משנה שקלים ה ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת שקלים · פרק ה · משנה ד | >>
מי שהוא מבקש נסכים הולך לו אצל יוחנן שהוא ממונה על החותמות, נותן לו מעות ומקבל ממנו חותם.
בא לו אצל אחיה שהוא ממונה על הנסכים, ונותן לו חותם ומקבל ממנו נסכים.
ולערב באין זה אצל זה, ואחיה מוציא את החותמות ומקבל כנגדן מעות.
ואם הותירו הותירו להקדש.
ואם פיחתו, היה משלם יוחנן מביתו, שיד הקדש על העליונה.
משנה מנוקדת
מִי שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ נְסָכִים,
- הוֹלֵךְ לוֹ אֵצֶל יוֹחָנָן, שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל הַחוֹתָמוֹת;
- נוֹתֵן לוֹ מָעוֹת, וּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ חוֹתָם.
- בָּא לוֹ אֵצֶל אֲחִיָּה, שֶׁהוּא מְמֻנֶּה עַל הַנְּסָכִים,
- וְנוֹתֵן לוֹ חוֹתָם, וּמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ נְסָכִים.
- וְלָעֶרֶב בָּאִין זֶה אֵצֶל זֶה,
- וַאֲחִיָּה מוֹצִיא אֶת החוֹתָמוֹת, וּמְקַבֵּל כְּנֶגְדָּן מָעוֹת.
- וְאִם הוֹתִירוּ, הוֹתִירוּ לַהֶקְדֵּשׁ,
- וְאִם פָּחֲתוּ, הָיָה מְשַׁלֵּם יוֹחָנָן מִבֵּיתוֹ;
- שֶׁיַּד הֶקְדֵּשׁ עַל הָעֶלְיוֹנָה:
נוסח הרמב"ם
מי שהוא מבקש נסכים,
- הולך לו - אצל יוחנן,
- שהוא ממונה על החותמות,
- נותן לו מעות - ומקבל ממנו חותם.
- בא לו - אצל אחיה,
- שהוא ממונה על הנסכים,
- נותן לו חותם - ומקבל ממנו נסכים.
- ולערב - באים זה אצל זה,
- ואחיה - מוציא את החותמות,
- ומקבל כנגדן - מעות.
- אם הותירו - הותירו להקדש.
- ואם פחתו - משלם יוחנן מביתו,
- שיד הקדש - לעליונה.
- ומקבל כנגדן - מעות.
- ואחיה - מוציא את החותמות,
פירוש הרמב"ם
כל זה מבואר, כי אחיה היה מוציא החותם שהוא בכתב יד יוחנן, ושואל מיוחנן המעות שקבל, אם הותירו אצלו הותירו להקדש.
ולזה המותר רמז בפרק הנקדם, באמרו "מותר נסכים":
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
נותן לו מעות - כפי הנסכים שהוא צריך:
בא לו אצל אחיה שהיה ממונה - לקנות נסכי יג יינות שמנים וסלתות, כדי שלא יהא צריך כל מביא קרבן לחזר אחר נסכים העשויין על טהרת הקדש:
ואם הותירו הותירו להקדש - ולא אמרינן שמא מעותיו של יוחנן הם שנתערבו במעות של נסכים:
פירוש תוספות יום טוב
בא לו אצל אחיה שהוא ממונה על הנסכים. פירש הר"ב שהיה ממונה לקנות נסכים וא"כ הוא ניהו החנוני שמקבל עליו לספק וכו' דכ' הר"ב בסוף פרק דלעיל. וז"ש הרמב"ם בכאן דלזה המותר דהכא רמזו בפרק הנקדם באמרו מותר נסכים והיינו התם במשנה ד' כמ"ש הר"ב בפירושו. וכ"כ גם כן בפרק ז' מהלכות כלי המקדש דזה שעל הנסכים הוא שמוכר הנסכים. ואי נמי י"ל דז"ש הר"ב לעיל חנוני היינו שסובר כפירוש הראב"ד דסבירא ליה דזה שעל הנסכים גזברות בעלמא הוא. והוא מתנה עם בעל הבית דהיינו החנוני לקבל עליו לספק וכו'. וכן נראה לשון הר"ב בפירושו אשעל הקינין שכתב כלשון הראב"ד ולא כל' הרמב"ם שהוא שפוסקים עמו שימכור הקינים לקרבנות וכו' דאילו להראב"ד זה שעל הקינים מקבל המעות ופוסק עם בעל הבית שיספק וכו'. ועיין סוף פרק ז' בפי' הר"ב. והשתא ז"ש בכאן שהוא ממונה לקנות וכו' רוצה לומר שיקנה מחנוני שמקבל עליו וכו' שזכרו לעיל. ולפי זה המותר דתנן הכא לאו אותו שזכר בפירוש משנה ד' פרק דלעיל אלא כשהותירו אמרינן דלמא זה שנתן מעות נתן יותר ממה שהיה צריך ליתן ונתכוין שיהא להקדש. ומ"מ ודאי שדין זה המותר הוא בכלל מותר נסכים דתנן התם אף ע"ג שלא הזכירו הר"ב בפירושו שם:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יג) (על הברטנורא) מפלפל לשיטת הר"ב אם הוא ניהו החנוני שמקבל לספק כו' או הוא רק גזבר ומסיק ומ"מ ודאי שדין זה המותר הוא בכלל מותר נסכים:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
מי שהוא מבקש נסכים: נ"א בספר כ"י כל מי שמבקש נסכים וביד פ"ז דהלכות כלו המקדש:
ואם פַּחֲתוּ: כך מצאתי מנוקדת הפ"א בפת"ח: וכתב ה"ר יהוסף שמצא בכל הספרים ואם פחתו ישלם יוחנן מביתו שיד הקדש לעליונה עד כאן:
תפארת ישראל
יכין
מי שהוא מבקש נסכים: דכדי שלא יצטרך להטריח לבקש נסכים שנעשו על טהרת קודש, להכי הולך וכו':
נותן לו מעות: כפי הנסכים שצריך:
בא לו אצל אחיה שהוא ממונה על הנסכים: שהי' ממונה ליקח הנסכים מהחנווני שפסקו עמו לספקן להקדש [וזה כראב"ד פ"ז מכלי המקדש אבל אי"ל כרתוי"ט הכא, שאחיה הוא החנווני, דא"כ למה יתנו לו לערב מעות, הרי כבר קבל מעותיו בעת הקציר והבציר [כר"ב שפ"ד וב"מ דנ"ז א'], ואי"ל שלא קבל לספק רק לצרכי נכסי צבור, דעכ"פ למה צריך הקונה לחותם כלל, ילך אצל אחיה ויקח נסכים, אע"כ כדאמרן ומשום שכל מנוי שררה שבממון צריך ב' כדלעיל סי' כ"ב]:
שיד הקדש על העליונה: דאילו בהדיוט כה"ג אף דבפחתו הי' צריך יוחנן לשלם, עכ"פ בהותירו, למה יתנום להקדש, ולא נימא שמסתמא מעות יוחנן נתערב שם:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת