פרקי דרבי אליעזר פרק כא
<< · פרקי דרבי אליעזר · פרק כא · >>
פרק אחד ועשרים מהדורת ונציה ה'ש"ד 1544 כתיב ומפרי העץ אשר בתוך הגן. תנא רבי זעירא אומר: מפרי העץ - אין העץ הזה אלא אדם שנמשל כעץ שנאמ' כי האדם עץ השדה וגו'. אשר בתוך הגן, אין בתוך הגן אלא לשון נקייה מה שבתוך הגוף. אשר בתוך הגן - אשר בתוך האשה, ואין גן - אלא האשה שנמשלה לגן שנאמ' גן נעול אחותי כלה, זו מה הגנה כל מה שנזרעה היא צומחת ומוציאה, כך האשה הזאת כל מה שנזרע הרה ויולדת מבעלה. בא אליה ורוכבת נחש ועברה את קין ואחר כך עברה את הבל שנא' והאדם ידע את חוה אשתו. מהו ידע? שהיתה מעוברת וראתה דמותו שלא היה מן התחתונים, אלא מן העליונים. והביטה ואמרה: קניתי איש את יי',רבי ישמעאל אומ': משם עלו ונתייחסו כל דורות הרשעים המורדים והפושעים במרום, ואומ' אין אנו צריכין לטיפת גשמיך שנאמר ויאמרו לאל סור ממנו.
רבי מיאשא אומר: נולד קין ותאומתו עמו. נולד הבל ותאומתו עמו. אמר לו רבי ישמעאל והלא כבר נאמר ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו? אמר לו: מתוך הדברים האלה תדע לך שלא היו נשים אחרון בעולם שישאו להן והתירן להם, ועל זה נאמר: כי אמרתי עולם חסד יבנה, בחסד נברא העולם עד שלא נתנה תורה. רבי יוסי אומר קין והבל תאומים היו שנאמר ותהר ותלד את קין בההיא שעת' אוסיפת למילד שנאמ': ותוסף ללדת. והיה קין אוהב לעבוד אדמה לזרוע והבל היה אוהב לרעות צאן. זה נותן ממלאכתו, מאכיל לזה וזה נותן ממלאכתו מאכיל לזה. הגיע יום טוב של פסח. אמ' להם אדם לבניו: בליל זה עתידין ישר' להקריב קרבנות פסחים הקריבו גם אתם לפני בוראכם. הביא קין מותר מאכלו - קליות זרע פשתן[1]. והביא הבל מבכורות צאנו ומחלביהן כבשים שלא נגזזו לצמר. ונתעב מנחת קין ונרצית מנחת הבל שנ': וישע יי אל הבל ואל מנחתו. רבי יהושע בן קרחה אומר: אמר הקב"ה: אל יתערבו מנחת קין והבל לעולם, שמא חס ושלום אפילו בארג בגד, שנא': לא תלבש שעטנז וגו'. אפילו היא מרוקבת לא יעלה עליך, שנאמר: ובגד כלאיים שעטנז לא יעלה עליך. ר' צדוק אומר: נכנסה קנאה ושטנה גדולה בלבו של קין על שנרצית מנחתו של הבל ולא עוד אלא שהיתה אשתו תאומתו יפה בנשים. אמר: אני אהרוג את הבל אחי, ואקח את אשתו, שנאמר: ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה, ואין בשדה אלא האשה שנמשלה כשדה שנ': כי האדם עץ השדה. לקח האבן וטבע במצחו של הבל והרגו שנאמר ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו. רבי יוחנן אמר: לא היה יודע קין שהנסתרות גלויות לפני המקו'. מה עשה? נטל את נבלתו של אחיו וחפר וטמן אותו בארץ. אמר לו הקב"ה: אי הבל אחיך? אמר לפניו: רבונו של עולם שומר שדה וכרם שמתני שומר אחי לא שמתני שנאמר: השומר אחי אנכי. אמ' לו הקב"ה: הרצחת וגם ירשת?! קול דמי אחיך צועקים אלי! כיון ששמע קין הדבר נבהל. ואררו שיהיה נודד בארץ על שפיכות דמים ועל מות רע. אמר קין לפניו: רבון העולמי' גדול עווני מנשוא שאין בו כפרה, ונחשב לו הדבר הזה כתשובה שנא': גדול עווני מנשוא. ולא עוד אלא יעמד אח בארץ ויזכיר את שמך הגדול ויהרגני. מה עשה הקב"ה? נטל אות אחת מעשרים ושתים אותיות שבתורה וכתב על זרועו של קין שלא יהרג שנא': וישם יי לקין אות. הכלב שהיה משמר צאנו של הבל הוא היה שומרו מכל חית השדה ומעוף השמי' והיו אדם ועזרו יושבים ובוכים ומתאבלי' עליו, ולא היו יודעים מה לעשות להבל, שלא היו נהוג' בקבורה. בא עורב אחד שמת לו אח' מחבריו, לקח אותו וחפר באר', וטמנו לעיניהם. אמ' אדם: כעורב אני עושה. מיד לקח נבלתו של הבל וחפר בארץ וטמנה. ושלם הקב"ה שכר טוב לעורבים בעולם הזה. ומה שכר נתן לה'? כשהן מולידין את בניהם רואים אותם לבנים ובורחי' מפניה', וסבורים שהם בני נחש, והקב"ה נותן להם מזונם בלא חסור. ועוד אלא שהן קוראים ליתן מטר על הארץ והקב"ה עונה אותן שנאמר: נותן לבהמה לחמה לבני עורב אשר יקראו.
פירושים[עריכה]
פר אחד[עריכה]
ל"ת שעטנז ובגד כלאים לא יעלה עליך. דברים בגו כיונו בזה מלבד הפשט דקין הביא זרע פשתן והבל מצמר כדגמר אומר, הנה יש תוך תוכו, כדכתב הרב צמח דוד ס"א סדר בראשית דכ"ד ע"ב בפסוק ואל קין ואל מנחתו לא שעה, דבקרבנו היה כלאים ואיהו גופיה דנוצר מאדם ונחש היה כלאים יע"ש, ולכך הביא הכא מתרי קראי. ומה שפירש מוה"ר ולא עוד אלא דכיון קין מפשתים דהוא גדל במצרים והוא מהכת של פרעה והבל על הגאולה ועל ק"פ שיצאו ברד"ו יע"ש, מה טוב דהתחיל קרא ויושע ה' אל הבל כלומר ויושע ה' ביום ההוא מיד מצרים אל הבל דוקא וקין לא חפץ בויושע.
לקח אבן וטבע במצחו. זוהי סברת רבנן בב"ר ולרשב"ג בקנה ולר' יצחק מהצואר יע"ש. ועוד שם דלא היה יודע ועשה לו פציעות וחבורות.
ולא היו יודעים מה לעשות להבל שלא היו נהוגים בקבורה בא עורב וכו' וחפר בארץ וטמנו. קשה דסמוך ונראה לו מלפניו קאמר דקין נטל נבלתו של אחיו וחפר ונתן אותו בארץ ומה שעשה העורב כן עשה קין, ואולי לא חפר כראוי ולא טמנו כראוי כי אם עראי וחשבו דאין זה בר קיימא דצריך תקון אחר לעשות, עד שראו את העורב כיצד עשה. ובב"ר [כב, ח] איתא ומי קברו, א"ר אליעזר ן' פדת עופות השמים וחיות טהורות קברוהו, ונתן להם הקדוש ברוך הוא שכרן ב' ברכות שחיטה וכסוי הדם. ועיין בספר פי שנים למאמרים ערך אדם אות מ"ד מ"ש בזה.
ומ"ש נטל אות אחת וכתב על זרועו. יש בזה סברות א' אות ויו ב' אות ט' ג' אות תיו. עיין בספר עמודיה שבעה ולב אריה ומנחת אליהו ובספרו ולא עוד אלא דפ"ב ע"א
ולע"א שהן קוראין ליתן מטר. פי' מוה"ר כהן גדול דהחידוש דלא היה ראוי ע"י מקולל מהתיבה שיבא ברכה של מטר להראות כח הגומל חסד יע"ש, ובלא"ה אם הקדוש ברוך הוא נתן מתנה טובה דיענם קודם מה שהיה בתיבה באשר הוא שם שלא חטא עדיין איך ימנע אח"כ, ואפילו בעגל לא מנע המן מהם והקריבו ממנו לפני העגל. אלא די"ל דלא בשביל משקל עונש העון אנו באים דהאי לחוד, אלא מצד דברכה ע"י ארירה לא שייכא, והקב"ה דצופה ומביט דעתיד להיות בארירה איך נתן מטר בתחינתם אם לא להורות גודל כח הגמילות חסדים. וברור דזה לך האות דהרי אעיקרא העורב אינו קורא על הנאתו אלא על כל העולם כולו ואפילו שאינו ראוי המתפלל, והו"ל כההיא דספר החסידים סימן קל"א דאם שואל חפצי שמים אפילו שאינו ראוי כיע"ש, אך הכא היינו כדאמרן.
- ^ התורה שלמה (בראשית ד אות לא) מביא שהערוך גורס בפרקי דרבי אליעזר: "קליון וזרע פשתן". ולגרסה שלנו בערוך: "קליות זרע פשתן", צ"ל שקליות הכוונה גרעיני זרע פשתן, ולא חיטים קליות. תנחומא בראשית ט: "וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה, מהו [פרי האדמה], מן מותר מאכלו. ורבנן אמרי זרע פשתן היה, והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן לפיכך נאסר צמר ופשתים, שנאמר (דברים כב יא): לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו, ואמר הקדוש ברוך הוא, אינו דין שיתערב מנחת החוטא עם מנחת הזכאי לפיכך נאסר". בראשית רבא (כב ה): "וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה' (בראשית ד ג), מִן הַפְּסוֹלֶת, לְאָרִיס רַע שֶׁהָיָה אוֹכֵל אֶת הַבַּכּוּרוֹת (=התאנים שהתבשלו תחילה), וּמְכַבֵּד לְבַעַל הַשָּׂדֶה אֶת הַסְּיָיפוֹת (=התאנים שהתבשלו בסוף, והם רעות)". בפשטות הבר"ר סובר כמו הת"ק בתנחומא, שקין הביא ממותר מאכלו, וחכמים סוברים שהוא הביא זרע פשתן, ורש"י בחומש סותם כחכמים. החזקוני והפענח רזא (כתב יד) מביאים את שני הפירושים יחד, משמע שהם סוברים שמותר מאכלו הוא זרע פשתן, והוא כפרקי דרבי אליעזר שאומר כאן: "מותר מאכלו קליות זרע פשתן". וצ"ב מדוע זרע פשתן נחשב "מותר מאכלו", היה צריך לכתוב: "גרוע שבמאכלו". ולגירסת הערוך: "קליון וזרע פשתן" קשה: מה החסרון בקליות, שהם חיטין לחים קלויים.