ספר החינוך (סדר דפוס פרנקפורט)/לה
שלא לבוא על אשת איש, שנאמר "לא תנאף" (שמות כ, יב). ובא הפירוש שלשון "ניאוף" סתם משמע באשת איש, כמו שאמרו ז"ל (רש"י שם): אין נאוף אלא באשת איש. ונכפל זה הלאו בסדר אחרי מות, שכתוב שם בפרוש "ואל אשת עמיתך וכו'" (ויקרא יח, כ).
משרשי מצוה זו כדי שתתיישב העולם כאשר חפץ השם. והשם ברוך הוא רצה שיהיו כל עולמו עושין פירותיהן כל אחד ואחד למינהו ולא שיתערבו מין במין אחר. וכן רצה שיהיה זרע האנשים ידוע של מי הוא ולא יתערבו זה עם זה. ועוד ימצאו כמה הפסדין בניאוף שתהיה סיבה לבטל כמה ממצוות האל עלינו, שציונו בכבוד האבות ולא יכירו לבנים עם הניאוף. ועוד יהיה כישלון במה שנצטוינו גם כן שלא לבוא על האחות ועל הרבה נשים, והכל יעקר בסיבת הניאוף, שלא יכירו בני אדם קרובותיהן. מלבד שיש בענין הניאוף עם אשת איש צד גזל שהוא דבר ברור שהשכל מרחיקו. וגם כי סיבה לאבוד נפשות, כי ידוע הדבר בטבע בני אדם שמקנאין על ניאוף בת זוגם עם אחרים ויורדין עם הנואף עד לחייו. וכמה תקלות מלבד אלה.
דיני המצוה כגון הרחקת העניין שלא להתייחד עמהן, ומשפט הנואף והנואפת גם כן שגם היא באיסור ובדין, ויתר פרטיה מבוארים במסכת סנהדרין ובמקומות בגמרא. ושם בסנהדרין (דף נא.) מתבאר שהנואף עם אשת איש גמורה שניהם בחנק. והנואף עם נערה מאורסה שניהם בסקילה. ועם בת כהן היא תשרף והוא יחנק. ואיסור אשת איש הוא מן המצוות שהן על כל בני העולם בכלל, בין ישראל בין גוי. אבל יש חילוק קצת בענין, שאין אישות לגוי אלא על ידי בעילה וישראל קונה אותה בקידושין (קידושין נז:).
קישורים[עריכה]
קיצור דרך: tryg/mcwa/035