נאום גטיסבורג (אברהם לינקולן)
מתוך ויקיטקסט
נאום גטיסבורג הוא נאומו המפורסם של נשיא ארצות הברית, אברהם לינקולן שנאם בגטיסבורג ב-19 בנובמבר 1863 את "נאום גיסטבורג".
[עריכה] הנאום המלא בתרגום עברי
לפני שבע ושמונים שנה הולידו אבותינו על יבשת זו אומה חדשה, אשר הורתה בחרות וייעודה באמונה כי כל בני האדם נבראו שווים.
עתה, אנו מצויים במלחמת אזרחים גדולה הבוחנת האם אומה זו, או אומה כלשהי אשר בכך הורתה ובזאת ייעודה, עתידה להאריך ימים. נפגשים אנו בשדה מערכה גדול של אותה המלחמה. באנו להקדיש חלקה משדה זה, כבית מנוחת עולמים לאלו שמסרו את חייהם למען חייה של אומה זו. אכן ראוי ונכון הוא כי כך נעשה.
אולם, במובן עמוק יותר, איננו יכולים להקדיש — איננו יכולים לקדש — איננו יכולים לרומם — קרקע זו. האנשים האמיצים, החיים והמתים, אשר נאבקו כאן, הם שקידשוה, הרבה מעל מה שבכוחנו הדל להוסיף או לגרוע.
העולם ישית ליבו מעט, אף לא יזכור לאורך ימים את שאנו אומרים כאן, אך לעולם לא יוכל לשכוח את שהם עשו כאן. מוטב הוא כי אנו החיים, נקדיש עצמנו כאן למלאכה הבלתי־גמורה אשר הלוחמים כאן נשאו עד עתה באצילות כה רבה. מוטב כי אנו כאן נקדיש עצמנו למשימה הכבירה הניצבת עדיין בפנינו — כי ממתים עטורי תהילה אלו נשאב מסירות רבה יותר למטרה שעבורה נתנו הם את מלוא מסירותם האחרונה, כי נגמור אומר שמתים אלו לא לשווא מתו; שאומה זו, בחסדי האל, תיוולד מחדש לחופש; וכי ממשלה של העם, על ידי העם, למען העם, לא תכלה מן הארץ.
[עריכה] הנאום המלא בתרגומו של אליהו ציפר
לִפְנֵי שְׁמוֹנִים וָשֶׁבַע שָׁנָה הוֹשִׁיבוּ אֲבוֹתֵינוּ בְּאֶרֶץ זוּ אֻמָּה, אֲשֶׁר חֹפֶשׁ הָגּוּתָה, וּלְכֹל בְּנֵי הָאָדָם כְּשָוִים-נִבְרָאִים - קְדֻשָּה יִחַסָה.
עַתָּה, אָנוּ אֲחוּזִים בְּמִלְחֶמֶת אֶזְרָחִים, שְׁמִבְחָנָה אִם אֻמָּה זוּ, אוֹ אֻמָּה כָּלְשֶׁהִי, שֶׁכֹּה הָגְתָה וְכָזֹאת קִדְשָׁה - תִּסְכֹּן שְׂאֵת בְּסֵבֶל זֶה.
אָנוּ נִפְגָּשִׁים בִּשְׂדֵה-קְרָב רַב שֶׁל מִלְחָמָה זוֹ. בָּאנוּ לְהַקְדִּישׁ רֶגֶב-אֶרֶץ כִּמְקוֹם מְנוּחָה אַחֲרוֹן לְאֵלֶּה, אֲשֶׁר נַפְשָׁם מָסְרוּ מִנֶּגֶד, לְמַעַן מֶגֶד אֶרֶץ זוֹ.
הָגוּן, רָאוּי וְרָצוּי כִּי כֹה יֶעֱצַם!
אך לא סַגִּי בַּשִּׂיא וְלֹא בִּכְדִי.
לֹא נוּכַל קַדֵּשׁ, לֹא עֲרוֹץ וְלֹא הַלֵּל אֲדָמָה זוֹ. הֵמָּה הָאַמִּיצִים - הַחַיִּים וְהַמֵּתִים אֲשֶׁר חֵרְפוּ כָּאן נַפְשָׁם, הֵם יְהַלְלוּהָ אֶל מֵעֵבֶר לִבְדַל כֹּחֵנוּ - הוֹסֵף אוֹ הַמְעֵט.
הָעוֹלָם יֵדָע מִזְעָר, יִזְכֹּר קָצָר אֶת שֶׁכָּאן אָמַרְנוּ, אַךְ לָנֶצַח יֵרָשֵׁם כֹּל שֶׁהֵם עָשׂוּ כָּאן!
לָנוּ הַנּוֹתָרִים, רָאוּי כִּי נִתְקַדֵּשׁ אֶל הַמַּטָּרָה, שֶׁאַף אִם לֹא שָׁלְמָה הֵן לוֹחֲמֵיהָ בְּהוֹד קִדְמוּהָ.
נָאוֹת לָנוּ כִּי נִתְקַדֵּשׁ לָאֶתְגָּר הָעַתִּיר אֲשֶׁר הוֹתִירוּ לָנוּ אוֹתָם חַלְלֵי-תְּהִלָּה. מוּסְפֵי מְסִירוּת אֲשֶׁר מִדַּת כֹּל מְאֹדָם עַד תֻּמָּה מֻצְתָה, לְבָל יְהִי מֹתָם לַשָּׁוְא. כִּי לְאֻמָּה זוֹ, בְּחָסוּת אֵל, יֻלַּד חֹפֶשׁ חָדָשׁ. וְכִי עַם-מִמְשָׁל, קוֹל-הָמוֹן וּלְאֹם-מִלְאֹם - לֹא יִתַּמּוּ מִּן הָאָרֶץ.
