עץ חיים/שער כח/פרק ב
פרק ב[עריכה]
ונבאר עתה סדרי העיבורים בבחי' חיצוניות ופנימיות ונאמר כי הנה ג' זמני עיבורים יש. א' הוא עיבור די"ב חודש כנזכר בגמרא מעשה דהוי אשתהי תריסר ירחי שתא ואכשריה רבה תוספאה. ב' הוא עיבור של ט' חדשים המורגל תמיד ברוב העולם. ג' עיבור של ז' חדשים ואמנם בבחי' חיצונית שמשו ב' עיבורים הראשונים שהם עיבור של י"ב וט' ובבחי' פנימיות שבו שמשו ב' עיבורים של ט' ושל ז'. ונתחיל לבאר ענין החיצוניות ששמשו בו ב' עיבורים א' משל י"ב ושל ט'. ונתחיל מן הא' ונאמר כי הנה עיבור א' היה בבחי' א"א עצמו בבחי' נה"י שבו ומן הזווג שבו עצמו נעשה ו"ק הז"א בבחי' ג' כלילין בג' וע"ש. וענין זווג א"א הוא זה כי הנה נת"ל כי אין בא"א רק ט"ס לבד ולא נזכר בו בחי' מלכות האמנם היסוד שבו כלול מזו"ן כדמיון התמר הכלול מזו"ן בסוד צדיק כתמר יפרח הנזכר בזוהר ואז נתעלו נה"י שלו בחג"ת שלו אשר שם מעמד ומצב או"א כנודע כי אבא מלביש חסד וחצי ת"ת הימין ואימא מלבשת גבורה וחצי ת"ת השמאל ועלה הנצח דא"א בחסד שלו אשר שם אבא ועלה הוא דא"א בגבורה אשר שם אמא ועלה היסוד דא"א בת"ת אשר שם בחי' הדעת שהוא היסוד של שניהן חציו כאן וחציו כא ואז ע"י התלבשות נה"י שלו תוך או"א עצמן אשר הם זכר ונקבה ממש שמשו אז ע"י יסוד דאריך אנפין הכלול מזכר ונקבה מיניה וביה ואז הוציא את החיצוניות ו"ק דז"א ג' כלילין בג' ואת הנוקבא בסוד פסיעה לבר כמבואר אצלינו ועיין לעיל היטב. ותכלית כוונתו היה להתלבש בתוכם כנ"ל ונמצא שעליית נה"י דא"א במקום חג"ת שבו היה לטעם הנ"ל להתלבש תוך או"א שהם זו"ן ועל ידם גם היסוד שבו יזדווג מיניה וביה כמ"ש. עוד יש ט"א והוא כבר נת"ל כי ז"א היה בבחי' רה"ר ו"ק נפרדין זה מזה ותיקונו הוא לקשרו בסוד פרצוף א' מיוחד לעשות (נ"א ונקרא) רה"י לכן הוצרכו גם נה"י דא"א להכלל בחג"ת שלו עצמו ויהיו אז ו"ק דא"א כלולין ג' גו ג' כדי לכלול גם את ז"א שהוא ו"ק בבחי' ג' גו ג' ויתקשרו יחד והנה העיבור זה היה זמנו יב"ח. וטעם הדבר הוא לסבת א"א עצמו כי הנה היו נה"י שלו נכללין בחג"ת של או"א הרי הם כללות של ו' וגם יש כללות הנה"י שלו שנכללו בחג"ת שלו עצמן הרי הם כללות של ו' אחרים והרי הם י"ב. ועוד טעם ב' בענין א"א עצמו כי כמו שנכללו נה"י בחג"ת והם ו' מתתא לעילא גם נכללו מעילא לתתא חג"ת מן הנה"י ו' והרי הם י"ב. עוד טעם ג' כי הנה זווג זה הוא דא"א אלא שהיו בהתלבשותו בגו אבא ואמא והנה זווג אוא עיקרו הוא מן המזל הח' דדיקנא דא"א כמבואר אצלינו שאבא יונק מן הח' ואמא מן הי"ג וגם נתבאר כי מזל הח' הוא ג' שמות של מילוי יודי"ן ונמצא שיש בו י"ב יודי"ן וכדי לקבל שפע מאלו י"ב הוצרכו להתעכב שם יב"ח. גם טעם ד' בענין זו"ן עצמם והוא כי גם בז"א עצמו נכללו נה"י שלו בחג"ת שלו הרי ו' וכן חג"ת שלו נכללו בנה"י שלו הרי ו' אחרים נמצא שהם י"ב בחי'. עוד טעם ה' כי הנה אלו היו תחלה ג' בחי' שהם חג"ת ובאלו הג' היו הד' אחרות שהם נהי"ם כלולין בכל א' וא' מהם מהג"ר נמצא שהם ג"פ ד' הרי י"ב. עוד טעם ו' כי צריך שהמלכות תהיה כלולה מכל הג' נה"י הרי ג' ואח"כ כל א' מאלו ג' תהיה נכללת בכל הג"ר שהם ט' הרי י"ב וכל זה בהיות ז"א ו"ק ג' גו ג' והמלכות רביעית אליו. והנה נמצא כי זמן עיבור א' עיקרו הוא בא"א אלא שהיתה ע"י היותו מתלבש תוך או"א כנ"ל כי הנה היתה כוונתו לעשות אליו בחי' לבושים מן זו"ן שילבשהו מטבורא דיליה עד סיום גופו כנ"ל נמצא כי היה זמנו יב"ח. וז"ס במאמר קו המדה דבתיקונים וכן בזוהר פ' בראשית דל"ה כי הנטיעות כקרני חגבים היו ואתנטעו ואשתהו י"ב ירחי שתא. ואח"כ נולדו זו"נ ובא זמן היניקה ובכח היניקה נתפשטו ו"ק דז"א ממה שהיו תחלה ג' בג' ונעשה עתה פרצוף גמור קשורים זה בזה בסוד קוין כנ"ל בתחלת דרוש זה והנה בחי' יניקה אין בה עיבור כנ"ל (בפ"א) כי ב' עיבורים הם לבד אמנם עכ"ז בבחי' א' גם היניקה יש בה סוד עיבור. והענין כי הנה היניקה זאת הם יונקים מן השדים ודדים של אמא ונודע כי בחי' הדדים נקרא שם שדי והנה נתבאר אצלינו כי שדי הוא גימטריא הוי"ה שד' אותיות הוי"ה הם כ"ו גם נעשי' בחי' ע"ב גם בחי' רי"ו שהם ג"פ ע"ב כמבואר אצלינו ע"פ ויעבור ה' על פניו ויקרא ושם נתבאר כי ג' בחי' אלו הם גי' שד"י שהם כ"ו ע"ב רי"ו אשר מקומן בג' קוין של חג"ת כי בת"ת הוא שם הוי"ה עצמה שהוא כ"ו וחסד הוא גי' ע"ב וגבורה הוא גי' רי"ו לכן מקום הדדים הם בחזה שבין חג"ת וכל בחינותו יחד הם שד"י ומזה השם של שד"י שהוא בדדים של אמא יונק ז"א ומתפשט ונתקנו הג' קצוות ראשונים שלו שהם חג"ת אשר יש בהם ע"ב רי"ו כ"ו גימטריא שד"י כנ"ל ואח"כ גם נה"י שבו ינקו משם ונעשו ע"ב רי"ו כ"ו אחרים כנודע כי כל מה שיש בחג"ת יש בנה"י אלא שבבחי' חג"ת הם רחמים ונקרא שד"י ברפה בסוד בין שד"י ילין שהם מקום הדדים ממש ובנה"י נקרא שד"י בדגש בסוד אל שד"י כנודע לפי שהוא יותר דינין כנודע כי הדגש ורפה הם דין ורחמים והנה נמצא כי גם בבחי' יניקה נמשך מסוד ע"ב רי"ו שהם אותיות עיבור ודי בזה ויניקה זו נמשכת עד היותו בן ט' שנים ויום אחד ואח"כ בא זמן הגדלות ולזה צריך עיבור ב' וענינו הוא מבחי' זווג או"א לתת מוחין לזו"ן כי בעיבור הא' היה עיקרו מזווג א"א מיניה וביה אלא שהיה ע"י התלבשות באו"א אבל זה העיבור הב' עיקרו הוא מזווג או"א וא"א טפל לו היפך מן העיבור הא'. וטעם הדבר כמ"ש בגמרא שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע איזה מעשים נאים של הקב"ה או של ב"ו וכו' וכוונתו היה למה לא נברא האדם מהול והביא לו ראיה מן החטים הנבראים ע"י השם יתברך ומן הגלוסקאות הנעשים ע"י ב"ו נראה מזה כי יש דברים שהניחם הבורא ביד ב"ו התחתונים לתקנם והוא לא תיקנם לכן אל תתמה אם העיבור שהוא לצורך ו"ק בז"א היה ע"י א"א, ועיבור ב' שהוא לצורך מוחין דז"א היה לו ע"י או"א, כי יש דברים נתקנים ע"י תחתונים כנ"ל ובפרט כמ"ש כי עיקר הכל הוא להוציא עיקר ושורש הז"א שהוא ו"ק. אבל הג' מוחין שבו הם בסוד תוספת אליו כי לכך משתנים והולכין (נ"א וחוזרים) ואינם בקבע בו גם זמן עיבור הזה היה ט' חדשים והטעם הוא כי הנה עתה יש בו ו"ק וג' מוחין שהם ט'. עוד טעם ב' ממה שנת"ל כי או"א זווגם הוא מכח המזל הח' שבדיקנא דא"א שיש בו ג' הויו"ת דיודי"ן ויש בו ט' ווי"ן ומשם נמשך בהם שפע בסוד עיבור ט' חדשים אלו לצורך המוחין והנה אחר ט' שנים ויום אחד שהיו לז"א באו לו המוחין אלו מאז עד תשלום י"ג שנה שלמים ויום אחד ואז נעשה בחי' ז"א גדול והגדיל ונקרא אדם גמור. וטעם היות י"ג שנים הוא כי תחלה היה לו ו"ק אח"כ נמשכין לו ד' מוחין שהם ח"ב ודעת כלול מחו"ג ואלו נמשכו לו תחלה בסוד מקיפים קודם שיכנסו תוך פנימותו כנ"ל כי אז הם בלי לבושין הם ד' מוחין ואח"כ מתלבשים תוך נה"י דתבונה כנ"ל ואז נכנסין ומתפשטין תוך פנימית ז"א ואז אינן רק ג' מוחין כי החו"ג נתלבשו ביסוד בינה שהוא כלי אחד ונעשו מוח אחד ונקרא דעת ונמצא כי ו"ק וד' מקיפים וג' מוחין פנימים הרי י"ג:
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |