ספר הפליאה/יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ד"ה ואתה תשמע השמים הוא ו' נגלה[עריכה]

ואתה תשמע השמים הוא ו' נגלה וגם הוסיף לשאול מהו בן, א"ל ה"ה מתרבעין ומתמלאין זהו בן, ר"ל ה' פעמים ה' הוא כ"ה וא' מלואו אינו מתרבע כי לעולם א' א' הרי כאן כ"ו וזהו ה"א ה"א ב' פעמים כ"ו הרי ב"ן וזהו ב"ן ה"א ה"א. והכוונה הוא כשההין והווין בחיבור אז הכל מתברכין למעלה ולמטה, א"ל ר' לכתוב ואתה תשמע שמים ישמחו שמים ותגל הארץ. א"ל כתיב בזאת אני בוטח ר"ל להכניס תפילתי זהו ואתה תשמע השמים ה' אחרון שבשם בן ד' להכניס תפלתי לשמים זהו השמים כי אות ה' נק' זאת. וכן בזאת יבא אהרן אל הקודש ואותה ה' נקרא נער ואיך אעלה אל אבי והנער איננו אתי, וישמחו השמים ר"ל ישמחו הווין ויעלה ה' אחרון שבשם בן ד' ואז ותגל הארץ ר"ל תגל הארץ עם הה' ראשון שהוא הבינה, וזהו שמחה בבניה שכינה עמהם כי יש שכינה לשכינה ר"ל הבינה היא שכינה לכ"י וכ"י שכינה לישראל, א"ל בני ראית ביאת הא' בת' שבא עם הנקודות הדקות והסתומות והוא ננקד את והאיר כל העליונים ומיד נפתחו שמים וקבלם וה' אחרון עמהם וזהו השמים וע"כ נפתחו שמים בנקודם ושמים הוא אדם ואדם כולל זרועות ושוקים ומעור ועטרה וגוף האדם הוא השדרה שהכל משדרה מתקיימים ויונקים והשדרה מהמוח והרי בשמים שבעה ושלש הרי כאן עשרה א"כ הכל בא"ת השמים, ראה את הא' בא ולא בא עמו, א"ל ראיתי והבנתי ולא הורשתי לאמרו, א"ל בני א"כ למה לא נפתח גם י' השמים, א"ל אני נשבע לך שאיני יודע א"ל בלי שבועה אני מאמין לך אלא למוד לשונך לומר איני יודע א"ל א"כ למה ננקד בחירק א"ל נפתחו השמים לקבל והי' בחירק להריק בים. ועוד יתבאר בע"ה: