נפש החיים/שער ד/פרק לא
ומזה הטעם גם כן עסק התורה היא מכפרת על כל העונות של הנפש החוטאת. כמאמרם ז"ל (סוף מנחות) מהו דכתיב זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת כו'. ומסיק שכל העוסק בתורה א"צ לא עולה ולא מנחה ולא חטאת ולא אשם.
וכ"ה בתנחומא (פ' צו), ובשמות רבה (פל"ח) -- קחו עמכם דברים ושובו אל ה' לפי שישראל אומרים כו'. עניים אנו ואין לנו להביא קרבנות א"ל הקב"ה דברים אני מבקש כו'. ואני מוחל לכם על כל עונותיכם. ואין דברים אלא ד"ת כו'.
ובתנחומא (ויקהל ?) בענין הארון אמרו שהוא נושא עונותיהם של ישראל שהתורה שבו נושא עונותיהם של ישראל.
ובתד"א (סא"ר פ"ה) אדם שעבר עבירו' הרבה וקנסו עליו מיתה כו'. וחזר ועשה תשובה וקורא תורה נביאים וכתובים ושנה משנה מדרש הלכות והגדות ושימש חכמים אפי' נגזרה עליו מאה גזירות הקב"ה מעבירן ממנו כו'.
ובזוהר שלח (ח"ג רנט, א) ר"י פתח כו'. כמה אית להו לבני נשא לאסתכלא בפולחנא דקב"ה. כמה אית להו לאסתכלא במלי דאורייתא. דכל מאן דאשתדל באורייתא כאלו מקריב כל קורבנין דעלמא לקמי' קב"ה ולא עוד אלא דקב"ה מכפר לי' על כל חובוי ומתקנין לי' כמה כורסין לעלמא דאתי.
וגם על אותן העונות חמורים שאין הקרבנות מכפרים עסק התורה מכפרת. כמשרז"ל בבני עלי (ר"ה י"ח א') בזבח ובמנחה הוא דאינו מתכפר אבל מתכפר הוא בד"ת. וכן אמרו (מגילה ג' ע"ב) גדול ת"ת יותר מהקרבת תמידין.
ובזוהר צו (ח"ג לה, א) ת"ח כו' וע"ד מאן דלעי באורייתא לא אצטריך לא לקרבנין ולא לעלוון דהא אורייתא עדיף מכלא וקשורא דמהימנותא דכלא. וע"ד כתיב דרכיה דרכי נועם וכו' וכתיב שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול.
ובפ' קדושים (ח"ג פ, ב) בזבח ובמנחה כו' אבל מתכפר הוא בד"ת אמאי בגין דד"ת סלקין על כל קרבנין דעלמא כמה דאוקמוה דכתיב זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת כו' שקיל אורייתא לקביל כל קרבנין דעלמא. א"ל הכי הוא ודאי דכל מאן דאשתדל באורייתא אע"ג דאתגזר עלי' עונשא מלעילא ניחא לי' מכל קרבנין ועלוון וההוא עונשא אתקרע. ות"ח לא אתדכי ב"נ לעלמין אלא במלין דאורייתא כו'. ואורייתא קדושה אתקרי דכתיב כי קדוש אני ה' ודא אורייתא דהיא שמא קדישא עלאה. וע"ד מאן דאשתדל בה אתדכי ולבתר אתקדש כו'. תאנא קדושה דאורייתא קדושה דסליקת על כל קדושין כו' ע"ש.
ובמדרש הנעלם וירא (ח"א ק, א) אמרו בטלו הקרבנות לא בטלה התורה האי דלא איעסק בקרבנות ליעסק בתורה ויתהני לי' יתיר דאר"י כו' א"ל יעסקו בתורה ואני מוחל. להם בשבילה יותר מכל הקרבנות שבעולם. שנאמר זאת התורה לעולה למנחה כו' זאת התורה בשביל עולה בשביל מנחה כו'. א"ר כרוספדאי האי מאן דמדכר בפומי' בב"כ וב"מד עניינא דקרבניי' כו' ברית כרותה הוא דאינון מלאכיא דמדכרן חובי' לאבאשא לי' דלא יכלין למעבד לי' אלא טיבו.
ואמרו עוד בפ"ב דברכות (דף טז.) ובתד"א (סא"ר פכ"ה) למה נסמכו אהלים לנחלים דכתיב כנחלים נטיו וכו' כאהלים נטע ה' כו' לומר לך מה נחלים מעלין את האדם מטומאה לטהרה אף אהלים מעלים את האדם מכף חובה לכף זכות.
ובפ"יח שם שפכי כמים לבך כו' מה מים הללו מקוה טהרה הן לישראל ולכל אשר נברא בעולם כו' כך ד"ת מקוה טהרה הן לישראל בכל מקומות מושבותיהם. בא וראה כמה גדולה כחה של תורה שמטהרת את פושעי ישראל בזמן שעושין תשובה אפי' מעבוד' כוכבי' שבידם שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם כו' ע"ש.
כי עיקר התשובה שלימה האמתית שהיא מאהבה. הוא רק ע"י עסק התורה כראוי כמ"ש במעלות התורה אוהב את המקום. וכמ"ש השיבנו אבינו לתורתך כו' והחזירנו בתשובה שלימה לפניך.
ובזוהר ויקרא (ח"ג כא, א) כד ב"נ אתרחיק מאורייתא רחיק הוא מקב"ה. ומאן דקריב לאורייתא קריב לי' קב"ה בהדי'.
כי על כל פשעים תכסה אהבת התורה כמ"ש בתד"א (סא"ר פ"ג) ע"ז הפסוק. וכן אמרו (פתיח' איכה) המאור שבה מחזירו למוטב. ובפ' החליל (נ"ב ב') אם פגע בך מנוול זה משכהו לב"המד אם אבן הוא נימוח וכו'. וכעין זה אמרו בתנחומא פ' האזינו ע"ש. ובב"ר (פכ"ב) אם בא יצרך להשחיקך שמחהו בד"ת.
ובמדרש תהלים (סוף מזמור ל"ד) אם עמד עליך יצ"הר האכילהו לחמה של תורה כו'. ובזוהר וישב (ח"א קצ, א) אר"י כד חמי ב"נ דהרהורין בישין אתיין לגבי' יתעסק באורייתא וכדין יתעברון מני' אר"א כד ההוא סטרא בישא אתי למפתי ליה לב"נ יהא משיך ליה לגבי אורייתא ויתפרש מני':
וז"ש בפ' התורה ונעשה כמעין המתגבר והולך. ויש מקום לפרשו גם ע"ז הענין הנ"ל. שכמו המעין הנובע אף שלפעמים נרפש ונשחת בהרבה רפש וטיט. עכ"ז הוא נובע ובוקע ומתגבר והולך מעט מעט. עד שברבות הימים יתגבר ויתגלה לגמרי ויתפשט כמאז. כן העוסק בתורה אף אפ נתלכלך תחלה בעוונו' וחטאים עצומים ונטבע מאד ברפש וטיט מצולות הרע ח"ו. עכ"ז ע"י עסק התור נכון לבו בטוח שודאי המאור שבה יחזירו למוטב. והטוב מתגבר והולך על הרע שבו מעט מעט. עד שלסוף בהכרח יתגבר הטוב ויתפשט בכולו לגמרי. והוא מתקדש מטומאתו ופרחה טהרה בכולו. וכן אמר שם ומכשרתו להיות צדיק חסיד כו' לשון הכשר והגעלה וליבון מפיגול גיעולי הרע שהיה בו תחלה. וכמ"ש (ירמיהו, כג) הלא כה דברי כאש כו' שהיא מלבנתו ומכשרתו כו'. וכ"א בתנחומא ויקהל שהתורה מטהרת לבן וכליותן של ת"ח: