עץ חיים/שער מה/פרק א
פרק א[עריכה]
ענין המקיפין של האצילות.
דע, כי ראשונה יצא מן אין סוף אור גדול, ונחלק לשני חלקים:
אחד, יצא ונכנס בסוד אור פנימי, ומה שלא היה יכול להכנס ולהצמצם מרוב גדלו נשאר בחוץ בסוד אור מקיף, כמבואר בדרוש אדם קדמון, וזה האור המקיף הוא המקיף לכל האצילות כולו, כי הלא גם הכתר, שהוא עתיק ואריך אנפין כנודע, הם מתפשטים בכל האצילות, כמבואר אצלינו. והנה אור מקיף זה הוא בסוד "אור ישר", מלמעלה למטה.
ואמנם אור שנכנס בסוד אור פנימי גם הוא אין יכולת בכתר לסבול את כולו, ולכן חלק אחד ממנו נשאר עומד בפנים של הכתר, וחלק אחד ממנו יצא ממטה למעלה אחר שנכנס ונתפשט בתוכו חוזר לעלות ויוצא דרך השערות, ואלו הם סוד בחינת השערות אשר בראש, שהם צינורות והמשכות של זה האור היוצא, ובצאתו מן השערות בסופי קצוותיהן, שהם סופי צנורותיהן, אז הוא בחינת אור מקיף עלה ממטה למעלה, ונקרא "אור חוזר".
הרי נתבאר שני מיני אורות מקיפין: אחד אור ישר, ואחד אור חוזר. אלא שהאור הישר הוא כולל לכל אצילות כולו, ומקיף כולו, אמנם אור המקיף החוזר הוא מקיף אל פרטי הכתר לבדו, ולא אל שאר אצילות.
ואם תשאל אם כן, מאחר שסוף האור הזה לצאת אחר כך בסוד אור מקיף, לפי שלא היה יכול הכתר לסובלו בתוכו כולו, אם כן, מה טעם נכנס בתחלה? והיה לו לישאר בסוד המקיף, כמו הראשון שלא נכנס כלל. והתשובה היא: כי אחר שכוונת המאציל היה לשיהיה בחינת שני מקיפין: אחד בסוד מקיף לכל אצילות כולו אור ישר בבחינת יחידה, ומקיף אחד לכתר בבחינת אור חוזר סוד חיה, שנכנס בפנים ובחוץ.
וכבר נודע בדרוש אדם קדמון כי בכל הפרצופים שמטבור ולמטה דאדם קדמון, אי אפשר להיות רק שני מקיפים לבד, לכן היה מוכרח תחלה לכנוס בבחינת אור פנימי, לפי שאם בתחלה היה נשאר בחוץ ולא היה נכנס הנה היה אורו גדול מאד, והיה מתפשט גם הוא עד סוף האצילות כולו, כמו שעשה מקיף הראשון. ועתה אשר נכנס בפנים, ונתפשט ממעלה למטה, ואחר כך חוזר להתפשט ולעלות ממטה למעלה, ואחר כך חוזר ומתפשט מלמעלה למטה מבחוץ בסוד אור מקיף, נמצא שעל ידי כן נתמעט אורו, ואינו מקיף רק אל הכתר לבדו.
וזה סוד המקור של מעין, כי כפי גובה המקום ומוצא המקור שממנו יצאו המים תחלה - כפי ערך גובה זה יכולין לעלות, אף על פי שירדו בעומק במאד מאד יכולין לעלות אל שיעור גבהו הראשון שממנו יצאו, כנראה בחוש הטבע. וכן היה הענין כאן, כי אחר אשר האור הזה נכנס וחזר לעלות, אין בו כח לעלות רק עד ראש הכתר בלבד, אשר הוא נעשה מקום המקור של האור הזה, ועל כן אין יכול לעלות עד אין סוף, מה שאין כן אלו לא נכנס תחלה אור זה בכתר, שאז אור זה יכול לעלות יותר ולהדבק במקורו הראשון, שהוא האין סוף, והיה אורו רב, והיה יכול להתפשט עד סוף אצילות, ואחר כך מן יסוד אריך אנפין, אשר כבר ידעת שהוא כלול מחסד וגבורה, סוד שם מ"ה ושם ס"ג, זה מימינו וזה משמאלו, כמבואר בדרוש אדם קדמון, ושניהן נתקבצו ביסוד הזה, וכאשר יוצאין ממנו לחוץ דרך פי היסוד הנה הם מתחלקים אז: החסדים שבימין ניתנים אל אבא, אשר הוא מלביש לזרוע ימין אריך אנפין כנודע, והגבורה ניתנים לאמא, שהיא בשמאל של אריך אנפין, שהוא הכתר. ואף על פי שכולם נתקבצו יחד ונתחברו ביסוד, עם כל זה כיון שהם באין מלמעלה - נפרדין אלו בנצח וחסד, ואלו בגבורה והוד דאריך אנפין, כנודע. ועל כן, כאשר חוזרים לצאת דרך פי היסוד ולחוץ, הם חוזרים ליפרד כמו שהיו תחלה.
ובזה תבין עכשיו ענין אבא ואמא, שאמרו באדרא זוטא: תרוייהו שקילי כחדא ושריין כחדא. והטעם הוא, כי הנה מאור אחד שניהן מאירין בשיווי אחד ממש, ואין חילוק ביניהם, אלא שאבא לקח אורות דחסדים מימין, ואמא האורות של הגבורה מהשמאל.
וזה שאמרו באדרא זוטא: אבא טמיר יתיר, והנה אור הימין גם הוא נחלק לשני חלקים: אחד נכנס בפנימים, בסוד אור פנימי, ואחד נשאר בסוד אור מקיף אליו. וכן על דרך זה נחלק אור השמאל: חלק אחד נכנס בסוד אור פנימי דאמא, וחלק אחד נשאר בחוץ בסוד אור מקיף אליה. אמנם לפי שאבא טמיר וגניז יתיר כנ"ל לכך גם אור הימין של אבא, שנכנס בו בסוד אור פנימי, יוצא אחר כך דרך היסוד של אבא עצמו לחוץ, וחציו נכנס בסוד אור פנימי לאמא, וחציו נשאר בסוד אור מקיף לאמא.
והרי תבין עתה איך אמר כשם שהיא לוקחת מן הכתר, שהוא אריך אנפין, כך היא לוקחת מן אבא עצמו, וצריכה אליו, והבן זה.
ואם תאמר, אם כן גדול אור אמא מאור אבא? כי אמא לוקחת מן השמאל ומהימין, ואבא לוקח דרך ימין לבד. אבל הענין הוא, כי כבר ידעת, כי תדיר אתכליל שמאלא בימינא, וכאשר אנו אומרים ימינא כנ"ל כל שכן שהשמאל נכלל בו, אלא שאינו עולה בשם, לפי שהוא טפל אליו, ואינו ניכר בו, לכן אינו נזכר בו רק הימין לבד. נמצא כי אבא, שלוקח הימין, כל שכן הוא שהשמאל נכלל בו, אלא שאינו ניכר שם אורו. נמצא כי יש לו ימין ושמאל, אך הנוקבא אין לה רק השמאל לבד, ומן האור הימין אינה לוקחת רק מה שנשאר בלבד מן אבא. וגם לפי שהיא לוקחת אותו מעורב באור אבא, וכבר אינו נקרא בשם אור דאריך אנפין אלא בשם אור אבא (נמצא אור אבא גדול מאור אמא).
והנה יש לכתר מקיף אחד כולל ומקיף אחד פרטי, ולאבא יש לו אותו אור המקיף הכולל אשר בכתר כנ"ל, ועוד מקיף אחר שלו בלבד כנ"ל. וכן באמא הענין כן. והנה לאמא יש אור מקיף ואור פנימי יותר מן אבא, לפי שגם היא לקחה מאריך אנפין כמו שלקח אבא, ועוד לקחה גם כן מאבא כנ"ל. והנה מן אור פנימי של אבא גם ממנו חוזר ויוצא בחינת אור מקיף ממטה למעלה, אור חוזר בסוד השערות כמו באריך אנפין. וכן הענין גם כן באמא, ואין צריך להאריך בזה.
ואחר כך מאור פנימי של אמא יצא דרך פי היסוד שלה אור אל כל הז' תחתונות ביחד, ונחלק לשני חצאין: חציו אחד נכנס בסוד אור פנימי שלהם ביחד, וחציו בסוד אור מקיף להם. ואחר כך מבחינת אור פנימי שלהם חזר ויצא אור חוזר מקיף בסוד השערות הנ"ל, על דרך באריך אנפין ואבא ואמא.
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |