על הסוציאליזם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שם היצירה בעברית           על הסוציאליזם
מחבר           לב טולסטוי
שפת המקור           רוסית
שם היצירה ברוסית           О социализме
מתרגם           אמיר א׳ אהרוני
קישור למקור {{{קישור_למקור}}}

אתם מבקשים שאכתוב בשביל ספרכם מאמר שנוגע לשאלות כלכליות וחברתיות, זאת אומרת מהי, לדעתי, הצורה הטובה ביותר מבחינה כלכלית שהייתי רוצה שתקבל או שצריכה לקבל החברה העכשווית. את בקשתכם זו אינני יכול להגשים בשום פנים ואופן, דבר ראשון משום שאינני יודע, אינני יכול לדעת, וחושב שאיש אינו יכול לדעת לא את החוקים שלפיהם משתנים החיים הכלכליים של העמים, ולא את הצורה הטובה ביותר של החיים הכלכליים שצריכה לקבל החברה העכשווית, כפי שסוברים הסוציאליסטים ומוריהם, ודבר שני, משום שגם אילו דמיינתי לעצמי שאני יודע את החוקים שלפיהם האנושות נעה בהתפתחותה הכלכלית ואת אותה הצורה המיטבית של התארגנות כלכלית שהיא צריכה לקבל, כפי שחשבו ועודם חושבים כל הרפורמטורים הסוציאליסטיים החל בסן־סימון, פורייה, אואן וכלה במרקס, אנגלס, ברנשטיין ואחרים, בשום אופן לא הייתי מעז לומר זאת. לא הייתי מעז לומר זאת משום שהצורות הכלכליות של החברות האנושיות שעתידות להיווצר, לדעתי, ואין לי בכך שום ספק, יכולות להיות צפויות באותה המידה המועטה כמו המצב העתידי של כל אדם חי, ושמשום כך כל החוקים האלה שבדו אנשים מלבם והסדרים חברתיים אנושיים שונים שמועלים על הדעת על־ידי אנשים שונים על סמך החוקים האלה לא רק שאינם פועלים לשם טובת בני האדם, אלא שהם גם אחת הסיבות העיקריות לחוסר הסדר של חברות אנושיות שממנו סובלים בני האדם בזמננו.

חושב אני כך משום שאדם יכול למצוא ולקבוע באמצעות תצפיות ודיונים את החוקים של תנועת גרמי שמים, ושל החיים של צמחים ושל בהמות, אבל בשום אופן אינו יכול לדחוף את חייו ואת חיי היצורים הדומים לו, שהם בעלי שכל ורצון לתבניות חוקיות שנובעות מתצפית על החיצוניות של חיי האנושות, בלי לקחת בחשבון את התכונות הייחודיות של שכל ורצון שרק אנשים מחזיקים בהם. עשיית דבר כזה שקולה לחיפוש וקביעה של החוקים של חיי הבהמות בעלות יכולת תנועה חופשית, רגשות חיצוניים ואינסטינקטים לפי חוקים שנובעים מתצפיות על חומר מת או אפילו צמחים שאין להם מאפיינים של בהמות.

אומנם האדם יכול לרדת ויורד לדרגת בהמה ואז כפוף לחוקים של חיי בהמה או אפילו של חומר מת, אבל בהשתקפויות הכלליות שלו האדם תמיד היה ועודנו יצור השונה מכל שאר היצורים של העולם החי והחומרי בכך שהוא היחיד שמתאפיין בשכל וברצון חופשי. ולכן החיים שלו בכל היבט – המשפחתיים, הציבוריים, המדיניים, הבין־לאומיים והכלכליים – מתנהלים, התנהלו וצריכים להתנהל בשום אופן לא לפי חוקים כלליים אובייקטיביים שמבוססים על תצפיות ושמוכרזים על־ידי תאורטיקנים שונים העוסקים בסדרים הפוליטיים של העמים ובתחום הכלכלי על־ידי כל מיני מרקסים, אנגלסים, ברנשטיינים וכיוצא באלה, אלא תמיד רק על יסוד חוק שונה לגמרי, אחד לכל האנשים, של חיים, אשר הוכרז מהימים העתיקים ביותר על־ידי ברהמינים, בודהה, לאו דזה, סוקרטס, ישו, מרקוס אורליוס, אפיקטטוס, רוסו, קאנט, אמרסון, צ׳אנינג, וכל ההוגים הדתיים המוסריים של האנושות. החוק הדתי המוסרי הזה, בהגדירו את כל ההשתקפויות של חיי האדם, גם המשפחתיות, גם הציבוריות, גם המדיניות וגם הבין־לאומיות, מגדיר גם את אלה הכלכליות, מגדיר אותן באופן שונה לגמרי מהאופן שבו מגדירות אותן כל התורות המדיניות, הבין־לאומיות, הציבוריות והכלכליות. ההבדל ביניהם נמצא קודם כול בכך שבעוד שכל החוקים האובייקטיביים והתורות שמבוססות עליהם ושלפיהם צריכות להיות מוסדרות החברות האנושיות, מגֻוונים עד אין־סוף וסותרים האחד את השני; החוק המוסרי הדתי ביסודותיו הראשיים, לפחות באותו הכלל אשר מוכר על־ידי כל בני האדם וכל התורות הדתיות ואשר גורס שכל אדם אינו צריך לעשות את מה שאיננו רוצה לעצמו, החוק הדתי המוסרי – אחד, ולכל בני אדם אחד בלבד. ההבדל השני והחשוב הוא שבעוד שכל התורות המדיניות, הבין־לאומיות, הציבוריות וגם הסוציאליסטיות מגדירות מראש את הצורות שכביכול צריכים לקבל חייהם של בני האדם, ודורשות מהאנשים מאמצים להשגת הצורות האלה שהוגדרו מראש, החוק הדתי המוסרי אינו מגדיר מראש שום צורות לחיים, לא משפחתיים, לא מדיניים, לא בין־לאומיים ולא כלכליים, אלא רק דורש מבני האדם הימנעות בכל תחומי החיים ממעשים אשר מנוגדים לחוק הזה, ורק על־ידי קיום החוק הזה משיג את כל הטוב שלשווא מבטיחות כל התורות המדיניות וגם הסוציאליסטיות.

ההבדל הזה דומה להבדל שהיה בין שתי קבוצות של פועלים, שקבלן מינה לאותה משימה, למשל לעבודות עפר לשם סלילת כביש. לפועלים ניתנים כלי עבודה ונאמר להם ליישר את האדמה לפי קווים משורטטים, אבל לא נאמר למה מיועדת העבודה. אחת משתי הקבוצות, המורכבת מאנשים חמומים, קלי־דעת ולכן בטוחים בעצמם, בהיותם לא מסוגלים להבין למה מיועדת העבודה מוצאת שההוראות שניתנו על־ידי הקבלן אינן ברורות, אינן מוגדרות וכנראה אינן מתאימות לשום דבר וכדי לתת משמעות לעבודה שלהם, אנשי הקבוצה הזאת ממציאים מטרה מוגדרת יותר. אחדים מחליטים שבמקום ליישר את האדמה בלי שום מטרה נראית לעין, יהיה חכם יותר לחפור שורות לשתילת כרוב, אחרים – שיהיה עדיף לחפור באדמה לעומק כדי למצוא אוצר או זהב, והאחרונים מניחים שיהיה יעיל יותר לחפור בְּרֵכָה או באר ומכוונים את כוחותיכם לכך. מאחר שאינם עושים את מה שנאמר להם על־ידי הקבלן, אלא ממציאים בעצמם מטרות למעשיהם, הפועלים רבים ביניהם, מפריעים איש לרעהו ולא רק שאינם עושים את מה שהיו יכולים לעשות ואת מה שנחוץ לטובתם הם, אלא גם מקלקלים את חייהם על־ידי אותן המחלוקות, אשר בלי ספק מתגלעות ביניהם. כך נוהגים אנשים אשר מנבאים את הצורות של חיים ציבוריים, מדיניים וכלכליים אשר נראות להם הטובות ביותר ואשר משקיעים את כל כוחותיהם במימוש צורות החיים האלו. ואילו אנשים, אשר פועלים לפי החוק הדתי המוסרי דומים לאותם הפועלים הנבונים אשר עושים את מה שנאמר להם על־ידי הקבלן ודי בטוחים בכך שמביצוע רצונו של הקבלן לא יכול לצאת שום דבר מלבד טובה בשביל עצמם בכל דבר ועניין.

נראה שכה פשוט, כה טבעי, כה אופייני ליצור תבוני – לאדם – להנהיג את עצמו בחייו הקצרים, אשר יכולים להיקטע בכל רגע, על־ידי החוק הדתי המוסרי המשותף, אשר חי בנפשו של כל אדם ואשר מתבטא ומוכר בכל הדתות הגדולות של האנושות, ובשום אופן לא בדרישות הסותרות של מימוש צורות חיים מיטביות שמכירים בהם אנשים ושיכולות להיות מושגות רק על־ידי הפרה של דרישות של החוק המוסרי. ועדיין, מאז הזמנים העתיקים ביותר בוצעה, מתבצעת גם עכשיו ונחשבת לנחוצה ההפרה הזאת של החוק הדתי המוסרי למען מימוש וקיום של סדר חיים זה או אחר, אשר נחשב על־ידי אנשים אלה או אחרים לטוב ביותר. כל הממשלות, מהרודניות ביותר עד החופשיות ביותר, כל המפלגות המהפכניות, כל הקומוניסטים, הסוציאליסטים, מכל הגוונים האפשריים מטיפים לזה ועושים את זה. משום מה זה? מהסיבה המשותפת לכל הצרות, שהאנשים גורמים לעצמם, מאמונה טפלה. בהיכנעם לאמונה הטפלה הזאת, אנשים ממציאים לעצמם מטרות, כל אחד לפי טעמו – מדיניות, פטריוטיות, סוציאליסטיות, קומוניסטיות, אנרכיסטיות ובמקום מילוי הייעוד האמתי שלהם ורכישת הטוב המיועד לכול, מכוונים את כל כוחותיהם לסידור חייהם של אנשים אחרים, ומכיוון שלא יכול להיות אחרת, אינם משיגים את הטוב המיוחל, אלא משיגים התנוונות רבה יותר של המוסר והרעה רבה יותר של חייהם. כל המלחמות, כל ההוצאות להורג, כל המהפכות, כל מעשי השוד מהעמלים על־ידי אלה שאינם עמלים, כל צרות הציבור מושתתות רק על האמונה הטפלה הזאת. במציאות הרי זה לא יכול להיות אחרת. הלא מאחר שאני מאמין שאני יכול לדעת את מבנה החיים הטוב יותר שיכולים להשיג אנשים, אין בידי שום מטרה בחיים מלבד זו האנוכית.

אציג לכם לפחות דוגמה אחת. התורה הסוציאליסטית דורשת שבתוצרי העבודה ישתמשו הפועלים. אבל מי לוקח מהפועל את העבודה שלו? קפיטליסטים. ומי נותן לקפיטליסטים את היכולת לקחת מהפועל את העבודה שלו? שלטון. והשלטון – הוא המשטרה, הצבא. ואילו הצבא והמשטרה מורכב מאותם האנשים, שמהם הקפיטליסטים לוקחים את העבודה שלהם. למה, אם כן, האנשים האלה עושים את זה, לוקחים מעצמם את התוצרים של העבודה שלהם? מפני שהם מרומים. יוצא, אפוא, שהבעיה היא השקר. ומה מטיפות התורות הסוציאליסטיות כדי להיפטר מהשקר הזה? כל מיני התאחדויות לשם הפקת תועלת לעובדים: אגודות שיתופיות, עיצומים, הפצת תורות סוציאליסטיות. אבל האם המעשים האלה יכולים לחסל את אותו השקר שבאמצעותו אנשים אחדים מוצאים לנכון לרמות אחרים, ואחרים נכנעים לשקר הזה. נניח שקבוצה אחת של מתקני חברה, נניח הסוציאליסטים, יהיו מסוגלים לכפות חוקים, שלהם יהיו חייבים לציית הקפיטליסטים וכל מיני בעלי־בתים. אבל הרי מעולם לא היה ולא יכול להיות, ולא יהיה מצב שמתקני החברה יגיעו לסדר חברתי אחד שכולם יכירו בו. ומאחר שלא תהיה הסכמה כזאת, יהיה צורך (כפי שהיה תמיד, וכפי שעכשיו) בשימוש בשלטון, כלומר, אלימות של אנשים אחדים כלפי אחרים. וכדי שתהיה אלימות, צריך שיימשך אותו השקר, שכתוצאה ממנו האנשים אונסים את עצמם ברצון אותם האנשים שבזמן הנתון יש להם שררה.

והשלטון, כדי להיות שלטון, חייב לקיים את השקר הזה באמצעות סוגים שונים של כזב ושל אכזריות, המכוונים נגד העם המרומה: הוא צריך להחזיק בתי סוהר ואפילו לקיים הוצאות להורג, הוא חייב להחזיק במשטרה, צבא, כלומר אנשים, שאמורים בלא דיון לבצע את כל המצֻווה עליהם, ובכלל זה רצח. והאם אפשר להניח שעם חובת הקיום, conditio sine qua non‏,‏[1] של פעילות כזאת, שלטון כלשהו יכול לעשות למען טובת העם.

אז מה צריך לעשות כדי שאנשים יפסיקו להיכנע לשקר הזה, יפסיקו לאנוס את עצמם? מובן מאליו שיש רק אמצעי אחד לכך: איחוד על האנשים בחוק אחד של החיים, שממנו היה נובע גם סדר החיים הציבוריים. והחוק הזה ישנו, והוא מחסל מיד את הסיבה העיקרית לָרֶשַׁע הקיים, המצוי בשקר שכתוצאה ממנו אנשים אונסים את עצמם ונותנים לקפיטליסטים לקחת מהפועלים את תוצר העבודה שלהם. רק אם יקיים האדם את החוק המוסרי הדתי, אשר אינו מאפשר אלימות של אדם כלפי אדם, ולא שום השתתפות באלימות כזאת, והאלימות, הסיבה העיקרית לסדר הכלכלי הלא־צודק של החיים, מחסלת את עצמה.

"אכן כן, אבל כך היו פני הדברים, אילו כל בני האדם סירבו להשתתף באלימות. אותו הדבר, אם אדם אחד יסרב לשלם מסים או להיות חייל, מה יֵצֵא מזה", יאמרו על זה. אבל הוא סירב לא מפני שזה משתלם לו או לא משתלם לו. הוא סירב להשתתף באלימות כלפי אנשים – תשלום מס או שירות צבאי – לא כי הוא רוצה להשיג מטרה כלשהי, אלא רק כי הוא הסיק את המסקנה הזאת, שלא יכול לא להסיק שום אדם מאותו החוק, אם לא דתי, אז מוסרי, שכל אחד מקיים ושללא הכרה בו חיי אדם שפלים יותר מחיי בהמה.

ולכן חשובה לא הכמות של האנשים שסירבו לקחת חלק באלימות כלפי אנשים, אלא חשובה הסיבה שבגינה האנשים מסרבים. ולכן מסרב אחד חזק לאין ערוך מאותם מיליוני האנשים, שיְעַנּוּ, יכלאו ויוציאו להורג את המסרב האחד הזה.

והמעשה הזה בעל משמעות רבה יותר, עתיר יותר בתוצאות מכל נאומי הפרלמנט, ומאסֵפות של שלום, של סוציאליזם ושל כל השעשועים האלה ומהאמצעים לקריעת האמת מעצמך. וממשלות וקפיטליסטים יודעים זאת היטב. יודעים זאת על־ידי חוש ההישרדות ובכל מקום, אפילו ביַפָּן, אוסרים ספרים המצהירים את האמת הזאת, הפשוטה והידועה לכול, וכולאים את אותם האנשים שבחייהם מקיימים אותה. ממשלות וקפיטליסטים יודעים איפה הסכנה האורבת להם. לא יכולים לא לדעת, מפני שבזאת טמונה השאלה של חייהם ושל מותם. השאלה של חייהם ושל מותם בהצהרה או באי־הצהרה על האמת הפשוטה הזאת, שלשום אדם, השווה לכל אדם אחר, המחזיק בשכל וביכולת לאהוב, אין שום צורך למסור את עצמו לעבדות לאנשים זרים לו ותחת הדרכתם ללמוד לרצוח ולרצוח את האנשים שמצַווים עליו לרצוח, ולא רק שאין שום צורך, אלא שהמעשה הזה הוא הנפשע ביותר, המנוגד למצפון הכי בלתי־רגיש ומעבר לכך, מזיק ביותר לזה שמסכים לבצע אותו ולכל אחיו.

ההכרה המתעוררת הזאת, ובשום אופן לא הסוציאליזם, מפחידה את הממשלות ואת הקפיטליסטים. ואילו הסוציאליזם, הפרלמנטריזם וכל מיני אסֵפות, להפך, מועילים לממשלות ולקפיטליסטים: כל המוסדות האלה עם כל ההתפלפלויות והוויכוחים המסובכים שלהם באופן מעשי ביותר מחביאים מבני האדם את הסיבה העיקרית לאותו הָרֶשַׁע שנגדו הם כביכול נאבקים.

כן, האנשים של העולם שלנו, המתקרא נוצרי, חיים רק באמונות טפלות: האמונה הטפלה של הכנסייה, האמונה הטפלה של המדינה, האמונה הטפלה של המדע, האמונה הטפלה של הסתדרות, האמונה הטפלה של הפטריוטיזם, האמונה הטפלה של האמנות, האמונה הטפלה של הַקִּדְמָה, האמונה הטפלה של הסוציאליזם. וזה לא יכול להיות אחרת: כשאין אמונה, לא יכולה שלא להיות אמונה טפלה. ואמונה אין. העולם הנוצרי חווה את הנצרות באותן הצורות הגסות, שבהן היא השתקפה בקתוליות, אורתודוקסיות, פרוטסטנטיות. וזה היה שום דבר, אילו האנשים האלה הבינו שמכיוון שהם זקוקים לדת והם חָווּ נצרות כנסייתית שכבר אינה עונה על הצרכים שלהם, הם צריכים להשתמש בכל כוחם לשם כך שיימצאו היסודות השכליים של החיים, שעליהם היו יכולים האנשים לייסד את חייהם. אבל לרוע המזל בעולמנו הנוצרי קרה משהו שהחביא ועודנו מחביא מהאנשים את מצבם הרע – מחביא באופן זמני, מכיוון שהמצב הרע הזה יפכח אנשים – מה שקרה הוא שבמקום שאחרי איבוד יסוד החיים החשוב ביותר – הדת, האנשים היו מכוונים את כל כוחם להקמה של אותם היסודות הדתיים, שבלעדיהם מעולם לא חיה ולא יכולה לחיות האנושות, עולמנו האירופי, המתקרא משכיל, שמח מאוד לכך שאין דת והחליט שהיא בכלל אינה נחוצה, שאנחנו מזמן עומדים הרבה מעבר לאמונות הטפלות הגסות של תורות דתיות כלשהן. "זה לפראים, שרכבו על שוורים, הייתה נחוצה דת, ואנחנו הרבה יותר מרוממים מזה. יש לנו קדמה, אבולוציה, תורה אטומית, אֶתֶר, רדיום. אנחנו לא רק יודעים לנסוע 60 קמ״ש, אנחנו טסנו מעל הָאַלְפִּים, מסתובבים מתחת למים, קולנוע, טלפון, תקליטים, מברקים אלחוטיים. מה עוד צריך? ואילו זה שיש מיליארדֶרים שאינם יודעים איפה לשים את הונם ומיליונים של פועלים מובטלים, שמצפים לעבודה כמו לרחמים, וש־13 מיליארד מתבזבזים מדי שנה על תחמושת ומיליון אנשים עומדים עם רובים ובכל דקה יכולים להתחיל לפי רצונם של מעטים לקטול אחד את השני במאות אלפים, כל זה אינו חשוב, משום שכל זה מסולק על־ידי אותו הסוציאליזם ואותן אסֵפות השלום, שאנחנו עוסקים בהן בשקידה כה רבה. איזו דת. מצחיק בכלל בדרגה כה גבוהה של ההתפתחות שלנו לדון על שטויות מיושנות שכאלה."

אכן, מדהימה ההזיה שבה שרוי עולמנו המתקרא משכיל!

כך שהמשמעות הקצרה של הדיונים הארוכים היא זו. אתם, האנשים הצעירים, אנשי המאה ה־20, אנשי העתיד, אם אתם רוצים לקיים במדויק את ייעודכם האנושי הנעלה, צריכים לפני־כן להשתחרר, דבר ראשון, מהאמונה הטפלה בכך שאתם יודעים בוודאות את הצורה שצריכה לקבל החברה האנושית של העתיד, דבר שני, מהאמונה הטפלה של הפטריוטיזם, הצ׳כי או הסלָבי, דבר שלישי, מהאמונה הטפלה של המדע, כלומר הסתמכות עיוורת על כל דבר שמלמדים אתכם בתור אמת מדעית ובכלל זה תורות כלכליות וסוציאליסטיות שונות, דבר רביעי, מהאמונה הטפלה העיקרית, מקור כל הָרֶשַׁע של זמננו, על כך שהדת עשתה את שלה ושייכת לעבר. בהשתחררותכם מהאמונות הטפלות האלו אתם צריכים קודם כול להשתדל ללמוד את כל מה שבתחום הגדרת היסודות האמתיים, היסודות הדתיים של החיים נעשה על־ידי החושבים הגדולים של העולם, ובהבינכם את השקפת העולם המושכלת הדתית, לקיים את דרישותיה לא כדי שאתם או מישהו אחר ישיג מטרה מוגדרת, אלא כדי לקיים את הייעוד של האדם, שללא ספק מוביל אל מטרה שאינה ידועה לנו, אבל מטרה טובה ללא שום ספק.

הערות שוליים[עריכה]

  1. תנאי שבלעדיו הדבר אינו יכול להתקיים (לטינית).