ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/פ
להסיר המשא מעל הבהמה שיגעה במשאה בדרך, שנאמר (שמות כג ה) כי תראה חמור שנאך וגו'. השונא זה, פרושו ישראל. ואף על פי שכתוב (ויקרא יט יז) לא תשנא את אחיך בלבבך, דהינו ישראל, אמרו חכמים (פסחים קיג ב) שענין זה הוא כגון שראהו עובר עברה ביחיד והתרה בו ולא חזר, שזה מותר לשנאותו. ומה שאמר חמור -- לאו דוקא חמור, אלא כל בהמה, אלא שדבר הכתוב בהווה, שהחמורים למשא. וכתיב (שמות כג ה) עזב תעזב עמו, כלומר עזרהו, מלשון (נחמיה ג ח) ויעזבו ירושלים, שהוא מלשון חזק.
משרשי המצוה, ללמד נפשנו במדת החמלה שהיא מדה משבחת, ואין צריך לומר שחובה עלינו לחמול על האיש המצטער בגופו, אלא אפילו (על) המצטער באבדת ממונו, מצוה עלינו לחמול עליו ולהצילו.
דיני המצוה, כגון (ב"מ לב, ב) אם הבהמה של גוי ומשאוי של ישראל או בהפך, ודין הפוגע באוהבו ישראל ובשונאו, שמצוה בשונא לכף היצר, ואפילו אוהב לפרק ושונא לטעון. ושונא זה אינו כשונא שזכרנו מחמת עבירה אלא שאין לבו שלם עמו. ופירוש "כי תראה" מאימתי הוא החיוב, ושערו חכמים (פי"ג מהל' רוצח ושמירת נפש ה"ו) שהוא אחד משבעה ומחצה במיל וזהו ריס. אבל רחוק מזה השיעור, אין חייב להטות הדרך אליו, והעושה לפנים מן השורה, תבוא עליו ברכה. ודין (בבא מציעא ל:) זקן או נכבד ואינה לפי כבודו שהכל נדון לפי מה שיהא עושה בשלו, ודין (דף לב.) פריקה בחנם וטעינה בשכר, ושמדדה (דף לג.) עמו עד פרסה, ונוטל שכר על הלויה, כמו שמבואר הכל בפרק שני ממציעא (חו"מ סי' פד).
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות. והעובר עליה, בטל עשה, ומראה בעצמו מדת האכזריות שהוא מדה מכערת. וכל שאינו מרחם, אין מרחמין עליו מן השמים (שבת קנא ב), שאין ראוי גופו לקבלת הרחמנות.
קישורים[עריכה]
קיצור דרך: tryg/mcwa/080