משנה שבועות ג ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת שבועות · פרק ג · משנה ט | >>

שבועה שאוכל ככר זו, שבועה שלא אוכלנה, הראשונה שבועת בטוי והשניה שבועת שואכ.

אכלה, עבר על שבועת שוא.

לא אכלה, עבר על שבועת בטוי.

משנה מנוקדת

שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל כִּכָּר זוֹ,

שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכְלֶנָּה,
הָרִאשׁוֹנָה שְׁבוּעַת בִּטּוּי,
וְהַשְּׁנִיָּה שְׁבוּעַת שָׁוְא.
אֲכָלָהּ, עָבַר עַל שְׁבוּעַת שָׁוְא;
לֹא אֲכָלָהּ, עָבַר עַל שְׁבוּעַת בִּטּוּי:

נוסח הרמב"ם

שבועה שאוכל כיכר זו, שבועה שלא אוכלנה -

הראשונה - שבועת ביטוי,
והשניה - שבועת שוא.
אכלה - עבר על שבועת שוא.
לא אכלה - עבר על שבועת ביטוי.

פירוש הרמב"ם

מבואר הוא שכיון שנשבע שיאכלנה שהוא חייב לאכלה מכלל המצוות, כמו שהוא חייב לעשות סוכה ולולב, כי הוא חייב לקיים השבועה, ומה שנשבע אחר כן שלא יאכלנה כאילו נשבע שלא יעשה סוכה או לולב.

ואמרו אכלה עבר על שבועת ביטוי - פירושו אף על שבועת ביטוי, לפי שעבר על שבועת שוא על שני העניינין:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אכלה עבר על שבועת שוא - הכי קאמר, אכלה, עבר על שבועת שוא לחודא. לא אכלה, עבר אף אשבועת ביטוי. דמכי נשבע שאוכל ככר זו חייב לאכלה, וכי הדר נשבע שלא יאכלנה הרי נשבע לבטל את המצוה, ולוקה משום שבועת שוא בין יאכל בין לא יאכל כא, ואי לא אכיל לה חייב שתים, משום שבועת שוא ואף משום שבועת ביטוי:

פירוש תוספות יום טוב

שבועה שאוכל ככר זו. שבועה שלא אוכלנה הראשונה שבועת בטוי. והשניה שבועת שוא. תימה דשניהם שבועת בטוי דשבועה שאוכל. היינו כזית כמו שבועה שלא אוכל [כדפי' הר"ב במ"ז] ושלא אוכלנה היינו שלא אוכלנה כולה [כדפי' נמי לעיל] ושמא יש לחלק בין אוכל לשלא אוכל. תוס' [דף כ"ט ע"ב]:

והשנייה משום שבועת שוא. פי' הר"ב בין יאכל בין לא יאכל. שהרי יצאתה שבועה לשוא על דבר שאי אפשר לו. ומאותה שעה הוא עובר. אפילו קיים שבועתו גמ' [ופירש"י]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כ) (על המשנה) שוא. תימה, דשניהם שבועת ביטוי. דשבועה שאוכל היינו כזית, כמו שבועה שלא אוכל. ושלא אוכלנה היינו שלא אוכלנה כולה. ושמא יש לחלק בין אוכל לשלא אוכל. תוספ':.! (כא)שהרי יצאתה שבועה לשוא על דבר שא"א לו, ומאותה השעה הוא עובר, אפילו קיים שבועתו. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שבועה שאוכל ככר זו:    ביד שם פ"ה סי' י"ג ובטור יו"ד סי' רל"ח:

הראשונה שבועת בטוי והשניה שבועת שוא:    תימה דשניהם שבועת בטוי כו' עיין בתוי"ט ומובן הוא עם מה שפירש כבר רעז"ל לעיל בפירקין סי' ז'. אבל שם ביד פ"ה כתוב דהה"נ אם אמר שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שאוכלנה השניה שבועת שוא שהרי זו אסורה עליו לאכלה ולוקה על שבועה שנייה זו בין אכלה בין לא אכלה ואם אכלה לוקה אף משום שבועת בטוי ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

והשניה שבועת שוא:    ולא אמרינן בכה"ג מתלי תלי וקאי כמשנה דלעיל, ולא הוה שוא. דדוקא בשוים ב' השבועות אמרינן הכי, ולא בסתרו אהדדי ב' השבועות:

עבר על שבועת בטוי:    ר"ל אף על שבועת בטוי דהרי על שבועת שוא כבר עבר בשעה שנשבע שבועה ב', שנשבע לבטל המצוה:

בועז

פירושים נוספים