עץ חיים/שער י/פרק א
פרק א[עריכה]
והנה כאשר עלה ברצון המאציל להחיות את המתים ולתקן את המלכים האלו הנשברים והנפולים בעולם הבריאה גזר והעלה מ"ן מתתא לעילא וע"י כך היה זווג עליון דחו"ב דא"ק פנימי' והוציא שם מ"ה החדש ונתקנו המלכים וכבר נתבאר לעיל כי ז' אורות של מלכים דב"ן נתעלו ונתכללו ונתלבשו בג' קוי חו"ב וכתר שנתפשטו עד סוף המקום הנ"ל שהם חג"ת והנה עתה חזר התפשטות הנ"ל להאסף למעלה וחזר להיות כבראשונה שלא היו רק ג"ר במקומן למעלה והעלה עמהן למעלה במקומן את הז' אורות התחתונים ונמצא עתה כל הז' אורות התחתונים למעלה במקום הבינה כי היא אם הבנים ושם הוא מציאת מקום הריון ועיבור וכאשר עלו הז' אורות למעלה עלו גם הכלים שירדו בבריאה למעלה באצילות אך לא נתחברו יחד וכמו שהז' אורות היו בבחי' עיבור וג' כלילין בג' ונקודה מלכות היתה שביעית אליהם בסוד פסיעה לבר כמ"ש למטה בע"ה גם הכלים היה באופן זה ג' כלילין בג' והמלכות עמהן והיה באופן זה כי הכלים של נצח וחסד עלו דרך קו ימין באצילות ושניהן עמדו וישבו במקום ספי' נצח דאצילות וכלים של הוד וגבורה עלו באצילות דרך קו שמאל ועמדו בספי' הוד דאצילות והכלים של הדעת ות"ת עלו מן הבריאה אל אצילות דרך קו האמצעי ועמדו במקום היסוד דאצילות והכלים של היסוד והמלכות עלו מבריאה לאצילות ועמדו במקום מלכות דאצילות ונמצא שגם הכלים היו כלולים ג' בג' והמלכות עמהם ולא היה מרחק בין האורות והכלים יותר מג' ספי' ריקנית שהם חג"ת כי האורות כולם בבינה הן עומדים כנזכר ואמנם הכלים הז' אלו לא עלו יחד כולם בפעם א' רק כשיעור מ' ימים של יצירת הולד באופן זה כי בכל י' יום היו עולין ב' ספי' כי בי' ימים הראשונים עלו חסד ונצח ובי' שניים עלו הדעת ות"ת ובי' השלישים עלו גבורה והוד בי' הרביעים עלו יסוד ומלכות. אמנם בחי' המ"נ שאמרנו לעיל שעלו לצורך הזווג העליון הוא עצמו ענין עליית ז' אורות למעלה בבינה וזכור הקדמה זו מה הוא ענין העלאת מ"נ והנה בזווג זה צריך שיתוקנו כל הי"ס מכתר עד מלכות כי אפי' ג"ר אינן מתוקנים ולכן בחי' העלאת מ"נ אלו היה למעלה בע"ב ס"ג דא"ק כמ"ש בע"ה וע"י זווג ועיבור זה נתקן כל עולם האצילות כולו מעתיק יומין עד מלכות ובתחלה נתקן ע"י. ואח"כ היה הזווג בעתיק יומין והיה תיקון לא"א. ואח"כ היה הזווג בא"א והיה תיקון לאו"א. ואח"כ זווג לאו"א והיה התיקון לזו"נ. ואח"כ זווג לזו"נ דאצילות והיה תיקון לכל העולמות האחרים. ולכן הוצרך בחי' עיבור זה להשתהות ולהתאחר שיעור י"ב חודש כנזכר בתיקונים במאמר הנקרא קו המדה והטעם הוא כדי להתתקן כל אצילות שהם י"ב בחי'. עתיק ונוקבא. א"א ונוקבא. ואו"א עלאין. ויש"ס ותבונה. וזו"נ. ויעקב ולאה. אלו הם י"ב פרצופים שלימים לכן הוצרך זמן העיבור זה להשתהו' יב"ח ושכחתי מה שנאמר מפי מורי זלה"ה אם היב"ח העיבור היה בזווג ראשון העליון (נ"א הראשון של העליון) שהוא לצורך עתיק לבדו כנ"ל או אם נאמר כי עתיק נגמר בחודש א' ונוקבא בחודש ב' וא"א בחודש ג' כו' אמנם פי' הראשון נראה עיקר שהיב"ח הם לצורך עתיק לבד כי הרי נתבאר אצלינו כי בזווג או"א לצורך תיקון זו"נ היו ג' עיבורים או די"ב חדשים וא' דט' חדשים וא' דז' חדשים:
| עץ חיים |
|---|
|
שער הכללים |