משנה שביעית ה ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק ה · משנה ו | >>

[עריכה]

אלו כלים שאין האמן רשאי למכרם ^ו בשביעית, מחרשה וכל כליה, העול, והמזרה, והדקר.

אבל מוכר הוא מגל יד ^ט ומגל קציר, ועגלה וכל כליה.

זה הכלל, כל שמלאכתו מיוחדת לעבירה, אסור.

לאיסור ולהיתר, מותר.

משנה מנוקדת

[עריכה]

אֵלּוּ כֵּלִים שֶׁאֵין הָאֻמָּן רַשַּׁאי לְמָכְרָם בַּשְּׁבִיעִית:

מַחֲרֵשָׁה וְכָל כֵּלֶיהָ,

הָעֹל,

וְהַמִּזְרֶה,

וְהַדֶּקֶר.

אֲבָל מוֹכֵר הוּא מַגַּל יָד וּמַגַּל קָצִיר,

וַעֲגָלָה וְכָל כֵּלֶיהָ.

זֶה הַכְּלָל:

כָּל שֶׁמְּלַאכְתּוֹ מְיֻחֶדֶת לַעֲבֵרָה, אָסוּר;

לְאִסּוּר וּלְהֶתֵּר, מֻתָּר.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

ואלו כלים, שאין האומן רשאי למוכרן בשביעית -

מחרשה וכל כליה,

העול, והמזרה, והדקר.

אבל מוכר הוא -

מגל יד, ומגל קציר, עגלה וכל כליה.

זה הכלל -

כל שמלאכתו מיוחדת לעבירה - אסור;

לאיסור ולהיתר - מותר.

אמר הכתוב "ולפני עור לא תתן מכשול"(ויקרא יט, יד), רוצה לומר מי שסגרה עיניו התאוה ויצר הרע, אל תעזור אותו להוסיף בעוורונו, ותוסיף להרחיקו מן היושר. ומפני זה אסור לעזור עוברי עבירה, ולא יתקנו להם כלים, אבל ראוי לקלקל להם.

ומחרישה - היא האת.

והמזרה - הוא שיזרו בו התבואה.

והדקר - הוא כלי ברזל לחפור הארץ.

מגל יד - חרמש קטן, שיקטוף כמלוא היד, ומפני זה נקרא "מגל יד".

ומגל קציר - ידוע.

ושאמר כל שמלאכתו מיוחדת לעבירה, הם הדברים שאסור להתעסק בהם במלאכות שנעשו להם אלו הכלים בשנה שביעית, כגון החרישה והקצירה, שכל הכלים העשוין למלאכתם אסור למכרם בשביעית. וזה אינו אסור אלא למי שהוא חשוד על השביעית, אבל מי שאינו חשוד, מותר למכור לו כל מה שיבקש, לפי שהוא רוצה להצניעו, ולהכינו למוצאי שביעית:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

ירושלמי (פ"ה ה"ג) א"ר יונה כיני מתני' אלו כלים שאין האומן רשאי למוכרן בשביעית לחשוד על השביעית מזרה שזורין בו גורן דקר קולטרא בלע"ז והוא את בלשון מקרא כדכתיב וכתתו חרבותם לאתים (ישעיה ב):

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

שאין האומן רשאי למכרן בשביעית - למי שהוא חשוד על השביעית, אבל למי שאינו חשוד שרי דאינו קונה אלא להצניע עד [אחר] שביעית:

מזרה - שזורין בו התבואה בגורן ^ז:

דקר - כמין יתד של ברזל שקורין קולטרו בלע"ז, והוא עשוי לחפור בו את הקרקע לשון וידקור את שניהם (במדבר כה):

מגל יד ומגל קציר ועגלה - מותרין שמא הוא [רוצה] לקצור מן ההפקר ולהביא בעגלה למאכל ביתו, ואין אסור אלא להביא הרבה לעשות אוצר ^ח:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

שאין האומן רשאי למוכרם. לשון הרמב"ם אמר הכתוב (ויקרא יט) לפני עור לא תתן מכשול ר"ל מי שסגרה עיניו התאוה ויצר הרע לא תעזור אותו להוסיף בעורונו ותוסיף להרחיקו מן היושר ומפני זה אסור לעזור עוברי עבירה ולא יתקנו להם כלים אבל ראוי לקלקל להם:

והמזרה. כתב הר"ב שזורין בו התבואה בגורן כלומר דוקא בגורן דהיינו הרבה אבל כשיזרה מעט לא יזרהו במזרה כלל:

אבל מוכר כו'. וטעמא כתב הר"ב שאין אסור אלא להביא הרבה דהא לאכלה כתיב. וכתב הרמב"ם בפ"ד מה' שמיטה ע"פ ת"כ וזה שנאמר

(שם כה) את ספיח קצירך לא תקצור שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה ואם קצר כדרך הקוצרים לוקה כגון שקצר כל השדה והעמיד כרי ודש בבקר או שקצר לעבודת הארץ כמו שבארנו אלא קוצר מעט מעט וחובט ואוכל. ועיין במ"ו פ"ח ומסיק עוד שם דכל הספיחים אסורים באכילה מדרבנן ובכללן תבואה וקטנית וכן ירקות שדרך רוב האדם לזורעם בגנות. וא"כ הך מגל יד וכו' דקצירה לאו לענין תבואה וקטנית דדרך לקוצרם דהנהו אסור לקוצרן כדלעיל מ"ד אלא דתלינן שיקצור העשבים שאין זורעים אותם רוב האדם כגון הפיגם וכו' דרפ"ט והיינו לפי הר"מ בחיבורו אבל בפירושו יש פי' אחר ע"ש וגם הר"ב מפרש בענין אחר. ובכולהו משניות דתנן אסור בשביעית שכתב בהם הרמב"ם בחיבורו אסור משום ספיחי שביעית בכולהו פי' הר"ב אסורות בשביעית שיש להן קדושת שביעית ולא אשתמיט בשום דוכתא לאשמעינן דספיחים אסורים לאכול. מ"מ דינו של הרמב"ם דין צדק. כדמשמע בפסחים פ"ד דף נא ע"ב וע"ש בתוס':

מגל יד וכו'. פי' הרמב"ם חרמש קטן שיקטוף כמלא היד ומפני זה נקרא מגל יד ומגל קציר ידוע ע"כ. ורוצה לומר שהוא מגל סתם והיינו חרמש כמ"ש במ"ד פ"ד דפאה ובמ"ו בפ' דלעיל:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(ו) (על המשנה) שאין רשאי כו'. אמר הכתוב (ויקרא יט) ולפני עור לא תתן מכשול ר"ל למי שסגרה עיניו התאוה ויצר הרע לא תעזור אותו להוסיף בעורונו ותוסיף להרחיקו מן היושר ומפני זה אסור לעזור עוברי עבירה ולא יתקנו להם כלים אבל ראוי לקלקל להם. לשון הר"מ:

(ז) (על הברטנורא) כלומר דוקא בגורן דהיינו הרבה אבל כשיזרה מעט לא יזרה במזרה כלל. תוי"ט:

(ח) (על הברטנורא) דהא לאכלה כתיב. וכתב הר"מ וזה שנאמר את ספיח קצירך לא תקצור שלא יקצור כדרך שקוצר בכל שנה ואם קצר כדרך הקוצרים לוקה כגון שקצר כל השדה והעמיד כרי ודש בבקר או שקצר לעבודת הארץ אלא קוצר מעט מעט וחובט ואוכל:

(ט) (על המשנה) מגל יד הוא חרמש קטן שיקטוף כמלא היד. והך מגל יד דקצירה לאו לענין תבואה וקטניות וכן ירקות דדרך לזורעם בגנות ואסורים משום ספיחים, דהנך אסור לקוצרן כדלעיל מ"ד. אלא דתלינן שיקצור העשבים שאין זורעים אותם רוב האדם כגון הפיגום דריש פ"ט. ומגל קציר ידוע. הר"מ. ור'ל שהוא מגל סתם והיינו חרמש: