ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/שעח
שנצטוו הכהנים שיברכו ישראל בכל יום, שנאמר "כה תברכו את בני ישראל אמור להם" (במדבר ו, כג).
משרשי המצוה. שחפץ השם בטובו הגדול לברך עמו, על ידי המשרתים החונים תמיד בבית השם וכל מחשבתם דבקה בעבודתו ונפשם קשורה ביראתו כל היום, ובזכותם תחול הברכה עליהם ויתברכו כל מעשיהם ויהי נעם השם עליהם. ואל תתמה לאמר ולו חפץ השם בברכתם יצו אותם את הברכה ואין צורך בברכת הכהנים, כי כבר הקדמתי לך פעמים רבות כי בכח הכשר מעשינו תחול הברכה עלינו, כי ידו ברוך הוא פתוחה לכל שואל בהיותו מוכשר ומוכן לקבלת הטוב. ועל כן כי בחר בנו מכל העמים ורצה שנזכה בטובו, הזהירנו וצוונו להכין מעשינו ולהכשיר גופינו במצוותיו, להיותנו ראויים אל הטוב. גם צוונו בטובו הגדול לבקש ממנו הברכה, ושנשאל אותה על ידי המשרתים הטהורים, כי כל זה יהיה זכות לנפשותינו ומתוך כך נזכה בטובו.
מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (מגילה כג:) שאין הכהנים נושאים כפיהם אלא בעשרה, והכהנים מן המניין. וכיצד היא נשיאות כפים? (סוטה לח:) בשעה שיגיע שליח ציבור לעבודה, כלומר כשירצה להתחיל בברכת רצה, כל הכהנים העומדים בבית הכנסת עולין לדוכן ופניהם למול ההיכל ואחוריהם כלפי העם ואצבעותיהם כפופות על כפיהם, עד שישלים שליח צבור ברכת הודאה. ואחר כך מחזירין פניהן כלפי העם ופושטין אצבעותיהם ומגביהין ידיהן כנגד כתפיהם, ומתחילין: יברכך, ושליח ציבור מקרא אותן מילה מילה, שנאמר "אמור להם", והם עונים אחריו בקול נאה, וכשמשלימין פסוק ראשון כל העם עונין אמן וכן בפסוק שני ושלישי, וכשישלימו השלושה פסוקים מתחיל שליח צבור בשים שלום וכו', והכהנים מחזירין פניהם כלפי הקודש וכופפין אצבעותיהם ועומדין שם בדוכן עד שיגמור ברכת שים שלום וחוזרין למקומן. ומנהגנו היום שהכהנים אינן עולים לדוכן, אלא עומדים לפני הארון ועושין כסדר שכתבנו.
וקודם שיחזירו פניהם לברך העם, מברכים: ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצוונו לברך את עמו ישראל באהבה. וכל פינות שיהיו פונין, כגון חזרת פניהם לציבור או להיכל, יהיו לעולם דרך ימין. וששה דברים מונעין מן הכהנים נשיאות כפים (פט"ו מהל' תפילה ה"א): הלשון, והמומין, והעברה, וטומאת הידיים, והשנים, והיין. וביאור דברים אלה עם יתר פרטי המצוה, הכל מבואר בפרק אחרון ממגילה ותענית ובשביעי ממסכת סוטה.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן בכהנים, כי עליהם מצוה זו לברך את ישראל. ובשחרית ובמוסף ובנעילה חייבין לברכם, אבל במנחה של כל יום אין שם נשיאות כפים, מפני שבמנחה כבר סעדו כל אדם ויש שם חשש יין ושיכור אסור בנשיאות כפים. אפילו במנחת תענית, גזרו זכרונם לברכה, אטו מנחה של כל יום, וכדפסק רב נחמן בפרק בתרא דתענית (דף כו:) אבל אמרו שם, אלא האידנא מאי טעמא פרסי ידיהו כהני במנחתא דתעניתא, הואיל וסמוך לשקיעת החמה מצלי לה כתפלת נעילה דמיא.
קישורים[עריכה]
קיצור דרך: tryg/mcwa/378