ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/שמה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


מצוה שמה - לא למכור עבד עברי על אבן המקח

שלא נמכור עבד עברי כדרך שמוכרין עבדים כנעניים בהכרזה על אבן המקח, אלא בהצנע ודרך כבוד. וכן אמרו בספרא (בהר ו א) "לא ימכרו ממכרת עבד(ויקרא כה, מב), שלא ימכרם בסמטא ויעמידם על אבן המקח.

שורש מצוה זו ידוע. שאין ראוי לו לאדם להקל בכבוד חברו אף על פי שהביאו עוונותיו לימכר, כי לא ידע אם אולי למחר יבוא גם הוא לכך.

ביאור מצוה זו בקידושין ודיניה כלולים בעיקרה, אין להאריך בהם.

ונוהגת בזכרים ונקבות בזמן שהיובל נוהג, שאין עבד עברי נוהג אלא בזמן היובל כמו שכתבתי למעלה (מצוה של). והעובר על זה ומכר עבד עברי כדרך שהעבדים כנעניים נמכרים, עבר על לאו. אבל מן הדומה שאין בו חיוב מלקות, לפי שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה.

קישורים[עריכה]

קיצור דרך: tryg/mcwa/345