משנה תמיד ז ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמיד · פרק ז · משנה ד | >>

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

השיר שהיו הלוים אומרים במקדש, ביום הראשון היו אומרים (תהלים כד), לה' טו הארץ ומלואה תבל ויושבי בה.

בשני היו אומרים (שם מח), גדול יי ומהלל מאד בעיר אלהינו הר קדשו.

בשלישי היו אומרים (שם פב), אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפט.

ברביעי היו אומרים [ שם צד ], אל נקמות יי אל נקמות הופיע [ וגו' ].

בחמישי היו אומרים (שם פא), הרנינו לאלהים עוזנו, הריעו לאלהי יעקב.

בששי היו אומרים (שם צג), ה' מלך גאות לבש וגו'.

בשבת היו אומרים (שם צב), מזמור שיר ליום השבת, מזמור שיר לעתיד לבוא ליום שכלו שבת מנוחה לחיי יט העולמים.


נוסח הרמב"ם

[עריכה]

השיר שהיו הלויים אומרין בבית המקדש ביום הראשון היו אומרין לה' הארץ ומלואה (תהלים כד א) בשני היו אומרין גדול ה' ומהולל מאוד (תהלים מח ב) בשלישי היו אומרין אלוהים ניצב בעדת אל (תהלים פב א) ברביעי היו אומרין אל נקמות ה' (תהלים צד א) בחמישי היו אומרין הרנינו לאלוהים עוזנו (תהלים פא ב) בשישי היו אומרין ה' מלך גאות לבש (תהלים צג א) בשבת היו אומרין מזמור שיר ליום השבת (תהלים צב א) מזמור שיר לעתיד לבוא לעולם שכלו שבת מנוחה לחיי העולמים.

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

בראשון לה' הארץ ומלואה - לפי שהוא ראשון למעשה בראשית:

בשני גדול ה' - שבו נחלקו המים והיה רקיע בין מים למים טז:

בשלישי אלהים נצב בעדת אל - שבו נראית היבשה שעליה עומדים הדיינין לעשות יין יז:

ברביעי אל נקמות - שבו נבראו השמש והירח והכוכבים שעתיד הקב"ה להנקם מן העובדים להם:

בחמישי הרנינו לאלהים עוזנו - שבו נבראו בעלי חיים שהרואה אותן מרנן ומשבח לבוראו:

בששי ה' מלך - שבו נשלמה הבריאה ובו נברא אדם שמכיר מלכותו של יוצרו:

מנוחה לחי העולמים - האי תנא סבר לה כמ"ד שיתא אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב יח, ועל שם שבאלף השביעי לא יהיה כי אם הקב"ה, שנאמר (ישעיהו ב) ונשגב ה' לבדו ביום ההוא, לכך אומרים בשבת מזמור שיר ליום השבת, לאלף השביעי, שיומו של הקב"ה הוא אלף שנה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(טו) (על המשנה) לה' כו'. כל המזמור. רש"י:

(טז) (על הברטנורא) ונתעלה וישב במרום דוגמת שכנו בעירו והר קדשו. רש"י:

(יז) (על הברטנורא) ולשון הר"מ, שעליה יהיה הדין והדיינין. ע"כ. ואסיפא דקרא קיימי, בקרב אלהים ישפוט. ובגמרא דר"ה שם, על שום שגילה ארץ בחכמתו והכין תבל לעדתו. פירש"י שגילה ארץ מקום מצב עדתו:

(יח) (על הברטנורא) לאפוקי ממאן דאמר תרי חרוב, שנאמר יחיינו מיומים. גמרא:

(יט) (על המשנה) לחיי. והר"ב העתיק לחי העולמים. ושניהם צדקו יחדיו. שאם אתה אומר לחיי העולמים, הכוונה להש"י שהוא חיי העולמים כולם, כענין שנאמר ואתה מחיה את כולם. ואפילו אם תאמר חיי העולם הוא נכון, כי הוא סמוך משם חיים שלא נמצא נפרד בלשון הקדש. וכשאתה אומר חי העולמים ג"כ נכון, ותהיה הקריאה חי בציר"י, כענין שנאמר וישבע בחי העולם, שהוא סמוך, ויהיה ענינו חיים של העולמים והוא הש"י שהוא חיותו של עולם כאמור. משא"כ חי בפת"ח, שאינו סמוך, יהיה ענינו העולם שהוא חי, ואין העולם עצמו חי על צד האמת. כן כתב הר"מ. ועתוי"ט: