכמתו מתקיימת". לפי חלק מהמפרשים, זה היה חטאו של אדם הראשון, שרצה רק לדעת טוב ורע בלי לעבוד (ראו דעת טוב ורע ).

2. הפסוק שלנו מדגיש " ויוסיף דעת יוסיף מכאוב" - כשאדם מוסיף דעת, מעבר לממוצע בחברה שהוא חי בה, הוא מרגיש בודד, אין לו עם מי לדבר, וכתוצאה מכך ליבו כואב .

3. לא החכמה עצמה מביאה כעס - מה שמביא כעס הוא ההכרה, ששלמה הגיע אליה לבסוף (קהלת ב טו) , שיש מקרה אחד לחכם ולכסיל, כך שכל ההשקעה בחכמה לא עזרה לו להינצל מגורלו של הכסיל ( דיק הרטפילד ) .

4. ולפי חז"ל, החכמה המביאה כעס היא חכמה הגורמת לאדם "להתחכם" ולא לקיים מצוות: "כי ברוב החכמה אדם סומך על רוב חכמתו, ואינו מתרחק מן האסור, ובא רוב כעס להקב"ה. אני אמרתי 'ארבה סוסים ולא אשיב את העם מצרימה' ובסוף השיבותי, אני אמרתי 'ארבה נשים ולא יסורו לבבי' והרי נכתב עלי "נשיו הטו את לבבו"" ( רש"י ) .

ב. ציבור

5. הפסוק שלנו נכון לא רק לגבי אדם יחיד אלא גם לגבי האנושות כולה. החכמה וההשכלה משפרות את איכות החיים שלנו ומביאות לנו אושר, אך ככל שאנחנו לומדים יותר, אנחנו מקבלים יותר כוח שמאפשר לנו להרוס את עצמנו ואת העולם כולו בלחיצת כפתור (ע"פ אייל נווה, נח"ת חיפה ה'תשנ"ו) . כשלא מאזנים את לימוד החכמה בפיתוח ערכים רוחניים, התוצאה היא כעס ומכאוב .

6. ולפי חז"ל, הפסוק מתייחס לא רק לחכמה אנושית אלא גם לחכמת התורה שנמסרה לעם ישראל: "אלמלא חטאו ישראל - לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד... כי ברוב חכמה רב כעס (ולפי שבעטו וחטאו - נוסף להם רוב חכמה שאר הספרים, להטריחן יותר)" (רב אדא ברבי חנינא (רש"י), בבלי נדרים דף כב ) . כשיש יותר מדי חכמה, גם אם מדובר בחכמת התורה, התוצאה היא כעס ומכאוב .

יש לשמור על איזון גם בלימוד חכמה ודעת.

מקורות ופירושים נוספים

אמרה עממית אומרת "אין שכל - אין דאגות"; אולם בספר קהלת נאמר, (קהלת ז ט): "אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס, כִּי כַעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ"- הכסיל, שלא למד חכמה כלל, נוהג לכעוס הרבה ( פירושים נוספים ); בפסוק שלנו נאמר, שגם החכם, שלמד חכמה יותר מדי, כועס הרבה. הפתרון הוא, כפי שכתבנו, באיזון - ללמוד חכמה, אבל לא הרבה מדי; וכן לאזן את הלימוד התיאורטי בתרגילים מעשיים של התגברות על הכעס (וראו גם: כעס - לחכם או לכסיל? / חגי הופר ;   פסוקים נוספים על כעס בספר קהלת ).

התוצאות השליליות של עודף דעת נזכרות, לפי חלק מהפירושים, גם בפרשת גן עדן (ראו דעת טוב ורע ). גם עמים אחרים הכירו בסכנות שבעודף ידע (ראו למשל אפלטון והתנ"ך: הכסילות / חגי הופר ).

חז"ל למדו מפסוק זה גם הלכה מעשית - ככל שאדם יודע יותר, הצואה שלו מסריחה יותר... (ראו בבלי סוכה מב ב ) .

מאמרים נוספים - באדיבות גוגל


תגובות

תברכו

-- גיא גאון, 2013-06-30 01:21:08


מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2010-10-01.


קישורים

פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא


אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=קטגוריה:קהלת_א_יח&oldid=1107704"