נאום ההשבעה השני של אברהם לינקולן

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

נאום ההשבעה השני של נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן, ניתן ברביעי במארס 1865 כחודש לפני הניצחון הסופי במלחמה וכחודש וחצי לפני רציחתו של לינקולן.

הנאום[עריכה]

חברי בני ארצי:

בהופעתי השנייה לפני השבעתי למשרת הנשיאות יש צורך פחוּת בנאום ממושך מאשר בהשבעתי הראשונה, לפיכך הצהרה מפורטת על שאיפותינו נראית מתאימה והולמת. כעת עם חליפתן של ארבע שנים, במהלכן הצהרות ציבוריות ניתנו בכל נקודה ושלב במאבק הגדול אשר עדין סופג את תשומת לב האומה, מעט מן החדש יכול להיות מוצג. התקדמות צבאנו, אשר בה כל השאר תלוי ידועה היטב לציבור כמו גם לי, וזאת בטוחני, מספקת ומעודדת לכל, בתקוות גדולות לעתיד, שום תחזית לגביו לא תנובא.

באירוע המקביל לזה לפני ארבע שנים כל מחשבותינו היו מכוונות בחרדה למלחמת האזרחים המתהווה. הכל חששו ממנה, הכל ביקשו למנוע אותה. בעוד נאום ההשבעה שניתן במקום זה היה מוקדש כולו להצלת האיחוד ללא מלחמה, סוכני האויב שהיו בעיר ביקשו להרסו ללא מלחמה, ביקשו לפרק את האיחוד ולחלק את השלטון במשא ומתן. שני הצדדים גינו את המלחמה, אך אחד מהם הלך למלחמה על מנת שלא לתת לאומה לשרוד, והאחר קיבל את המלחמה על מנת שלא לתת לאומה לגווע. והמלחמה באה.

שמינית מן האוכלוסייה הייתה עבדים צבעוניים, לא מבוזרים באופן אחיד ברחבי האיחוד, אלא מרוכזים בדרומו. עבדים אילו היוו עניין ייחודי ורב עוצמה. כולם ידעו שהעניין הזה היה איכשהו סיבת המלחמה. לחזק, להנציח, ולהרחיב את העניין הזה היה הגורם שבעיתו המורדים ביקשו לנטוש את האיחוד, אפילו במחיר מלחמה, בעוד הממשלה לא טענה לכל זכות לעשות יותר מלהגביל את התרחבותו הטריטוריאלית. אף אחד מן הצדדים לא ציפה כי למלחמה באורך ובהיקף אשר כבר אירע. אף אחד מן הצדדים לא ציפה כי הגורם לסכסוך ייתם עוד לפני שהסכסוך ייתם. כל צד ביקש ניצחון קל ותוצאה פחות משמעותית ומהממת. כל צד קורא את אותם כתבי הקודש ומתפלל לאותו אל אשר את עזרתו הוא מגייס כנגד השני. אולי זה יראה מוזר שאחד הצדדים יבקש את עזרתו של אל צדק באכילת לחם מזיעת אפו של הזולת, אך אל נא נשפוט, למען לא נישפט. תפילות שני הצדדים לא יכולות להיענות. תפילתו של אף אחד מן הצדדים לא נענתה בשלמותה. לריבונו של עולם יש את מטרותיו שלו. "אוֹי לָעוֹלָם מִן העבירות, כִּי מִן הַהֶכְרֵחַ שֶׁיָּבוֹאוּ עבירות, אֲבָל אוֹי לָאִישׁ שהעבירות יָבוֹא דַּרְכּוֹ" אם נניח שהעבדות באמריקה היא אחת העבירות אשר, בהשגחת האל היו מחויבת לבוא, אך משסיים זמנה הקצוב, הוא מעוניין כעת להסירה, והוא נותן הן לצפון והן לדרום את המלחמה הנוראית הזאת כעונש יאה לאילו שמהם באה העבירה, האם נקבל איזו סטייה מתכונותיו האלוהיות אשר המאמינים באל החי תמיד יחסו לו? בחיבה אנו מקווים, בלהט אנו מתפללים שהתכחשות המלחמתית האימתנית הזאת תחלוף לה במהרה. ועדין, אם האל מבקש שהיא תמשך עד שכל העושר שנצבר על ידי המשועבדים במשך מאתים וחמישים שנה של עבודת פרך בלתי מתוגמלת תוטבע, ועד שכל טיפת דם שהוקזה על בעזרת השוט תיפדה על ידי אחרת שהוקזה על ידי החרב, כמו שנאמר לפני שלושת אלפים שנה כך עדין מחובתנו לומר (תהלים יט, י) "משפטי ה' אמת; צדקו יחדו".

ללא זדון כלפי איש וצדקה לכל, עם ביטחון בצדק הניתן על ידי האל הנותן לנו לראות את האמת, הבה נמשיך קדימה לסיים את העבודה בה התחלנו, לרפא את פצעי האומה, לדאוג למי שנשא את הקרב, לאלמנתו וליתומיו, לעשות את כל הנדרש על מנת להשיג ולהגיע לשלום צודק בתוכנו ועם כל האומות.