ספר הפליאה - ד"ה את הרי כאן כל האותיות תחלתן

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

לד"ה הקודם << | חזרה לתוכן ספר הפליאה | >> לד"ה הבא

את הרי כאן כל האותיות תחלתן וסופן כי לקח הא' כל האותיות וירד אל הת' הוא בתו של אברהם אבינו וזהו וה' בירך את אברהם בכל שכל האותיות מן הא' נאחזים והת' מקבלת מן כולם זהו כל הנחלים הולכים אל הים ואיני יודע מתי אברך ברוך פוקח עורים. כי לעולם בעוורון אתה לא שמעת קרא דכתיב ואשמע את הקול מדבר אלי משמע שכ"י נקראת את ואנה כל האותיות, א"ל בכללן, א"ל ודבר אחר אינך רואה א"ל לא, א"ל נעשה הא"ת ה' במ"ק ונעשת אתה זהו תחלתו את וסופו אתה, הוי אומר ואתה תשמע השמים ר"ל ה' השמים נתחבר עם א"ת ונעשה אתה הרי כאן כל האותיות שהם את בה' השמים שגם הוא שב אל האת. ובא וראה הא' הוליד הת' בא"ת ב"ש והת' הוליד א' הרי כאן א"ת א"ת זהו שאמר משה בת"ת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע. שכל הפעולות מא' עד [ס"א ע"י] ת' זהו את, וראה, ערב ובשר לחם ובקר אלו זרועות ע"י ד"ו פרצופים גם אמר הכהן בת"ת ה' את ירכך נופלת ואת בטנך צבה שגם הרחמים ממיתים, גם נתמלא הת' והוליד אדנ"י בא"ד ר"ל תי"ו מלא במ"ק הוא אדנ"י במ"ק וא' נתגלגל והלך לי' ונתחבר עמו ונאצלו כל הכתרים והחכמה עד אדנ"י שהא' עם הי' היא אדנ"י במ"ק זהו את, גם נתמלא הא' ולקח סופו נתמלא התי"ו ולקח סופו שהם פ"ו והוא אלהים נתחבר אדנ"י עם אלהים ויצא מב' השמות קנ"א ר"ל אדני אלהים עולה קנ"א, וי לאותו דור שקנאה יוצאת משניהם זהו בקנאו את קנאתי ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי הוי אומר הכל מן הא"ת, מן המצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה ואמר לי שהאת הוא ל"ב ישראל זהו שנאמר ויאמר ה' אל לבו ר"ל יש אל"ף בי"ת שמקבלת מת"ת ומתחלת א"ל ב"ת והנה הא' לקח ל' ות' לקח ב' זהו ל"ב ר"ל ל"ב נתיבות החכמה ניתנו לכ"י, וגם צריכים אנו לדעת הא' למה שכן בל' ונעשה א"ל כי הל' יחוד האותיות ר"ל מא' ועד ל' אותיות אחד והת' שכן בב' זהו בת, ועוד אבאר בעז"ה וגם ראה שנסמך האת עם ה' השמים להורות שא"ת הוא נעשה אתה הוא ה' השמים וזהו החיבור צריך אדם לעשות ולכוין בכל מצות ה' בעבור זה הכוונה כי אז העולם מתקיים ומתברך. גם אני שמעתי שהאל"ף מילא ציורו והאציל בן הוא תפארת הנקרא בן וחברו עם הת' זהו את השמים ר"ל האלף מצטייר יו"י תמלאם יו"ד ו"ו יו"ד הרי כאן ב"ן ואת האציל עולם השפל הוא הנקרא אבן ישראל אבן בגי' ג"ן גן נעול אחותי כלה ואצילות עולם השפל במקומו יתבאר בעז"ה. את הוא ה' אחרון שבשם בן ד' וניתן לאברהם אבינו ע"ה את א' הוא ראש לכל האותיות וזהו וה' בראשם שכל הוי' הוא א' והוא מחשבה והוא מלך למעלה על ת' ולמטה מן הת' זהו א"ת. גם הא' הוא בראש שהוא קודם מן הב' שהוא תורה קדומה וע"כ הא' בא בתורה שבע"פ לתת לו כח זהו א"ת ויהו"ה בראשם מאי ו' לומר לך שהא' העלה הת' למעלה מן השמים הנקרא ראש ראש דברך אמת זהו את השמים שהאת על השמים זהו וה' בראשם. הוא ובית דינו. השמים הוא ת"ת ונקרא שמים ואתה תשמע השמים, א"ל ר' מהו שמים א"ל ש"ם י"ם, א"ל וים שמים נקרא, א"ל השמים ושמי השמים, ר"ל שמי שמים ת"ת השמים כנסת ישראל. וזהו בדבר ה' שמים נעשו אלו שמים התחתונים, אלא שמי השמים עיקר קבלתם מן הימין השמים מן השמאל, וגם שמי שמים מכח החכמה שנאמר כולם בחכמה עשית ואוי להם לאומות העולם כשהשמים הללו דן אותם שהשמים מתהפכים לארץ זהו הפוך רחמים לדין כי נסתלקו הא' מהם. אז ימטר על רשעים פחים א"ל רבי למה נקרא שמים בעבור שמים לימינו ואש לשמאלו והוא באמצע ומקבל משניהם ועושה שלום וזהו גיבל הקב"ה אש ומים וערבן זה בזה ועשה מהן שמים והוא הנקרא אמת והוא הרחמים ומקבל מהחסד ומהפחד, א"ל רבי לא כך שאלתי אלא כך שאלתי המים למעלה מן האש וכאן נכתב הש' המורה על האש קודם המים משמע שאש למעלה מן המים, א"ל בני זהו מלאכי עליון יגידוהו, א"ל מי ישאלם א"ל אני אשאלם יצאתה בת קול ואמרה בעבור שאש למטה מן המים והוא קרוב וסמוך לאש ע"כ הקדים הש' מן המים וקראו שמים, אמר רבונא דעלמא זיל בתר רובא רוב קבלתם מן המים לכתוב מים תחלה ואח"כ ש', א"ל האש מקבל תחלה שהוא השי"ן ואח"כ באין המים ומכבין האש וזהו שמים גוברין על האש ולכן נכתב הש' תחלה, א"ל מהו אש ומים א"ל במ"ק הוא וא"ו שהוא המשים שלום ביניהם, שהקב"ה רצה לברוא את העולם במים ולא היה מתקיים ר"ל שאם היה בורא עולמו במים לא היה יצר בעולם ולא היו פרים ורבים רצה לבראותו באש זהו מה"ד ולא היה העולם מתקיים ר"ל אמת כי היו פרים ורבים אך מה"ד היתה מדקדקת עם הבריות והם כולם ביצר קשה והיו כלים ברגע נתחברו האש עם המים והאצילו וא"ו הלא תראה אש ומים במ"ק וא"ו, זהו מה שנתעוררו חז"ל כל מחלוקת שהוא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופו להתקיים איזהו מחלוקת שהיא לש"ש הוי אומר זה מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לש"ש זהו מחלוקת קרח ועדתו, ר"ל לש"ש שמכוונים לשם הנקרא שמים כעין אש ומים שהביאו שם הנקרא שמים ואז נעשה שלום ונתקיים המחלוקת שהאש ומים קיימים, והלל ושמאי כוונתם להביא שם הנקרא שמים ולהסיר הקליפות הנקרא עורון וראה שב"ש היו חריפים עוקרי הרים וב"ה היו רבים ובקיאין וראה שהלל עולה בגי' אדנ"י. וכדי שלא תאמר שמדתו אדני לכן הלל במ"ק א"י הוא א"י שבמלת אדני וע"י א"י עולה ג"כ אדני א"י, וברבוע שהו' זכר העולה א"י במ"ק זה זכרי שמדתו הנקראת זה מושכים שפע הא"י במדת אדני וע"כ הלכה כמותו, כי שמאי הוא מדתו שמי זה שמי, וידעת שהמילה דוחה שבת והיו חולקי' כי שמאי היה סובר מאחר שהכל אלי מתערבים א"כ עלי יש לסמוך והלכה כמותי, והלל סובר י' הלוליה הם וע"י באים אליך גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם וע"כ הלכה כמותי, בא שם הנקרא השמים תחלה בהלל ואח"כ בשמאי וידעו כולם שהלל רב באוכלסין מיד יצאה בת קול למטה הלכה כב"ה, והנה נתקיימה המחלוקת שלא נעקרו דברי בית שמאי לגמרי שבהרבה מקומות חזרו ב"ה להורות כב"ש והודו לדברי ב"ש, אבל קרח לא היה במחלוקתו כוונה להמשיך שם הנקרא שמים כי כיון להפוך הבריאה ובהיפוך הבריאה אין קיום. בא וראה שמשה רבינו עליו השלום קרא אליהם לשלום. וא"ל אתם אש ואהרן מים והנה מן המחלוקת נמשך השלום שהם שם השמים והם ענו ואמרו. לא נעלה ולא נמשיך מהשלום אלינו רק נעמוד בתוקף גבורותינו ואין לשאול תצא בת קול ותבטל דברי קרח כי יש להשיב שקרח לא רצה לשלום כל עקר ואין התעוררות א"כ בת קול מאין תצא, וא"ת הלא משה מפי הגבורה למד שקרח ועדתו הנה בני שריפה ובליעה נינהו וא"כ איך היה גונב דעת הבריות והיה קורא אליהם לשלום וידע כי הם לא ישלימו, וי"ל אמת משה הוה ידע כי קרח לבדו לא יספיקו בידו לעשות תשובה אך חברתו אם היו פורשים לאו בני כליה נינהו והם הוסיפו על חטא פשע ונעלם ממשה וע"כ קרא אליהם לשלום, וגם אין להקשות למה התפלל שלא יקבל הקב"ה מנחתם וגם לברוא דין עליהם זולת משה הקב"ה יעשה דין ומשפט עליהם, וי"ל כי משה עכ"פ ידע דינם ועניינם אך היה צריך קריאה והתעוררות דא"כ יתבטלו כל התפלות. והקב"ה יעשה דין כפי מעשה המקבל. הלא תראה שאברהם אבינו ע"ה ירד למצרים מפני הרעב ואדם גדול כמוהו היה לו לעמוד בארץ ימים מועטים עד עבור ימי הרעב אבל בעבור שראה הארץ נגובה ויבשה ירד להשקותה ר"ל ירד למצרים כדי להשקות הארץ למעלה ע"י התעוררות דאברהם, וכן משה וכן כולם צריכים התעוררות ומעשה כדי שיהיה כח ופועל ויעשה הדבר ההוא למעלה וקרח לא רצה להמשיך אליו השלום ונשארה הארץ יבשה יבושו הבוגדים ריקם, אז פתחה הארץ את פיה וקבלה כל הדינין שירדו מלמעלה כי מצאו מקום לחול שהיא המקבלת הטוב והרע והיא אש מקבלת אש ולא מצאו רק המקריבים וחלו עליהם ונשרפו כי לא כוונו רק במדתם שאמרו לא נעלה, ואהרן כיון להשלים נכנס בשלום ויצא בשלום וכשם שפתחה הארץ את פיה וקבלה אותם למעלה כן פתחה הארץ את פיה למטה ובלעה אותם, ואם יש מי שאמר קרח וקין כוונתם אחת להם הדין עמו כי קין במנחתו חטא שהביא מזרע הארץ אש מבלי מים וכן קרח עמד במדתו אש מבלי מים וקין נהרג כי שופך דם האדם באדם דמו ישפך ובעבור שהיה לקרח לקחת מוסר ולא לקח אך חטא פעמים ע"כ ניתוספו לו מיתות משונות שקשה האחרון מן הראשון, שהעובר עבירה מן עבירות חמורות ושנה בו מה מעלה יש לו מן קרח הוא נינהו, וגם א"ל אחרי שהבל הביא מבכורות צאנו והוא קרבן מהודר כי ידוע הבכ"ר וצא"ן וקב"ה קבלו אלא שהניחו ברצונו והציץ במה שלא היה ראוי לו ונתחייב הריגה בעונו ומגלגלין זכות ע"י זכאי וחוב ע"י חייב ונזדמן קרח והוא קין והרגו וחזר וחטא היה מן הדין שיהרג פעם שנית ולא שיבלע כי לא ימחול עונו אם לא במיתה הזאת וראה דין הבליעה כמה הוא קשה שיורד חיים שאולה. וראה והבן שהבהמה זימנה הקב"ה ונשחטה בהזמנת ברכה ואח"כ נמצאת טרפה כי עדיין לא נמחלה עונה אלא שהדין הראשון רוצה השם להיות בלי צער וע"כ זימנה השם ביד ישראל כענין ואהבת לרעך כמוך ועדיין צריכה לקבל דין כן הדבר בקרח לא ימחול עונו כי חטא פעמים וע"כ הדינים אליו קשים. ועוד אבאר אותו במקומו בעז"ה ביאור די. ושמאי והלל כוונתם לש"ש וקרח אין כוונתו לש"ש ומים ואש כוונתם לש"ש, ושמאי קפדן כמדתו הלא כה דברי כא"ש נאו"ם אדנ"י ס"ת שמי. הסר כעס מלבך ר"ת עולים הלל, במספר הכ"ם ס"ה והלל עולה ג"כ ס"ה. א"ל רבי כתיב ישמחו השמים וכתיב ואתה תשמע השמים ר"ל ישמחו לשון רבים ותשמע לשון יחיד, א"ל ברוך פוקח עורים ולא אמרתי לך פעמים ו' נגלה ונסתר עמו והנה יחיד ורבים אשקך מיין הרקח כי זה בן ה"א ה"א יבארהו ר"ל הבינה נקרא ה' וכנסת ישראל נקראת ה' וזהו ה' ראשון וה' אחרון פעמים מלאים ומגידים בב' ווין הא הא ופעמים חסירים ומגידים בב' ההין ה"ה ר"ל כשהווין אלו שמחין וזהו ישמחו השמים ואז ותגל הארץ: