משנה שבת ו רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם[עריכה]

(א) במה אישה יוצאה,

ובמה אינה יוצאה?
לא תצא אישה -
לא בחוטי צמר,
ולא בחוטי פשתן,
ולא ברצועות שבראשה,
ולא תטבול בהם - עד שתרפם,
ולא בטוטפת,
ולא בסנבוטין,
בזמן - שאינן תפורין,
ולא בכבול - ברשות הרבים,
ולא בעיר של זהב,
ולא בקטלה,
ולא בנזמים,
ולא בטבעת - שאין עליה חותם,
ולא במחט - שאינה נקובה.
ואם יצאת -
אינה חייבת - חטאת.


(ב) לא יצא האיש -

בסנדל המסומר,
ולא ביחיד,
בזמן - שאין ברגלו מכה.
לא בתפילה,
ולא בקמיע,
בזמן - שאינו מן המומחה.
ולא בשריין,
ולא בקסדה,
ולא במגפיים.
ואם יצא -
אינו חייב - חטאת.


(ג) לא תצא אישה -

במחט נקובה,
ולא בטבעת - שיש עליה חותם,
לא בכוכלייר,
ולא בכוכלת,
ולא בצלוחית של פלייטון.
ואם יצאת -
חייבת חטאת - דברי רבי מאיר.
וחכמים - פוטרין,
בכוכלת,
ובצלוחית של פלייטון.


(ד) לא יצא האיש -

לא בסיף,
ולא בקשת,
ולא בתריס,
ולא באלה,
ולא ברומח.
ואם יצא - חייב חטאת.
רבי אליעזר אומר:
תכשיטין - הן לו.
וחכמים אומרים:
אינן לו - אלא גנאי,
שנאמר: "וכיתתו חרבותם לאיתים, וחניתותיהם למזמרות" (ישעיהו ב ד).
בירית - טהורה,
ויוצאין בה - בשבת.
כבלים - טמאין,
ואין יוצאין בהן.


(ה) יוצאה אישה -

בחוטי שיער -
בין משלה,
ובין משל חברתה,
ובין משל בהמה,
בטוטפת,
ובסנבוטין -
בזמן - שהן תפורין,
ובכבול,
ובפאה נוכרית - בחצר,
ובמוך - שבאוזנה,
במוך - שבסנדלה,
במוך - שהתקינה לנידתה,
בפלפל,
ובגרגר מלח,
ובכל דבר - שתיתן לתוך פיה,
ובלבד - שלא תיתן כתחילה, בשבת.
ואם נפל -
לא תחזיר.
שן תותבת,
ושן של זהב -
רבי - מתיר.
וחכמים - אוסרין.


(ו) יוצאין - בסלע שעל הצינית.

הבנות יוצאות -
בחוטין,
אפילו בקיסמין,
שבאוזניהם.
ערבייות - רעולות.
ומדיות - פרופות.
וכל אדם -
אלא - שדיברו חכמים בהווה.


(ז) פורפת -

על האבן,
ועל האגוז,
ועל המטבע,
ובלבד - שלא תפרוף כתחילה, בשבת.


(ח) הקיטע -

יוצא בקב שלו - דברי רבי מאיר.
רבי יוסי - אוסר.
אם יש לו,
בית קיבול כתיתין - טמא.
סמוכות שלו -
טמאין מדרס,
ויוצאין בהן - בשבת,
ונכנסין בהן - לעזרה.
הכיסא וסמוכות שלו -
טמאין מדרס,
ואין יוצאין בהן - בשבת,
ואין נכנסין בהן - לעזרה.
אנקטמין -
טהורין,
ואין יוצאין בהן.


(ט) הבנים יוצאין - בקשרים.

ובני מלכים - בזוגין.
וכל אדם -
אלא - שדיברו חכמים בהווה.


(י) יוצאין -

בביצת החרגול,
ובשן של שועל,
ובמסמר הצלוב,
משום רפואה - דברי רבי יוסי.
רבי מאיר - אוסר אף בחול,
משום דרכי האמורי.


הדף הראשי של משנה שבת ו