ספר המצוות רמב"ן עשה טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

<< · ספר המצוות · רמב"ן עשה · טז · >>

המצוה להציל חיים של גר תושב, גר צדק או אזרח


שנצטוינו להחיות גר ותושב להצילו מרעתו שאם היה נטבע בנהר או נפל עליו הגל שנטרח בכל כחנו בהצלתו ואם היה חולה נתעסק ברפואתו, וכל שכן מאחינו ישראל או גר צדק שאנו מחוייבים לו בכל אלה והוא בהם פקוח נפש שדוחה שבת והוא אמרו יתעלה וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך. ומאמרם בתלמוד גר אתה מצווה עליו להחיותו עכו"ם אין אתה מצווה מצווה עליו להחיותו. ומצוה זו מנאה בעל הלכות החיה את האח. והרב כולל אותה עם הצדקה במצות [עשה] קצ"ה מפסוק "פתוח תפתח את ידך". והם שתים מצוות באמת.

מגלת אסתר[עריכה]

נראה לי כי מה שלא מנאה הרב הוא לפי שדעתו באלה הפסוקים שכלם באו להזהיר על דבר אחד והוא מצות הצדקה וכמו שפירש בסמ"ק שלו במ"ע קצ"ה.

קישורים[עריכה]


קיצור דרך: rmbn/ase16