ספר הפליאה/צח
ד"ה ויקרא אלהים לאור יום[עריכה]
ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. אין זה קריאת שם אלא הזמנה והמשכה וכוונת הענין המשיך מדת היום ליום ומדת הלילה ללילה. א"ל ר' מהו מדת היום ליום ומדת הלילה ללילה, א"ל מדת היום הוא ת"ת וממנו נמשך אצילות ליום הוא יסוד עולם זהו שנאמר אני ה' עושה כל, ר"ל אומר הת"ת לכנסת ישראל את כ"י הנקראת אני יהו"ה שהוא הת"ת עושה כ"ל שהוא היסוד זהו מדת ת"ת שהוא יום ליום שהוא יסוד. ומדת לילה ללילה, ר"ל מן הפחד שהוא חשך נמשך אצילות לכ"י שהיא חשך זהו מדת הפחד שהוא לילה למדת כ"י שהיא לילה, הלא תראה שמדת הדין מושלת בלילה ושלוחיה הם המזיקים נמצאים בלילה ואע"פ שגם ביום נמצאים מ"מ בלילה רבו. א"ל ר' ואי הקב"ה המשיך האצילות מיום ליום ומלילה ללילה למה יתחייב האדם להזכיר מדת היום בלילה ומדת הלילה ביום, א"ל בעבור שמדת יום ביום ואין כאן יצר ע"כ תמשיך גם מדת לילה ביום וגם בעבור שמדת הלילה בלילה והיצר חזק ואמיץ ע"כ תשפיע ותמשיך גם מדת היום בלילה זהו לחבר את האוהל להיות אחד. א"ל ר' ראה והבן להשיב לי כי ענין גדול הוא מהו ויקרא יכתוב קרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה מהו ויקרא א"ל זה לבד. א"ל מעט בעיניך זה ואם מעט ואוסיף אחר שהקריאה המשכה א"כ יכתוב אלהים לאור קרא יום ולחשך קרא לילה ור"ל לאור המשיך אצילות מדת יום ולחשך המשיך אצילות מדת לילה, א"ל האחרון קשה מן הראשון, א"ל ר' אם הראשון אינו כ"כ קשה א"כ אשלש היינו אור היינו יום היינו חשך היינו לילה למה אפקיה מאור ליום ומחשך ללילה, ומה הפרש יש ביניהם. ועוד ויקרא אל משה קריאה מן הלילה ולמה לא אמר קרא. ובמלאכי השרת ניתוסף ו' וחסר י' וזהו וקרא זה אל זה ואמר ואמאי, א"ל ועדיין לא נשלמו קושיותיך ושאלותיך. א"ל חמש שאלות הם ובתוך חמש ארבע לא תוכל שאת ועל החמישית מה יהיה לך. א"ל קים לך שלא אוכל שאת אי קים לך א"כ למה נדבר, אמר ליה קים לי שתצטרך למודעי שאם מצד עצמך לא תוכל שאתי, א"ל מצד עצמי בדבר שאיני יודע ולא שמעתי ולא קבלתי לא מאבי ולא מאחרים היאך אוכל לדבר אבל זוכר אני שאדם א' וננס היה וחכם גדול היה בא לאבי וישב לפניו והתחיל הננס וסידר עניני הדברים הללו ואמר ויקרא ו"י יתירים לומר לך שהו' שהוא האור מקבל שפע אצילות החכמה הוא הי' דרך הצינור האמצעי הוא שדרת האדם שהוא הת"ת. משא"כ בכ"י היא הלילה המשכת אצילות החשך שהוא הפחד בא אליה ע"כ נחסר ו"י ואמר קרא לבד שהיא הזמנה והמשכה כי איך יוסיף הכתוב אותיות יתירות בדבר שאין צורך שהרי אפי' קוץ האות וחטוטרות שלו צורך גבוה הוא, וכשעולה האור הזה הוא הו' אל החכמה הוא הי' גם כולל עמו כ"י כי הבן והבת אוהב השם גם שניהם וכיון שהוא עולה ע"י אמצעי א"כ אין צורך אליה הו' והי' אלא קרא לבד, הלא תראה שאם תמלא הו' והי' כאלו וא"ו יו"ד עולה ג"ל גל נעול. ואף כי יש אומרים שהגל במשך הו' כענין עד הגל הזה ועדה המצבה מ"מ יוסף ורחל בהדי הדדי. ומה שאמר ויקרא אלהים לאור ולא אמר אלהים לאור ויקרא שלא נאמר כי הבינה היא מזמנת וממשכת זולת כח הקודמים ממנה לכן אמר ויקרא אלהים לומר הזמנה והמשכה מכח הקודמים באצילות לאלהים היא הבינה והיא מזמנת וממשכת לבניה כפי דינם ועניינם. ומה שאמר ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה לאו היינו הך שהאור גדול מהיום ויותר מאיר מהיום ועל שהאור הוא ת"ת המשיך היסוד הוא היום ע"כ קרא לאור יום ולא הוא הוא, הלא תראה שלפניו ילך דבר הוא היסוד וחשך קרא לילה החשך הזה עמוק וקשה חשכו יותר מחשך לילה ועל שממשכת ומזמנת אצילות החשך אל כ"י קראה לילה כי היא ממוזגת ממדת האור והיום. ומה שאמר ויקרא אל משה מי הוא הקורא כ"י, ע"כ הא' זעירא ומי הוא המדבר הו' בא לומר לך בזמן שהו' מדבר עם משה הוא הו' היורד מן הי' תורה קדומה תורה רשומה והנה ויקרא אל משה, ואף על פי שבכל האמירות והדיבורים וצוואות קדמה קריאה מ"מ קריאה עם ו' וי' הוא קריאת החבה. והנה גם קריאת המלאכים חבה הוא אע"פ שנחסר הי' הואיל והו' עמהם והחסרון הי' מהם לומר שאינם משיגים בי' מ"מ הו' עמהם להודיע החבה זהו וקרא זה אל זה. ואל תקשה לי מבלעם דכתיב ויקר שהו' והי' עם הקריאה. כי יש להשיב הואיל ונחסר הא' היא כנסת ישראל א"כ אין הקריאה אליו מן ההיקף חלילה וחלילה רק ממקום הדומה לו, כי הא' זעירא מורה על השלמת היחוד ואין הקריאה אליו משם. זהו ויקר מלשון קרי כענינו של בלעם שהוא סתום העין מקום אצילותו, וו' של ויקר לומר לך מאחר שהו' העלה אותם אל ארץ זבת חלב ודבש ובלעם הי' עושה היפך רצונו ע"כ הו' עם מלת ויקר לומר לך שהו' הוא הגוזר לבא אליו נבואה ממקום דוגמתו. ועדיין לא קמו ללכת ובא להם זקן אחד ונכנס עמהם בדברים ואמר להם. ויקרא אלהים הזמין להוציא תפארת ישראל אור א' הוא המכריע ראשון בין הזרועות חסד ימין פחד שמאל והנה היום הוא יסוד עולם ונקרא מכריע שני כי עומד בין השוקיים ימין נצ"ח ושמאל הו"ד. והנה היסוד נאצל מן האור הוא ת"ת והזמין והמשיך מן החשך אור אחד וממשלתו בלילה ולכן קראו לילה והזמינה מלך על הארץ, והלילה הזה כלולה עם הת"ת והת"ת עולה עד חכמת אלהים ועם כלל החכמה בכתר עליון ונוטל שפע וברכה מהכתר ומהחכמה שהוא האב ומהבינה שהוא האם ששלשתן ראש א' ראש חיך ולשון יורד ומשקה העניים והלילה עמו בחבוק ודבוק ונישוק, ולכן הוסיף ו"י במלת ויקרא שהי' וקוצו רומזים ב' מדות דקות כת"ר וחכמ"ה, והו' לקו האמצעי. וראו והבינו שזה האמת שהו' עם כללו עולה אהי"ה הוא כתר עליון ואהי"ה מתרבע אמת שאהי"ה פעמים אהי"ה הריבוע עולה אמת, ות"ת נקרא אמ"ת. והנה האמת באהי"ה ומרוב תוספות ברכה ורוח הקודש שבו נקרא מוסף, והמוסף הזה הואיל והוא יום מן האור ועומד בין זכר ונקבה לכן נתוספו לו ב' אותיות ו"י והנה המוסף הזה עושה שלום בין הנצח ובין ההוד ימין ושמאל ולכן נתוספו לו אורות ממה שלמעלה ממנו וכל הספירות האלו אליו באים ומאותו תוספות נקרא מוסף ומשם יוצא כל שפע וברכה באשה, ומאשה בעולם השפל. והנה קיום העולם ומשם יוצאים הרוחות וזהו אל אלהי הרוחות כי מן הבינה נאצלות ושם באות, ומלת ויקרא ו"ו יו"ד קו"ף רי"ש אל"ף אותיות שניות עולים נ"ח, נח איש צדיק תמים זה יסוד. והנה אלהים שהוא הבינה המשיך מאור שהוא הת"ת את היום שהוא היסוד הוא נ"ח. אלהים במ"ק בינה עם המלה חיק הבינה הוא מדת הדין הרפה, וזהו ויוציאה מחיקו והנה ידו מצורעת כשלג והאלהים שהוא הבינה המשיכה מן החשך שהוא הפחד הלא תראה אחר אלהים הם אותיות במוכ"ן עולים חי"ק: