נאום יוהנסבורג (יאסר ערפאת)

נאום יוהנסבורג היה נאום שנשא יאסר ערפאת ביוהנסבורג ב-23 במאי 1994.

בשם אללה הרחמן והרחום, אחיי, עלי להודות לכם שאפשרתם לי לבוא לכאן על מנת להתפלל ביחד, ובעזרת אללה נתפלל בקרוב בירושלים, הכיוון הראשון של האיסלאם. אני אדבר אנגלית שאינה שפתי אך אעשה כמיטב יכולתי. אחיי, יש להבין כי לאחר מלחמת המפרץ, קשר המזימה העיקרי הוא לחסל לחלוטין את הבעיה הפלשתינית מסדר היום הבין-לאומי. זה לא היה קל, כי אנשינו שילמו את מחיר מלחמת המפרץ, כמו שאתם יודעים.

כידוע לכם, הקהילה שלנו בכווית, שהייתה הגדולה והעשירה שבקהילותינו, נזרקה מכווית. לא רק זאת, אחר כך חוסלנו על ידי היוזמה שהוכרזה על ידי הנשיא בוש, היזמה לוועידת מדריד, וזה לא היה קל, אבל למרות התנאים הקשים הסכמנו ללכת למדריד. מדוע? כדי לא לתת להם סיבה ותירוץ להוציא מסדר היום את ירושלים. הלכנו למדריד למען פלשתין. ובאשר להסכם הזה, שהוא רק צעד ראשון, האמינו לי, יש עוד הרבה מה לעשות.

הג'יהאד יימשך, ירושלים איננה של העם הפלשתיני, היא לכל האנשים המוסלמים. אתם אחראים לירושלים ולפלשתין לפניי.

העיר שהתברכה למען כל העולם. עכשיו, אחרי חתימת ההסכם, עליכן להבין מהו הקרב העיקרי שלנו. הקרב העיקרי איננו להשיג מהם עוד משהו כאן או שם. הקרב העיקרי הוא ירושלים. ירושלים המקדש היקר למוסלמים. זה צריך להיות ברור לכולם, ולמען המטרה הזאת התעקשתי, לפני שחתמתי, לקבל מהם מכתב, מיהשראלים, שירושלים היא נושא לדיון ולא בירת הנצח של ישראל. לא! זוהי בירת הנצח של פלשתין. כן, זוהי בירת הנצח של פלשתין. וחשוב שכולם ידעו על המכתב הזה. אני התעקשתי והם כתבו, והמכתב נמצא אצלי, לא פרסמתי אותו לא דיברתי עליו עד עכשיו. במכתב הזה אנחנו אחראים לכל המקומות הקדושים למוסלמים ולנוצרים, ואני התעקשתי להזכיר את המקומות הנוצריים לפני המוסלמים בגלל שעליי להיות נאמן להסכם בין הח'ליף עומאר איבן אל חטאב והפטריארך סופרוניוס. זוכרים את ההסכם הזה? בגללו התעקשתי לציין את המקומות הקדושים הנוצריים נוסף לאלו המוסלמיים, והנה אנחנו כאן ועליי לדבר בכנות: אינני יכול לעשות זאת לבדי, בלי עזרתה של האומה האיסלאמית. ולא לאמור כמו היהודים: לך, ואלהיך יילחם לך. לא! עליכם לבוא ולהילחם, ולהתחיל את הג'יהאד לשחרור ירושלים. המקדש המסורתי שלכם. ולכן התעקשתי, יחד עם אחיי, להזכיר בהסכם שעניין ירושלים יעלה לדיון לא יאוחר משלוש השנים לאחר חתימת ההסכם. וראיתם אותי, שכל כך היססתי בחתימת ההסכם כי התעקשתי להזכיר את ירושלים. ורציתי שלא רק רבין יבטיח לי את זה, אלא גם כריסטופר וקוזירב, וכעד רציתי את הנשיא מובארק. וזה נעשה, וחשוב מאד שכולם ידעו זאת. והנה אנחנו כאן. חשוב שכולם כאן יבינו שיש מזימה מתמשכת בעניין ירושלים.

במשך השנתיים הבאות, עם תחילת השנה השלישית, הם ינסו לשנות את הדמוגרפיה של ירושלים. חשוב מאד לשמור את ירושלים בראש סדר העדיפויות שלנו, לא רק כפלשתינים. לא רק כערבים, אלא כמוסלמים וגם כנוצרים. הזכרתי את זה בפני האפיפיור, הפטריארך של איסטנבול והארכיבישוף של קנטרברי. אמרתי להם: אם אתם רוצים לנטוש את המקומות הקדושים שלכם זה בסדר מצדי, תמשיכו לתמוך ביהודים, אין לי כלום נגד יהודים. עלינו לזכור מה שנאמר בקוראן שלנו: "בעמו של משה יש אומה המאמינה בצדק וחיה על פיו". ולידיעתכם, יש שתי קבוצות יהודיות בפלשתין, השומרונים בשכם ונטורי קרתא בירושלים, שמסרבות להכיר במדינת ישראל ורואות עצמן כקבוצות פלשתיניות. וזה מראה מה האמת בקשר לטענתם שזוהי הבירה שלהם. לא. זו לא הבירה שלהם. זהו המקדש הראשון של האיסלאם והמוסלמים. אך אנו זקוקים לתמיכתכם. בכל מקום. וזוהי קריאה לעם הפלשתיני מאזרחינו בירושלים, שקוראת לכם, לכולם, לא רק כאן, בכל מקום, ואני בטוח שבמוקדם או במאוחר אנחנו נתפלל, בירושלים, יחד.

ההסכם הזה אינו נחשב בעיניי יותר מההסכם שנחתם בין הנביא מוחמד לשבט קורייש, ואתם זוכרים שהח'ליף עומר התנגד להסכם הזה וראה בו "סולחה דוניא". אינני יודע איך אומרים את זה באנגלית, אני חושב שזה הסכם בעל המעמד הנמוך ביותר, כן, "סולחה דוניא". אבל כמו שמוחמד קיבל את ההסכם ההוא אנחנו מקבלים את ההסכם הזה. אבל להמשיך את הדרך עד ירושלים, עלינו להמשיך ביחד, ולא לבד. ועלינו לאמר בבירור ובכנות שהנסיבות הן מאד-מאד-מאד קשות. אני אתן לכם דוגמה: אתם זוכרים, אחרי הטבח במסגד בחברון? זוכרים? עשרים ושניים יום היססה מועצת הבטחון לקבל החלטה שמגנה את הטבח. 22 יום! ואתם יודעים למה. בגלל מילה אחת ויחידה. אני התעקשתי להכניס להחלטה את המילים "ברחבי האדמה הפלשתינית הכבושה, כולל ירושלים". הם ניסו להתמקח אתי לבטל את ירושלים. אבל אני התעקשתי, והצלחתי להכניס אותה לשם. שוב, עליי להודות לכם. ועליי להודות מקרב ליבי. ואני אומר לכם בכנות, מאח לאח, אנחנו זקוקים לכם. אנחנו זקוקים לכם כמוסלמים, כמג'הדין. ובהזדמנות זו עליי להודות לידידי הוותיק, לאחי הוותיק, נלסון מנדלה, על שהזמין אותי לבקר בדרום אפריקה לראשונה. זהו חלק ממאבקו. אני כאן כחלק ממאבקו, ואני אומר שוב בשמכם, בשם כל האומה המוסלמית, שנהיה לצדו, ואנו בטוחים שהוא יהיה לצדנו. ושוב עליי לאמר לכם: "והם נכנסו למסגד, כפי שעשו זאת לפני כן". קדימה לניצחון! קדימה לירושלים! הם ייכנסו למסגד, כפי שנכנסו אליו בעבר!